Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘אזרחות’

בושה / אסמכתא / בדיקה / צדקה / וברכה

בושה

ילד בן 11, אזרח ישראלי, עומד להיות מגורש מהארץ יחד עם אמו שכן לאם אין מעמד בארץ ולא מתכוונים להסדיר לה אותו. ככלל, אזרחים אסור למעשה לגרש, שכן מוקנית להם זכות כניסה קבועה לארץ (סעיף 6ב' לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). לכן דוברת מינהל האוכלוסין לא מתכחשת לזכותו של הילד לשוב ולהיכנס לישראל כרצונו. רק שברור שאם האם מגורשת – הוא לא יישאר כאן לבד. על ערלוּת הלב הזאת כתבתי לגבי פרשה אחרת, שבה גירשו "רק" את האב והפרידו אותו מבתו הקטנה שנשארה בישראל עם אמה (הזוג נפרד).
שוב ושוב נתקלים בעוולות שמייצרת מדיניות ההגירה הישראלית, המתירה מאד לגבי הגירת יהודים (ובני משפחתם) אך חוסמת באופן דרקוני הגירה והתאזרחות של כמעט כל אחד אחר. את המדיניות הזאת הגיע הזמן לשנות. אבל במקרה הזה, אם הדיווח מדויק, הרי שדומה כי מנעו מן האם אזרחות גם בניגוד לחוק הקיים, בעייתי ככל שיהיה. האֵם לא קיבלה בזמנו מעמד של עולה (המקנה אזרחות על-פי חוק האזרחות) למרות שבעלה היה זכאי חוק השבות, משום שעלתה שנה אחריו. לעומת זאת, סעיף 4א(ב) לחוק השבות קובע כי הזכויות שמקנה החוק לבני משפחה של יהודי העולים ארצה אינן תלויות בשאלה האם אותו יהודי עודו בחיים או לא, או אם עלה ארצה או לא. לכן – בניגוד לפרשות שניתנה – גם אם עלתה האם שנה מאוחר יותר אחרי בן-זוגה, היא עדיין היתה צריכה לקבל מעמד של עולה ומכוחו אזרחות ישראלית.

אסמכתא

נשיא המדינה משה קצב צוטט כמי שאמר "מדיניות החיסולים היא נורמה צודקת מבחינה מוסרית ומשפטית". אז עכשיו אני רגועה. אם סמכות כזאת, מוסרית ומשפטית, אומרת שהמדיניות מוצדקת – תם הוויכוח.

בדיקה

דיוויד רמניק, עורך הניו-יורקר המבקר בארץ, מתאר מנגנון מעורר קנאה של בדיקת עובדות במערכת שלו. אחרי כל ראיון מתקשרים אל המרואינת מהמערכת ומוודאים אִתה, בשפתה, כל עובדה שנרשמה מפיה בראיון. לעיתון שראיין את רמניק יש עוד הרבה מה ללמוד. אם לא בבדיקה מוקדמת, לפחות בתיקון בדיעבד. בשני העיתונים הזרים שקראתי השנה על בסיס יומיומי בחו"ל – הגרדיאן והניו-יורק טיימס – מקפידים לתקן כל פסיק, לא רק שגיאות מהותיות, במדור מיוחד. בגרדיאן זה בכלל אחד המדורים הטובים בעיתון… ב(ה)ארץ, כידוע, אין בכלל תיקונים. רק הבהרות. (אלא אם כן אתה משפטן שאיים בתביעה של סכומי עתק).

צדקה (תתחיל מבית)

המכון הישראלי לדמוקרטיה יזם כנס שבו ניתנה למועמדות בכירות לכנסת בימה להשמיע את קולן בנושאי ביטחון, כלכלה וחברה. קונטרה לכנס הרצליה המדיר נשים ומיעוטים. יוזמה ברוכה. כדאי רק להתחיל, אולי, בייצוג הולם לנשים בכנסים של המכון לדמוקרטיה עצמו. הוא לא מצטיין בכך, בלשון המעטה.

ברכה

השופטת האנגליה רוזלין היגינס נבחרה לנשיאת בית הדין הבינלאומי (ICJ). היגינס היא האשה היחידה שכיהנה אי-פעם בבית הדין, ובין המשפטניות הטובות והמוערכות ביותר, בכלל ושם בפרט. בזמנו כתבתי על חוות הדעת הנפרדת שלה בעניין החומתגדר.

ואם אתם מחפשים משהו על הקריקטורה הדנית – זה כאן.

