קרוא וכתוב

"ח"כ זחאלקה מפציר בצעירים ערבים להתנגד לשירות לאומי: לא יתחתנו איתכם". זאת כותרת הידיעה בהארץ מיום 9.6.13. קריאה בהמשך הידיעה מלמדת שלא מדובר בהפצרה אלא במה שמתאים יותר לכינוי איום. זחאלקה קרא לציבור הערבי להתנגד לכל "מה שמוגדר כשירות אזרחי לאומי" ו"הזהיר צעירים וצעירות המשרתים או המתכוונים להתנדב לשירות הלאומי מנידוי חברתי, שיתבטא במניעת הצעות לשידוך". כך לשון הידיעה. אבל עורך/ת הידיעה בחר/ת, מסיבותיו/ה, לקרוא לזה "הפצרה".

המשך…

Read Full Post »

ייאמר מייד: אין במאמרה של עמירה הס משום הסתה לאלימות במובנה המשפטי, בעיני. אין כאן שום ודאות קרובה, אפילו לא חשש, שנער פלסטיני יתחיל ליידות אבנים לאחר קריאתו (אם יעבור את חומת התשלום. גם הארץ בונים חומה).[1] לכן אין כאן מקום לטיפול משפטי. בוודאי בהינתן המשקל הכבד שנותנים לחופש הביטוי, ובצדק, האמונים על אכיפת החוק. כך גם התלונה שהוגשה נגדה ונגד עיתונה (על-ידי מועצת יש"ע) היא בעיקרה פוליטית. זה לא אומר שמאמרה אינו בעייתי. הבעיות במאמרה הן קודם כל מן הסוג המוסרי ואליהן בעיקר אתייחס.

המשך…

Read Full Post »

התפרסם במסגרת המדור ‘בלוג אורח’ בקומפרס

גם אתם מרגישים ביום העצמאות חריגים בשכונה רק כי על הבית שלכם לא מתנופף דגל ישראל? ואת המכונית לא מכסים דגלונים כחול-לבן (השנה בפורמט מיוחד של כיסויי פנסים שעדיף לא לומר מה הם מזכירים לי)? אולי לא. כלומר אולי אתם לא מרגישים חריגים ואולי אתם כן תולים. בכל מקרה, איך הייתם מרגישים לו הייתם נמנעים מכך אבל השכנים היו מחליטים שגם אתם חייבים להשתתף בחגיגה? והיו תולים לכם על הבית, או על הגדר בחצר, את הדגל לקראת יום עצמאותנו?

לפי הידיעה המתפרסמת בהארץ, זה בדיוק מה שקרה למשפחת זבידאת, שבתום מאבק משפטי ממושך התירה להם הדמוקרטיה הישראלית לרכוש מגרש בישוב רקפת שבגליל.

המשך…

Read Full Post »

היו שנים שבהן נמנעתי מלשיר את הבית הראשון של ‘התקוה’, מתוך הזדהות עם הערבים בישראל שלא יכולים לשיר אותו. נכון שגם הבית השני מדבר על “ארץ ציון וירושלים”; אבל עם “להיות עם חופשי בארצנו” כל אחד יכול להזדהות, mutatis mutandis. (אולי כדאי שהתוקפים את ג’ובראן יחשבו שוב…).

אני לא מצפה מהערבים בישראל להיהפך לציונים. ולכן אי אפשר ולא ראוי לדרוש מהם להזדהות עם מה שיכול להיות ההמנון של התנועה הציונית, אבל כהמנון של מדינתם – מדיר אותם. אני כן מצפה מהם, כמו מכל אדם, לכבד את ההמנון כשהוא מושר. לא לצאת בהפגנתיות, לעמוד. השופט ג’ובראן כיבד את השמעת ההמנון. אבל לחייב אדם לשיר אותו? מישהו כאן, סליחה, התחרפן.

הדרישה מאדם לשיר את ההמנון שקולה בעיני לתקנונים או קודים שמחייבים לאהוב. אי אפשר להורות על רגשות. האמת היא שאפילו קשה לי לנסח הסברים למה הדרישה ממישהו לשיר את ההמנון היא כל כך מופרכת. זה מסוג הדברים שהכרזת העצמאות האמריקאית מכנה “ברורים מאליהם” (self evident).

אינני בטוחה שאני שותפה לדרישה לשנות את ההמנון הישראלי. אפילו בדרום אפריקה לא שינו את ההמנון הישן אלא הוסיפו בית. המנון הוא סמל. סמלים מטבעם לא יכולים לכלול את כל המיעוטים ובמדינת הלאום של העם היהודי הם יהיו, מן הסתם, יהודים. מצד שני, יש להשתדל לא להדיר את המיעוטים וודאי לא לדחוק אותם לפינה. אישית, נפשי שלי הומיה מאוד עדיין. מתוך תשוקה ומחויבות שהמדינה שהוקמה כאן תממש את חזון הנביאים; שתזכור ש”גרים הייתם בארץ מצרים”; שתקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
מי שמביישים את כל אלה, ואותי כאזרחית – הם מי שתוקפים את השופט סלים ג’ובראן, לא הוא.

