Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘או"ם’

בימים האחרונים הוזכר לא מעט פרק 7 למגילת האו"ם (או בלשונם של עיתונאים רבים שאינם מתמצאים, "סעיף 7"), בנוגע לשאלה האם החלטתה של מועצת הביטחון לגבי הפסקת האש תהיה על-פי פרק זה או על-פי פרק 6 למגילה. כדאי להבין את ההבדלים בין החלטות על-פי הפרקים השונים ואת חשיבותה של החלטה על-פי פרק 7 למגילת האו"ם, שהיא רבה.

על ההבדל המשמעותי ניתן ללמוד כבר מכותרות הפרקים. כותרתו של פרק 6 היא 'יישוב סכסוכים בדרכי שלום'. כותרתו של פרק 7, לעומת זאת, היא 'פעולה בנוגע לאיומים על השלום, הפרות של השלום ומעשי תוקפנות'. בעוד שפרק 6 מקנה למועצת הביטחון סמכות להמליץ בנוגע לסכסוכים המובאים לפתחה, פרק 7 מסמיך אותה לפעול ולאכוף את החלטותיה. סמכות הכוללת נקיטת צעדים כמו הטלת סנקציות, על-פי סעיף 41 למגילה, ואם צעדים אלו התגלו כבלתי-יעילים, גם שימוש בכוח הדרוש כדי להשיב על כנם את השלום והביטחון הבינלאומיים, כפי שמסמיך אותה סעיף 42 למגילה. לשם כך מחייב סעיף 43 את המדינות החברות באו"ם להעמיד לרשותה, על-פי קריאתה ובהתאם להסכמים, כוחות חמושים וסיוע אחר הנדרש לשמירת השלום והביטחון הבינלאומיים.

מכאן יש ללמוד גם על ההבדלים בין החלטות שונות של האו"ם. אלו הם הבדלים חשובים כאשר מציינים כי מדינה זו או אחרת איננה מצייתת להחלטות האו"ם. אין דינן של החלטותיה של העצרת הכללית כדין החלטותיה של מועצת הביטחון. והחלטותיה של האחרונה על-פי פרק 7 הן ההחלטות החשובות ביותר שכן הן מחייבות ונלווית להן סמכות אכיפה.
החלטת מועצת הביטחון 1701 איננה מציינת במפורש כי היא נתקבלה על-פי פרק זה או אחר, אך נוקטת בלשונו של פרק 7 כשהיא קובעת כי "המצב בלבנון מהווה איום על השלום והביטחון הבינלאומיים". (משום מה סעיף זה ואחרים הושמטו מ"הנוסח המלא" שהביא היום הארץ).

יש לציין סעיף חשוב מאד נוסף בפרק 7 למגילת האו"ם, הלא הוא סעיף 51 , הקובע כי "דבר במגילה הנוכחית לא יפגע בזכות הטבועה להגנה עצמית אינדיבידואלית או קולקטיבית אם מתרחשת התקפה מזוינת כנגד חברה של האומות המאוחדות, עד לנקיטת האמצעים הדרושים בידי מועצת הביטחון לשימור השלום והביטחון הבינ"ל". הסעיף מוסיף ומחייב מדינות המממשות זכות זאת לדווח מיידית למועצת הביטחון, וקובע עוד כי לא יהיה בכך כדי להשפיע על סמכותה ואחריותה של המועצה על-פי המגילה לנקוט בכל זמן בפעולה שהיא רואה להכרחית על-מנת לשמר או להשיב על כנם את השלום והביטחון הבינ"ל.

Read Full Post »

מועצת זכויות האדם של האו"ם היא גוף חדש שהחליף את נציבות זכויות האדם של האו"ם. זאת בניסיון נואש לשקם את אמינותו המתדרדרת של הארגון כולו בשל הפוליטיזציה שפשתה בגוף הקודם. כתבתי על כך כאן.  מי שתהו האם יתחדש משהו קיבלו תשובה נחרצת בדמות ההחלטה שהתקבלה בעניין לבנון. הנושא עלה לדיון בישיבה מיוחדת של המועצה שהתקיימה אתמול, ביוזמתה של תוניסיה בשם קבוצת המדינות הערביות, שנתמכה בידי 16 מדינות חברות. ההחלטה התקבלה ברוב של 27 מדינות מול 11 מתנגדות ושמונה נמנעות.