Read Full Post »

מאמרים של מו"ל הארץ ושל אחותו, מו"ל הוצאת שוקן, סדרת כתבות שבוודאי קשורה להתעניינותו של המו"ל בנושא, ומאמרים מכל הצדדים המתייחסים לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) בפרט ולמדיניות ההגירה והאזרחות של ישראל בכלל – כל אלו הם עדות לפולמוס לוהט יותר או פחות, המתנהל לפחות מעל-דפיו של העיתון. בנושא לא רק ראוי בהחלט, אלא גם מעניין ובעיקר מורכב, מורכב הרבה יותר מהאופן שבו מבקשים להציגו חלק מן הדוברים, משני צידיו של הפולמוס. המשך…

Read Full Post »

שבוע "פורה"במיוחד היה לרשות המחוקקת שלנו. הכנסת האריכה בחצי שנה נוספת את חוק האזרחות והכניסה לישראל: הוראת שעה, המונע איחוד משפחות של פלסטינים עם תושבי ישראל, ואישרה בקריאה טרומית הצעת חוק פרטית שנתמכה ע"י ועדת השרים לענייני חקיקה, שנועדה להגביל מעמד אזרחי לזרים שאינם יהודים. ההצעה מציינת במפורש בדברי ההסבר כי מטרתה "למנוע את הבעיה הדמוגרפית הקשה" והיא תפגע קשות בילדי עולים ובילדי עובדים זרים. המדהים הם המספרים: כ-90 אלף ילדים חיים בישראל ללא כל מעמד חוקי וכמעט 142 אלף ילדים הם נטולי אזרחות. משרד הפנים לא מחכה לחוק וכבר היום ממרר את החיים לזוגות "מעורבים" וילדיהם, בעיקר לזוגות שאינם נשואים (בדרך-כלל כי אינם יכולים להינשא בארץ על-פי חוק), שמהם הוא דורש "הוכחות חותכות וחד-משמעיות לאבהות" ובמקרים מסוימים לא רושם כלל את הילדים.
ומה אומר המשפט הבינלאומי? האמנה בדבר זכויות הילד קובעת בסעיף 7 כי יש לרשום ילד מיד לאחר לידתו וצריכה להינתן לו הזכות לקבל אזרחות. זכויות אלו מוגנות גם בסעיף 24 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות. ישראל צד לשתי האמנות.

בהארכת הוראת השעה שמכוחה נמנע מפלסטינים תושבי השטחים הנישאים לאזרחי ישראל להיכנס או/ו לקבל מעמד אזרחי בישראל (למעט מקרים חריגים שבחריגים), נסתם הגולל על האפשרות שהממשלה תנסה למנוע את התערבות בג"ץ בכך שתחליט לא להאריך את הוראת השעה. בג"ץ ייאלץ לומר את דברו בעתירות התלויות ועומדות, אלא אם יחליט לדחות את החלטתו בחצי שנה נוספת כדי לראות איזה חוק אזרחות "יבשלו" לנו אז. בינתיים יש כבר עתירה לצו-ביניים נגד החקיקה המאריכה. ואילו היועמ"ש מציע הקלות בחוק: למי שמעל גיל 35, לנשים הנישאות לישראלים, ולמי שכבר נמצא בארץ. הקטגוריה האחרונה מתבקשת במיוחד (אם כי היא מנוסחת באופן צר מדי), שכן מי שכבר נישא פיתח ציפיות מבוססות שינהגו בו על-פי מדיניות מסוימת, גם אם לא קנה לו זכות על-פיה. השאלה היא מדוע לחוקק חוק גורף ופוגעני שכבר זכה לגינוי בין השאר מוועדת האו"ם לזכויות האדם, המנטרת את האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות, ואז לתת "הקלות"? אפשר היה לדבוק במדיניות של בדיקה זהירה ומדורגת שהיתה מנת חלקם של המבקשים איחוד משפחות גם קודם, שכן מעמדם היה כפוף לשיקול דעתו של שר הפנים, שהופקע ממנו בהוראת השעה.

בג"ץ יצטרך לקבוע האם הוראת השעה עומדת במבחן חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בכל הקשור לאפליית האזרחים הנישאים. אבל שאלה חשובה בעיני היא האם ישראל איננה מפירה את סעיף 1.3 לאמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל צורות האפליה הגזעית, הקובע: "שום דבר באמנה זו לא ניתן לפרשו כפוגע באופן כלשהו בהוראות חוק של מדינות בעלות האמנה לעניין לאומיות, אזרחות והתאזרחות, ובלבד שאותן הוראות אינן מפלות לאומיות מסוימת" (ההדגשה שלי). הוראת השעה שוללת מעמד אזרחי מקבוצה המוגדרת בה "תושבי אזור יהודה, שומרון וחבל עזה, למעט תושב יישוב ישראלי באזור". לשון נקייה כדי לומר הפלסטינים תושבי השטחים.

עוד בנושא:

התחתנתם? תעזבו
טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל

Read Full Post »

האם אפשר להצדיק את חוק השבות, כחוק הגירה של מדינה ליברל-דמוקרטית?

