הטלוויזיה היתה פתוחה כשאורי אליצור שחרר את הפנינה הזאת ב"דעת יחיד", הפינה שסוגרת את חדשות ערוץ 10. הוא הגיב לאמירה שאמנם יש זכות ליהודים לעלות להר-הבית, אבל אין לממש אותה דווקא עכשיו ולעשות פרובוקציות. "זכות שלא משתמשים בה – מאבדים אותה", קבע אליצור.
מפת הר הבית. בידינו או לא, זכות הפולחן נשמרת
ובכן, איך נגיד בעדינות? פשוט נגיד שאם החלטנו מעתה ועד הודעה חדשה להסתגר בבית, לא איבדנו את הזכות לחופש התנועה. ואם נתנזר מהפגנות ביולי-אוגוסט, כי נורא לח, לא נאבד את הזכות להפגין. וגם אם חמש-עשרה שנים לא נרצה להיות חברים בשום ארגון, עדיין נוכל לממש את זכות ההתאגדות אפילו עם רגל אחת בקבר (על ההתאגדות באמת אפשר להגיד שממנה משחרר רק המוות, שהרי על-פי המנהג היהודי פוטרים את המת, בעת הקבורה, מחברויותיו בכל האגודות…).
לעניין עצמו, אני דווקא חושבת שליהודים, בדיוק כמו לבני כל הדתות, צריכה להיות שמורה זכות הפולחן במקומות הקדושים להם. ואני גם בהחלט רואה בעיה בכך שלא מאפשרים לקבוצה דתית לממש את זכותה זו רק משום שהצד השני מאיים באלימות, גם אם אישית להר-הבית אין משמעות עבורי (וכן, אני מכירה את פסק ההלכה שאוסר דווקא על יהודים להיכנס להר-הבית). יתכן כי התבונה הפוליטית מחייבת הימנעות ממימושה דווקא עכשיו, וגם לא כל המקומות הקדושים חייבים בעתיד להיות בריבונות ישראלית. ועדיין הזכות שמורה, ואני מצפה שכל הסדר מדיני יבטיח אותה.
יתכן כי החשש הפוליטי של אליצור מוויתור מבוסס, אבל להיגד התיאורטי שלו אין על מה לסמוך. אפשר להירגע: מה שלא משתמשים בו לא נופל, ולא מאבדים זכות שלא מממשים אותה.
קרוא וכתוב 