ההחלטה "מגנה בחריפות את הפגיעות הגסות של ישראל בזכויות אדם ואת ההפרות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי בלבנון… היא קוראת לישראל לכבד את עיקרון המידתיות ולהימנע מפתיחה בכל התקפה שניתן לְצַפּוֹת כי תגרום באופן משני לאובדן של חיי אזרחים".
חד-צדדיות? מה פתאום. המועצה "קוראת לכל הצדדים המעורבים לכבד את המשפט ההומניטרי הבינלאומי, להימנע מאלימות כלפי אזרחים ולהתייחס בכל הנסיבות ללוחמים עצורים ולאזרחים על-פי אמנות ג'נבה"; ומחליטה להקים ועדת חקירה שתחקור, בין היתר, "את ההפיכה השיטתית של אזרחים למטרה והריגתם בידי ישראל".

שני הצדדים "נקראים", רק צד אחד מגוּנה ומעשיו עומדים להיחקר. ישראל נדרשת לא לנקוט בשום פעולה שניתן לְצַפּוֹת כי תפגע באופן משני באזרחים (אין שום עיקרון כזה במשפט ההומניטרי הבינלאומי, אגב); פגיעתו המכוּונת של חיזבאללה באזרחים – לא מוזכרת ולא עומדת להיחקר. אז מה עוד חדש?

החלטה חשובה הרבה יותר שהתקבלה אתמול היא החלטתה של מועצת הביטחון על הפסקת אש. על מעמדן של החלטותיה של מועצת הביטחון ועל חשיבותן המיוחדת של החלטותיה על-פי פרק 7 למגילת האו"ם – בפוסט הבא.

Read Full Post »

צל כבד

התיתכן תזוזה חיובית באו"ם, בכל הנוגע לפעילותו בתחום של זכויות האדם? קופי אנאן קורא לרפורמה מקיפה בגוף המרכזי שלו בזירה, הנציבות לזכויות אדם, גוף חסר כל אמינות המוּנע מאינטרסים פוליטיים. עכשיו אומר זאת גם מזכ"ל האו"ם בכבודו ובעצמו. בנאום שנשא בפני נציגי המדינות בנציבות אמר אנאן: "הגענו לנקודה שבה אמינותה המתדרדרת של הנציבות מטילה צל כבד על המוניטין של האו"ם כולו". רפורמות הדרגתיות כבר לא יספיקו, הוסיף אנאן. הוא מציע להחליף את הנציבות במועצה לזכויות אדם, שחבריה ייבחרו על-ידי שני-שליש מהמדינות החברות באו"ם, כדי להגביר את הנשיאה באחריות (accountability) והייצוגיות ולאפשר גישה אובייקטיבית יותר. כיום מבקשות המדינות להיות חברות בנציבות לא מתוך דאגתן לזכויות האדם אלא כדי למנוע את גינוי מדינתן על-ידה. כך נמנעה הנציבות במשך שנים לגנות את רוסיה על מעשיה בצ'צ'ניה וכך היו חברות בה מדינות בעלות רקורד מרשים בזכויות אדם כלוב וכסודאן…

אנאן נשא את דבריו לציון אחת-עשרה שנים לרצח-העם ברואנדה, לפני אותו גוף עצמו שהוא מבקש להחליף. הוא הדגיש את כשלונו של האו"ם להגן על מאות אלפי אנשים חסרי הגנה אז, תסריט החוזר על עצמו היום בדרפור שבסודאן (שנבחרה לא מכבר שוב כחברה בנציבות, תודה ששאלתם).
ואם כבר מדברים על נשיאה באחריות, אנאן בחר לדבר על "הכישלון הקולקטיבי שלנו". הוא לא חזר והזכיר, חלילה, את אחריותו האישית לכשלון האו"ם ברואנדה; אחריות שבה נשא גם על-פי דו"ח רשמי של האו"ם, כמי שכיהן אז כראש המחלקה לפעולות של השכנת שלום באו"ם. אנאן קיבל פניות לפעול מראש כוחות האו"ם במקום, רומיאו דלייר, פניות שהשיב ריקם.

Read Full Post »

וחרטוּם תיפול?

בחודשים האחרונים אני מקשרת כאן (בסימניה בטור הימני, ארכיון כאן) למאמרים בנושא רצח העם בחבל דארפור שבסודן. כתבתי על זה בעצמי כאן ובמקום אחר כתבתי על ההספד העתידי על קופי אנאן שפירסם ניקולס קריסטוף מהניו-יורק טיימס, שלא מרפה מנושא דארפור, וצירפתי לינק לתרומות לסיוע.
השבוע כתב נט האנטוף, בעל הטור 'ספינת החירות' ב-Villege Voice, על יוזמה פרטית לקמפיין שמבקש להשעות את כל הקשרים המסחריים, הפרוייקטים הכלכליים וההשקעות שבעזרתן מממנת סודאן את הג'נוסייד, הטיהור האתני והאונס ההמוני. זאת לנוכח חוסר-המעש הבינלאומי.(*) גם לאזרחים פרטיים מוצעת דרך להשתתף. זהו האתר של היוזמה הזאת. ואולי כפי שקאטו הזקן סיים כל נאום שלו ב"וקרתגו תיפול", צריך כל שבוע לחזור ולהזכיר את סודן.