לשירת התקווה

Read Full Post »

אחד ההיבטים היותר בעייתיים בעסקת שליט, אך שכמעט ולא זכה לתשומת לב, הוא העובדה שחמאס דרש – וקיבל – את שחרורם של אזרחים ישראלים מהכלא. בין היחידים שראיתי שכתב דברים נוקבים על העניין הזה הוא שלום בוגוסלבסקי:

הקו האדום שנחצה מבחינתי בעסקה הזאת היא שחרור אסירים שהם אזרחי ישראל. העובדה הזאת, והעובדה שזה לא עורר סערה ציבורית משקפת את העובדה שיש מעט מאוד משמעות למושג האזרחות במדינה הזאת והחלוקה לפיה היא מתנהלת היא לא בין אזרחים ולא-אזרחים אלא בין יהודים וערבים, "משלנו" ו"לא משלנו", כמו בשטעטל (…) אם ישראל הייתה מדינה ולא שבט שהשתלט על טריטוריה, אם מעמד האזרחות וכל הנובע ממנו היה אמיתי ולא איזו הצגה, שכבת צבע דקה שאמורה לתת רושם חיצוני של מדינה כדי לא להתבלט יותר מדי בנוף הבינ"ל, הדבר הזה לא היה עובר.

העובדה שחמאס דרש את שחרורם של אותם אזרחים מתיישבת עם השקפת העולם שלו לגבי יהודים ומוסלמים ועתידה של מדינת ישראל. אין צורך להעמיק באמנת החמאס לשם כך. די להקשיב למה שאומרים ראשי החמאס ופעיליו. שלא כמו חלק מחברי, אני לוקחת ברצינות גם את מה שמעידים אויבי על כוונותיהם. בניסיון לפטור אותם ב"הם לא באמת מתכוונים" יש משום התנשאות רבה, בעיני. העובדה שישראל נעתרה לדרישה מצביעה על כך כי היא מקבלת את תביעת המרות של החמאס על אזרחיה, רק משום שהם מוסלמים. על פי מה שקראתי, זה היה אחד העקרונות שעליהם ישראל התפשרה כדי שהעסקה תצא לפועל. גם מי שאכן רואה את ההבחנה בין יהודים לערבים כרלוונטית, ולא את זו בין אזרחים ללא-אזרחים שאמורה לעמוד ביסוד, צריך להיות מודאג. שכן בקבלת הדרישה הזאת מוותרת ישראל על ריבונותה כלפי אזרחיה ומכירה בכך שהם נתונים למרותה של ישות אחרת. דבר חמור גם לולא היתה אותה ישות אחרת ישות אויב.

אבל אולי המפליאה ביותר היא שתיקתם של ארגוני זכויות אדם וארגוני החברה האזרחית העוסקים במעמד הערבים בישראל ובזכויותיהם. אלה שבצדק רב קופצים מכל ניסיון להציג את הערבים בישראל כ”שייכים” פחות לישראל ויותר לאומה הערבית או לפלסטין. בין אם בהשוואת מצבם כאן ושם, במקום ההשוואה הנכונה בין אזרחי ישראל; בין אם בהצעה לשרטט מחדש גבולות כך שישובים ערבים, על תושביהם, יעברו לריבונותה של מדינה פלסטינית. יש למחות נגד כל פגיעה באזרחות. אזרחות איננה מתנה שהמדינה מעניקה אלא הזיקה היסודית במדינה דמוקרטית. אבל זה עובד לכל הכיוונים. פגיעה במעמד הזה נעשתה גם כאן, כשישראל למעשה מכירה בתביעת הריבונות של החמאס על אזרחים שלה רק משום שהם ערבים. נגד זה היו צריכים לצאת הארגונים האלה, לו היו נאמנים לעקרונותיהם. ולמה זה לא מפתיע אותי שזה לא קרה.
כדאי לזכור את השתיקה הזאת. לא שזה יקשה עליהם למחות בפעם הבאה (שוב, בצדק) על התייחסות לערבים בישראל כאל לא-אזרחים אפרופו הצעות – אכן בעייתיות – הקשורות לריבונות ואזרחות. אבל לפחות נדע איך קוראים לזה.

Read Full Post »

פנייתו של שר הפנים אלי ישי ליועץ המשפטי לממשלה לאפשר לו לשלול את אזרחותה של ח”כ חנין זועבי נראית בעיקר כניסיון לתפוס טרמפ וכותרת על העוינות הציבורית כלפיה בשל השתתפותה במשט. למעשה הכתובת לפנייתו צריכה להיות בית המשפט לעניינים מינהליים, שכן בעקבות התיקון לחוק האזרחות מ-2008 – הסמכות לשלילת אזרחות בשל הפרת אמונים עברה אליו. לשר הפנים שמורה היום סמכות על-פי חוק לשלול אזרחות רק אם זו הושגה על-יסוד פרטים כוזבים, ואף זאת רק תוך שלוש שנים מיום רכישת האזרחות. זאת בניגוד למה שכתב בהארץ צבי בראל לפני ימים ספורים, במאמר חשוב כשלעצמו, המצביע על השימוש הסלקטיווי בשלילת אזרחות, כלפי ערבים בלבד (את בראל תיקנתי באי-מייל). אמנם, הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית מבקשת להחזיר את הגלגל ואת הסמכות לשלילת אזרחות – לידיים מינהליות. בכך מוסיף ומסתובב לו הגלגל של הסמכות לשלילת אזרחות, שדווקא בגלגוליו המוקדמים של חוק האזרחות היתה נתונה לבית המשפט, עברה לשר הפנים, חזרה לבית המשפט וכעת מבקשת לחזור חלילה.

המשך…

Read Full Post »