חוק השבות מסמל בעיני רבים את אופיה היהודי של מדינת ישראל. גם מי שמחזיק בעמדות "מתקדמות" כביכול, מצדיק על-פי-רוב את קיומו על בסיס מה שאכנה הטיעון מן הריבונות, המקובל במשפט הבינלאומי כיום. על-פי טיעון זה, זכאית כל מדינה לקבוע את חוקי ההגירה שלה מתוקף ריבונותה. המשמעות המעשית של מוסכמה זו – כי למדינה יש שיקול-דעת בהחלטה אילו זרים לקבל ואילו לדחות – מרוקנת מתוכן מעשי את הזכות להגר במובנה המלא. שכן יהיה זה אבסורד להצהיר על הזכות לצאת ממדינה, אם אין לצידה זכות משלימה להיכנס אל מדינה אחרת, אלא אם כן יש בנמצא מדינות המתירות כניסה חופשית. המשך…

Read Full Post »

ראש הממשלה יזם תיקון לחוק האזרחות, כך שילדים שאחד מהוריהם פלסטיני/ת (והשני/ה ישראלי/ת) לא יקבלו אזרחות באופן אוטומטי. אולי על כך נאמר "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל" (קהלת ד', י"ג).

שתי הבחנות נדרשות כאן. האחת, בין שלילת אזרחות לבין אי-הענקתה. השנייה, בין פרוצדורת התאזרחות תקינה – בימים רגילים ובשעת חירום – לבין מעמדם המיוחד של ילדים בסוגיות אלו.

שלילת זכות מול אי-הענקתה

שלילת זכות האזרחות ממי שכבר אזרח היא שלילתה של זכות מוקנית והיא חמורה יותר מאשר שינוי מדיניות שתוצאתו הוא מיסוד קריטריונים שונים להענקת אזרחות. אך גם האחרון, צריך שיעמוד במבחנים של הוגנות, סבירות ושוויון. בשני המקרים, חמור במיוחד אם התוצאה של אי-הענקת האזרחות או שלילתה היא שהאדם נהפך לחסר-אזרחות. ישראל היא צד לאמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות מ-1954 אך רק חתמה, מבלי לאשרר, על האמנה בדבר צמצום המעמד של היעדר אזרחות מ-1961.

הענקת אזרחות לבגירים

בנוגע לאזרוחם של בגירים: על-פי הדין הבינלאומי הקיים, אין חובה על אף מדינה לאזרח אדם מסוים (למעט פליטים או מחוסרי אזרחות, בתנאים מסוימים). גם האמנה בדבר אזרחותן של אשה נשואה, שמטילה חובה להקל בהליכי התאזרחות של בני-זוג של אזרחים, מסייגת אותה כאשר מדובר בהגבלות שמוטלות בגין אינטרסים של ביטחון לאומי (סעיף 3.1). על-כן, אין זה כלל ברור מאליו כי מדינה שנמצאת במצב מלחמה צריכה להעניק אזרחות אוטומטית למי שהוא בן-הלאום שנלחם עמה, גם אם הוא נישא לאזרח/ית המדינה. יש לזכור כי אזרחות היא רק אחד מכמה סטטוסים שמאפשרים ישיבה בארץ והנאה מזכויות סוציאליות, לדוגמא. על-כן לא ברור כי ניתן לטעון שאי-אזרוח במצב כזה (ואפילו אי-מתן תושבות) מהווה בהכרח פגיעה בזכות לחיי משפחה. שכן גם על-פי הדין הבינלאומי, העיקרון של איחוד משפחות לא מחייב בהכרח את המדינה לאפשר איחוד זה בתוך שטחה דווקא.

הזכות לאזרחות של ילדים

ילדים מוגנים באופן מיוחד מבחינת הזכות לקבל אזרחות. שתי אמנות בינלאומיות (שישראל צד לשתיהן) מבטיחות להם אותה: האמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות (בסעיף 24.3) והאמנה לזכויות הילד (בסעיף 7.1).
בנוסף, אפשר לטעון כי גם הזכות לשלמות חיי המשפחה (המוגנת בסעיף 23.1 לאמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות) והזכות מפני התערבות שרירותית במשפחה (סעיף 17.1 לאותה אמנה) נפגעת אם אחד מבניה איננו אזרח ולכן אפשר, עקרונית, לגרש אותו או לא לתת לו לחזור לארץ לאחר שיצא ממנה. אך זוהי איננה תוצאה הכרחית של היעדר אזרחות. בנוסף, כל הזכויות הללו הן זכויות שעל-פי אותה אמנה (בסעיף 4) ניתן לגרוע מן המחויבות להן בשעת חירום.

ככלל, ההגנה המיוחדת שניתנת לילדים בעניין זה, כמו בעניינים אחרים, נעוצה הן בכך שילדים אינם צריכים לשלם בגין מעשיהם של הוריהם והן בכך שהם פגיעים יותר ממבוגרים ומסוגלים פחות להגן על עצמם. גם אם הסיטואציה המדינית מציבה בפנינו שאלות לא פשוטות, שינוי מקומי וחד-צדדי של מדיניות האזרחות של ישראל – כך שתפגע רק בילדים להורה בן לאום מסוים – היא בעייתית, בלשון המעטה.

Read Full Post »

« Newer Posts