(*) יש לא מעט אירוניה בכתיבה על כך בדיוק בתאריך שבו הוקם רשמית האו"ם לפני 59 שנים (24.10.1945) ונכנסה לתוקף מגילת האו"ם. זהו אותו ארגון שנועד, על-פי הפרק הראשון של המגילה, "לשמור על השלום והביטחון הבינלאומיים". במבוא למגילה מוכרז חגיגית: "אנו, עמי האומות המאוחדות, נחושים בדעתנו להציל את הדורות הבאים מיסורי המלחמה, שפעמיים בתקופת חיינו הביאה סבל עצום על האנושות, ומאשרים מחדש את אמונתנו בזכויות אדם בסיסיות, בערך ובכבוד של בן האנוש, בזכויותיהם השוות של גברים ונשים ושל אומות גדולות וקטנות"…

Read Full Post »

בזמן שהעולם ציין עשור לרצח-העם ברואנדה ונשבע שוב "לעולם לא עוד", זה קרה שוב, בסודאן: טיהור אתני רחב היקף המגיע לכלל ג'נוסייד. בחבל דארפור שבסודאן, מיליציות ערביות בחסות הממשלה רוצחות, אונסות ומגרשות את בני השבטים האפריקנים השחורים ומעלות את כפריהם באש. מי שניצל גווע ברעב ובמחלות במחנות. ההערכות מדברות על 30 אלף הרוגים, מעל מיליון עקורים ויותר מ-100 אלף פליטים שנמלטו לצ'אד. חייהם של 350 אלף בני-אדם נוספים נתונים בסכנה בתנאים הנוכחיים.

האו"ם מגנה אך איננו שולח כוחות, מארה"ב והאיחוד האירופי נשמעו דיבורים רפים, הליגה הערבית והעולם המוסלמי – שותקים;  והשוחט – ממשיך לשחוט.

ענישה על פשעים נגד האנושות, ככל ענישה, באה לאחר מעשה. מי שיכול לעצור, אולי, את המעשים האלו בעת התרחשותם הוא הגוף שהוקם בין היתר לשם כך – האו"ם. אך באופן המזכיר את המקרה של רואנדה, המדינות האפריקניות החברות במועצת הביטחון מסכלות את התערבותה, בתואנה שתהא זאת "התערבות בענייניה הפנימיים של סודאן". המדינות האחרות אינן מפעילות את הלחץ הדרוש לכך, מטעמים פוליטיים שונים.
לו היו מעשי הזוועה האלו נעשים בידי מדינה מן המערב, היה קול הזעקה כבר עולה השמיימה, על עוולות הקולוניאליזם. אבל אותם חיים של אותם בני אדם בדיוק שווים כנראה פחות כאשר מי שטובחים בהם הם בני העולם השלישי עצמם. הציניות חוגגת, והחרפה היא חרפת כולנו.

וסודאן? טוב ששאלתם. בחודש שעבר היא נבחרה שוב כחברה בנציבות זכויות האדם של האו"ם.

אמנה בדבר מניעת והענשת הפשע של רצח עם

התפרסם גם, בשינויים קלים, כמכתב למערכת הארץ

Read Full Post »

ב-10 בדצמבר 1948 קיבלה העצרת-הכללית של האו"ם (ללא מתנגדים) את ההכרזה לכל באי-עולם בדבר זכויות-האדם, ומאז מצוין מדי 10 בדצמבר יום זכויות-האדם הבינלאומי. אנשים אוהבים תאריכים עגולים, ימי שנה ושאר מיני סמלים. השנה, כפי שמלמד אותנו אתר האו"ם, עומד יום זכויות האדם בסימן כמה וכמה ימי שנה: 55 שנה להכרזה, 10 שנים להכרזת וינה, 10 שנים להחלטה שכוננה את משרת נציב זכויות האדם של האו"ם ו-10 שנים לעקרונות פאריס (סטנדרטים בנוגע למוסדות לאומיים של זכויות-אדם).

