Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘אולמרט’

ערמונית מהאש

חודשים על חודשים לא שמענו על סרטן הערמונית (ה"מיקרוסוקופי") של ראש ממשלתנו  (שיהיה בריא, באמת). והנה, ממש בתזמון מפליא, מזומן הערב אהוד אולמרט לבדיקת הדמיה בערמונית.  וכלשון הידיעה, "ככל הנראה, הסיבה לעיכוב בחקירת ראש הממשלה נובע מהבדיקות". (הנוסח הלקוי במקור).  אני חושדת שהמילים שהעיתונאי אחראי להן במשפט הזה הן "ככל הנראה". השאר שייכות להודעה לעיתונות שהוציאו יועצי התקשורת של ראש הממשלה. אבל זה רק הימור, כאמור.
ככה זה. אם אף אחד אחר לא עושה זאת בשבילך, תוציא לך אתה את הערמוני(ת)ם מהאש.

לולא הוסף המשפט הזה בסוף הידיעה היה משהו לא נאה בהיטפלות כזאת למצב בריאותו של ראש הממשלה. הקישור בינו לבין החקירה שזומן אליה אך טרם התפנה היה נשאר בגדר רמיזה. (משהו בסגנון מה שנכתב על אורי מסר בעיתונות סוף השבוע: אושפז, ולא במחלקה האורתופדית). אבל המשפט הזה, מבית היוצר של אולמרט ושות', מראה (למי שהיה לה ספק) כי הוא עצמו לא מהסס להשתמש בכל האמצעים כדי להסיט את עצמו מקו האש הציבורי; גם אם הם כרוכים במצבו הבריאותי. (וכמו שיוסי גורביץ הזכיר לי, גם בן גוריון היה מיד חולה בזמן משברים פוליטיים).  מצד שני, אם פרקליט המדינה היה אומר עלי מה שאמר עליו, כנראה שגם אני הייתי צריכה לעבור מיד בדיקות (שתוכננו מזה שבועות, כמובן). אתם יודעים מה? אפילו בערמונית.

Read Full Post »

בשם הביטחון (של כיסא ראש הממשלה)

עד עתה איש לא קיבל על עצמו אחריות להתנקשות במורנייה. כך שלא נדע אם ישראל עומדת מאחוריה. כלומר, עד הפעם הבאה שהמשנה לראש הממשלה ירצה לחלץ את הבוס שלו מוועדת חקירה, ויצהיר שמסקנות הוועדה בדוח החלקי יושמו בהצלחה. עובדה: בפעולה בסוריה (שעד אז דובר עליה רק מפי "מקורות זרים") נערך תהליך מוצלח של קבלת החלטות. את שם הביטחון נושאים רק כשמדובר ברמיסת זכויות הפרט, מן הסתם. כשמדובר בחשיפת סוד צבאי כדי להציל את עורו של ראש הממשלה לקראת פרסום דוח וינוגרד הסופי – זה מותר ועוד איך. אבל לְמה אפשר לצפות ממי שבילה את ישיבת הממשלה שבה הוחלט על היציאה למלחמה בהכנסה לזיכרון הטלפון שלו את מספרה של קצינה צעירה שכמה רגעים קודם לכן דחף את לשונו לפיה. ולְמה אפשר לצפות מהבוס שלו, אהוד ("שלא על דעתי") אולמרט, שבסך-הכול רוצה להמשיך ללכת לעבודה בבוקר.

הבו לנו מלחמה

אני שומעת אתמול ברדיו את הפרשן מסביר למגיש את התרחיש שעל-פיו ש"ס תפרוש מהקואליציה. יש תאריך משוער. טוב, אלא אם כן יעשו מבצע בעזה, ואז כולם יתאחדו ואי אפשר יהיה לפרוש. אולי אפילו הליכוד ייכנס לקואליציה. גם למבצע יש תאריך משוער. (עד כאן הפרשן). כן, אין כמו  מלחמה נחמדה כדי לאחד את השורות. ועשרות ומאות ההרוגים והפצועים שלנו ושלהם? וגלעד שליט שנמק שם? עזבו, כסף קטן. יש סדרי עדיפויות של ממש. ומה זה המחיר הזה לעומת הצורך הקריטי, הלאומי. מה זאת אומרת איזה? לשמור על הכיסא, כמובן.

נמאסססס (על האתיקה של החסימה)

לאחרונה קיבלתי הזמנות לכמה כנסים. שניים מהם של המרכז לאתיקה בירושלים. 'על ערכי צה"ל במלחמת לבנון השנייה בעקבות ועדת וינוגרד', ועל 'אחריותם האישית והציבורית של מנהיגים'. בראשון השתתפו חמישה גברים: ארבעה דוברים ויו"ר. בשני – שישה גברים: חמישה דוברים ויו"ר.
אז  אולי צריך לקיים כנס על האתיקה של הדרת נשים במרכז לאתיקה.  (גילוי נאות: עבדתי פעם במרכז הזה, אבל אז לא התקיימו בו כנסים כאלה).
והיום התקיים במכון ון-ליר קיים כנס על  'מחסומים, חוסמים ונחסמים'. מבין 12 המשתתפים – אשה אחת, כיו"ר מושב (עלה התאנה המוכר). מעניין, זכור לי שדווקא בנושא זה פועל ארגון, המורכב מנשים בלבד. אף אחת מהן לא הופיעה בכנס. או כל אשה אחרת, שאולי יש לה מה לומר בנושא. אז שוב הצעה לכנס אלטרנטיווי: איך חוסמים נשים בכנסים.

Read Full Post »

ובא לציון ספסר / חיסיון תמוה / הביאו את הגוף?

ובא לציון ספסר

"ראש ממשלה צריך לנהל מדינה. הוא לא חייב אג'נדה". כך מספר ספסר הנדל"ן שנבחר לעמוד בראש הממשלה לנתיניו, בערב ראש השנה. בהחלט, אין חובה שתהיה אג'נדה כשמתייחסים למדינה הזאת כעוד עסקת נדל"ן. בסך-הכל עוד עסק שצריך לחלוב ממנו דיווידנדים. מצבה האמיתי של ישראל מחייב, כמובן, אג'נדה (או בעברית, סדר-יום). אבל אולי בעסקת הבתים הבאה שלו אולמרט פשוט ימכור את כל רצועת האדמה הזאת לאיזה בעל הון  מחו"ל, תמורת הלבנת עוד תרומה. ובא לציון גואל.

חיסיון תמוה

מי הם ח' ו-א'? לא נדע, כי משום מה שמותיהם המלאים של שני החיילים האלה, המואשמים בהתעללות אכזרית, מצמררת, בת'אייר בילאל מוחסיין, נשארים חסויים.  במתקפת ההטרדות המיניות, מעשים מגונים ובעילות אסורות (כולן לכאורה) שנפלה עלינו בחודשים האחרונים, יש טוקבקיסטים התוהים מדוע שמותיהם של המתלוננות נותרים חסויים (למעט אצל אלו שהחליטו לחשוף אותם) בעוד ששמם של נשיא המדינה ושר המשפטים לשעבר, נניח, ידוע לכול. לאיסור זה, המעוגן בסעיף 352 לחוק העונשין, בסיס מוצק, הבא לנסות למזער את מסכת היסורים שעוברות קורבנות המגישות תלונה. מדובר בנזק ייחודי מאד לסוג זה של עבירות שהפרשיות האחרונות רק מדגימות: מתלוננות מוחרמות, מנודות, מופעלים עליהן לחצים, מרננים אחריהן, מכפישים את שמן, מציגים לראווה את ההיסטוריה המינית שלהן ומה לא. כשקורבנות לעבירות מין מתלוננות הן עוברות תקיפה שנייה בזירה הציבורית והמשפטית, כשמנסים לערער את אמינותן ולהציגן כנשים קלות דעת שאין סיבה, כביכול, להגן על זכותן לכבוד ולשלמות גופנית. כל זה קשור גם לכך שבחברה שלנו עבירות מין עדיין גורמות לבושה אצל הקורבן שלהן. לא אנשים שפרצו לביתם ולא אנשים שהותקפו באלימות ברחוב לא מתביישים בכך שהם נפלו קורבן לתקיפה. רק קורבנות לעבירות מין. קיימות, אפוא, סיבות טובות לאיסור בחוק על פרסום זהותן, שנועד לנסות קצת להגן עליהן מפני כל אלו.   לעומת זאת, לא ברור מדוע שמותיהם של שני חיילים תוקפים שהוגשו נגדם כתבי אישום על-ידי הפרקליטות הצבאית – נהנים מחיסיון.

הביאו את הגוף?

צו habeas corpus (לטינית: הביאו את הגוף) הא אחד מתפקידיו הוותיקים של בית-משפט. הוא משמש כדי לצווֹת להביא עציר או אסיר בפני בית המשפט, כך שניתן יהיה לבדוק את חוקיות מעצרו. גם אם לא מרבים להשתמש בו היום, הוא נותר עיקרון יסודי של קריאת תגר על מעצר על-ידי הבאה מיידית בפני שופט. החוק האנגלי המקורי הוא מ-1679, אבל הרעיון קיים עוד מאות שנים קודם לכן. סיר בלקסטון קובע את השימוש הראשון בו ב-1305 אבל צווים אחרים השתמשו ברעיון עוד במאה ה-12, כך שנראה שההביאס קורפוס קדם אפילו למאגנה כארטה (הנחשבת למגילת הזכויות הראשונה) מ-1215. השימוש הראשוני שלו היה להביא אסיר לבית המשפט על-מנת להעיד. אבל עד מהרה הוא נהפך למכשיר ראשון במעלה להגנה על היחיד כנגד מעצר שרירותי.
על חשיבותו של ההביאס קורפוס בשיטה המשפטית האמריקנית יכולה ללמד העובדה שההגנה עליו מופיעה בגוף החוקה עצמה ולא בתיקונים לחוקה המהוווים את מגילת הזכויות שלה. החוקה האמריקנית אוסרת בסעיפה הראשון על השעיית צו הביאס קורפוס, למעט במקרים של מרד או פלישה כשביטחון הציבור מחייב זאת. זה בדיוק מה שקרה בזמן מלחמת האזרחים, כשלינקולן השעה את צו הביאס קורפוס וטען כי הוא משתמש בסמכויות החירום (war powers) שהוענקו לו על-ידי החוקה.  עכשיו אישר הסנאט האמריקני את ה-Military Commissions Act of 2006, המוֹנֵע את ההגנה של הביאס קורפוס מעצירים רבים, לראשונה מאז מלחמת האזרחים. זאת בנוסף להסרת בקרה מעל הכוח הנשיאותי באמצעים אחרים כמו ערעור ההליך ההוגן באמצעות קבלת הוֹדאוֹת המבוססות על ראיות שהושגו בכוח, קיעקוע אכיפתן של ההגנות המובטחות בסעיף 3 המשותף לאמנות ג'נבה, ומתן פטור רטרואקטיבי לפקידים שהסמיכו או הורו על עינויים לא-חוקיים. (על כל אלו ראו בהודעה של ACLU)

Read Full Post »