אבל גולת הכותרת של היום הזה ממשיכה להיות ההכרזה האוניברסלית, מסמך שתורגם ליותר מ-300 שפות וזכה להכרה הרחבה ביותר לגבי אותן זכויות שרואים בהן תשתית לחיים אנושיים ראויים ויסוד חיוני לחיים חברתיים צודקים. בלשונה: "הואיל והכרה בכבוד הטבעי אשר לכל בני משפחת האדם ובזכויותיהם השוות והבלתי נפקעות הוא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם". ההכרזה איננה, כמובן, מקור התוקף המוסרי או המשפטי של הזכויות הנמנות בה אלא רק ניסוח מוסכם שלהן. מקור התוקף שלהן הוא עובדת אנושיותנו – עובדה המודגשת על-ידי המינוח הלועזי human rights. זכויות אדם הן זכויות הנתונות לכל אדם באשר הוא, או היא, אדם. ללא הבדל דת, גזע, מין, נטייה מינית, לאום, השקפת עולם, מעמד כלכלי, חברתי או אחר.

זכויות-אדם הן מושג מודרני. אם הן עולות לראשונה על בימת ההיסטוריה, בניסוחן המודרני, בערך במאה ה-17, עם הרעיון של "זכויות טבעיות" מבית מדרשו של הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, הרי המועד השני החשוב בהתפתחותן, בעיקר זו המשפטית, הוא סיום מלחמת העולם השנייה שמוראותיה מהדהדים היטב במבוא להכרזה ("הואיל והזלזול בזכויות האדם וביזוין הבשילו מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות"). מלחמת העולם השנייה היוותה את הטריגר לניסוח ההכרזה האוניברסלית ובעקבותיה אמנות בינלאומיות רבות המרכיבות את המשפט הבינלאומי של זכויות-האדם, ראש וראשונות האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות (שיחד עם ההכרזה מהוות את מגילת הזכויות הבינלאומית); לניסוחן המודרני (1949) של ארבע אמנות ג'נבה; ולהקמתו של בית הדין הפלילי הבינלאומי.

אלינור רוזוולט, רדופה בצורך להבטיח לכל ילד בעולם כוס חלב, היתה הרוח החיה מאחורי ההכרזה (ועדת הניסוח כונסה לראשונה בדירתה בוושינגטון סקוור בפברואר 1947). אחד ממנסחיה הראשיים של הטיוטה להכרזה היה המשפטן הצרפתי-יהודי רנה קאסן (כן כן, זה לא רק בית-ספר בירושלים), שזכה על פועלו זה בפרס נובל לשלום. ההכרזה היתה, כדברי מייקל איגנטייף, לכתבי-הקודש של מה שאלי ויזל כינה "דת חילונית עולמית". איגנטייף מוסיף וכותב כי "השואה הפכה את ההכרזה לאפשרית, אך השפעתה היתה גם פרדוקסלית באופן עמוק. ההכרזה חזתה עולם בו, אם אזרחים מוצאים שזכויותיהם האזרחיות והפוליטיות כאזרחים נשללות מהם, הם יכולים לבקש הגנה על בסיס זכויותיהם כבני אנוש. מתחת לאזרחי ולפוליטי, במלים אחרות, נמצא הטבעי. אך השואה הראתה כי מרגע שזכויות אזרחיות ופוליטיות נשללות, נותרים בני-אנוש חסרי-הגנה (….) ההכרזה האוניוורסלית התחילה למסד מחדש את הרעיון של זכויות אדם בדיוק ברגע ההיסטורי בו הן התגלו כחסרות כל ערך חליפין מוסרי".*

בסופו של דבר, הוויכוח על זכויות-האדם הוא הוויכוח על מה עלינו לעשות ומה אסור לנו לעשות לבני-אדם אחרים. ומה יכולים לעולל בני-אדם לבני-אדם, כדברי פרימו-לוי, למדנו היטב באושוויץ.

* Human Rights: The Midlife Crisis, The New York Review of Books, 20.5.1999

כשמלאו להכרזה יובל שנים, כתבתי את זה לוואלה! היום.
פרסומים נוספים בנושא של זכויות-אדם אפשר למצוא כאן.
ורשימת קישורים לארגוני זכויות-אדם – כאן.

Read Full Post »

ישראל: הערות מסכמות

כל מדינה שהיא צד לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות, מחויבת להגיש אחת לארבע שנים דוח לוועדה לזכויות אדם של האו"ם, המפקחת מתוקף האמנה עצמה על יישומה (והפרשנית המוסמכת שלה). הוועדה מורכבת מ-18 מומחים בתחום זכויות-האדם, המשמשים בוועדה בזכות עצמם ואינם מייצגים בה את מדינתם. השנה הגישה ישראל את הדוח הארבע-שנתי. אלו הן ההערות המסכמות של הוועדה לגבי ישראל, שהיא מגישה לאחר שהיא בוחנת את הדוח הרשמי, מקבלת דוחות צללים של ארגוני זכויות-אדם ומנהלת דיאלוג עם נציגי המדינה המגישים את הדוח.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »