קרוא וכתוב

אנדרו סאליבן כתב מאמר ארוך בכותרת 'הייתי פעם יצור אנושי'. הוא עוסק בחוליי המחוברות התמידית, הגורמת לנו להיות מופצצים תדיר בקקפוניה של מידע, והופכת אותנו למכורים להתעדכנות המתמדת. מתנהלים תחת רעש מתמיד. זה כמובן לא חדש, ולא מעט נכתב על היבטים שונים של החולי הזה ומה שהוא גורם לחיינו. החל מתנוחת הגוף, עבור במה שזה עושה למוח שלנו ממש, וכלה בהפרעות שהסחת הדעת המתמדת גורמת לכישורינו, לחיי החברה שלנו, לחיי המשפחה שלנו, וגם ליכולת הרוחנית שלנו. אבל המאמר של סאליבן מרכז וממרכז, שזור בסיפורו האישי, וגם מציע כמה תובנות.

המשך…

Read Full Post »

בשיווק ומיתוג עצמי נהוג לתת בהתחלה שירותים בחינם, או במבצע מיוחד, על-מנת להיכנס לשוק. לקבל הזדמנות להוכיח את כישורייך המקצועיים, לעשות לעצמך שם ולקוחות. אף אחד לא ממשיך לעבוד בחינם. כי המטרה שלו, הרי, היא גם להתפרנס.

אבל כמו שאומרים, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. או לפחות כך חושבים מי שפונים אלינו בבקשה שנכתוב עבורם בחינם. הם, כמובן, בטוחים שהם מציעים לי את דיל המאה. הם אמנם לא משלמים במטבע קשה, אבל הם משלמים: הם הרי מפרסמים אותי. אזכה לחשיפה. אולי ליותר תעבורה לאתר שלי.
רק שכאן זה לא איזה סטרטר שבעקבותיו מגיעות הצעות לכתוב בתמורה. לא, כאן ההצעות ממשיכות להגיע לכתוב בחינם. והם ממשיכים לחשוב שהם מציעים הצעה שאי אפשר לסרב לה. כי ההנחה היא שאני זקוקה להם ולכן אשמח לקבל פרסום וגם לשלם אתו במכולת.

ובכן, לא. למען האמת, יש כאן עסקה שבה שני הצדדים זקוקים זה לזה. באותה מידה שהכותבת זקוקה לקהל הקוראים שהם מספקים לה, הם זקוקים לתוכן שלה. אולי אפילו יותר. כדי שקהל הקוראים ייכנס אליהם. למה כאשר מדובר באתר מסחרי, שאינו פועל לשם שמיים אלא מרוויח או מתכוון להרוויח, הוא מצפה לקבל ללא תמורה את התכנים שמאפשרים לו להרוויח? איפה יש עוד מודל עסקי כזה?

המשך…

Read Full Post »

המכון לחקר האינטרנט באוניברסיטת תל-אביב בשיתוף עם המרכז לאתיקה בירושלים, מקיימים כנס בנושא האתיקה של הטוקבקים: היבט משפטי – היבט תקשורתי. הכנס יתקיים ביום שני 7.6 בשעה 15:30 באוניברסיטת תל-אביב (הפקולטה לניהול, אולם ליאון).

 מושב ראשון: אחד שיודע – אנונימיות באינטרנט לאחר פסיקת בית המשפט העליון.
מושב שני: האתיקה של הטוקבקים: היבט תקשורתי.
התכנית המפורטת כאן.

אני משתתפת במושב הראשון ואדבר על השאלה ‘האם יש לנו זכות לאנונימיות?’.
אתם מוזמנים.

בהזדמנות זאת, הערה מינהלתית: בימים אלה סיימתי לתקן את העיצוב של פוסטים לא מעטים, פעולה שנדרשה בשל שינוי ערכת העיצוב של הבלוג עם המעבר לוורדפרס. חוששני שבשל תקלה עלומה בממשק, משתמשי גוגל רידר קיבלו על כל תיקון כזה הודעה ב-RSS כאילו הועלה פוסט חדש. מעתה ואילך זה צפוי רק פה ושם בפוסטים אקראיים, אם אתקל בהם בבעיית עיצוב. סליחה ותודה על הסבלנות.

Read Full Post »

כותרת נמהרת

כמה חבל שאי אפשר לתבוע את כלי התקשורת על עוגמת נפש בגין כותרת מטעה. לבי שזינק כשקראתי שמופז פורש מהפוליטיקה, מיהר לשוב למקומו כשבידיעה עצמה קראתי שהוא רק נוטל "פסק זמן". נו כן, מה חדש. הרי זה ממש טרנד אצלנו. המפסידים והנעלבים פורשים להם, בקול צלצול זה או אחר, בהודעה "דרמטית" למיקרופונים המתאימים; בטוחים שבכך הם מפגינים גדלות רוח שהרי הם מקבלים את ההפסד (ומשאירים לאחרים את המלאכה השחורה של איסוף השברים של מפלגתם במקרה של הפסד בבחירות כלליות), בעוד שאינם מתכוונים כלל לפרישה אמיתית מהפוליטיקה. הם עוד ישובו, סמכו עליהם. זה פסק זמן להתארגנות, ל"עשייה לביתם" (עד עכשיו הם עבדו בהתנדבות, כידוע), שתניב להם מצלצלים נאים לקראת הבחירות הבאות, בלי שיצטרכו לדווח עליהם. או מפלגה חדשה-ישנה שהם מעריכים כי דרכם לצמרת תהיה סלולה יותר בעזרתה. נתניהו, ברק, מופז. גם אולמרט ישוב, אני לא דואגת. כלומר אני כן.
וכך, הדבר הטוב היחיד שיכול היה לצאת מהבחירות המקדימות בקדימה – הסתלקותו של מופז מהזירה הציבורית – התפוגג באבחת כותרת מטעה. היום כבר כותבים שפסק הזמן של מופז יארך רק זמן קצר (עד "אחרי החגים"?). וכמו ששבועיים אחרי שהצהיר ש"בית לא עוזבים" ולכן יישאר בליכוד הוא עבר בלי הנד עפעף לקדימה, מופז עוד עלול לצוץ כשר הביטחון של ביבי. ה"גבר גבר", שקרקפות פלסטינים מעטרות את חגורו כאינדיאני, מי שמהווה את הסכנה הגדולה ביותר לביטחון ישראל במובן הרחב של המלה – יהיה אתנו עוד הרבה זמן. עד הסוף המר.    על מופז ביתר הרחבה

תהייה

האופנה האחרונה בבלוגוספירה היא לתמוך בח"כ דב חנין לראשות העיר תל-אביב יפו. קמפיינים קודמים כאלה – שבהם התגייסו בלוגרים והפכו את אתרם למטה בחירות מקוון לטובת מועמד או מפלגה זאת או אחרת – הסתיימו במבוכה קטנה, ככל שזכור לי. אני לא חובבת מקהלות מדברות וגם לא תל-אביבית. אבל אני כן תוהה מהם בדיוק כישורי הניהול של חנין שמכשירים אותו לתפקיד.

המממ

ועוד אופנה, הפעם בקרב עיתונאי הארץ: לתמוך בדרעי לראשות העיר ירושלים. נו טוב, זה נורא מתקדם.

מהדורה מקוונת (*)

וזה לא שייך לבחירות. קראתי אצל ולווט שהארץ עומד להוריד את מהדורת הדפוס שלו מהאינטרנט. מעניין, בדרך-כלל הארץ מחקה את הניו-יורק טיימס. אמנם לא בדברים החשובים, כמו בקרת עובדות טרם פרסום, מדיניות תיקונים קשוחה, נציב קבילות הציבור וכן הלאה. גם בכל הנוגע לתפיסת העיתונות בעידן האינטרנט סוטה הארץ מקו החיקוי שלו. לפני שנים אחדות החזיר הניו-יורק טיימס את כל המהדורה המודפסת שלו לקריאה חופשית באינטרנט. העיתון הסביר שההכנסות שמתקבלות מפרסום ברשת לא נופלות מההכנסות של דמי המנוי. אותי, בכל אופן, העובדה שאי-אפשר יהיה לראות את הארץ במהדורה מקוונת לא תשכנע לשוב ולהיות מנויה על העיתון המודפס.

(*) בינתיים תיקנה ולווט שבניגוד למה שכתבה מהדורת הדפוס תוסיף להיות און-ליין. לא ברור האם היתה זאת טעות שלה או שבהארץ חזרו בהם. [תוספת 28.9.08]

Read Full Post »

הרצאה בכנס של איגוד האינטרנט הישראלי

כותרת המושב נועדה לפתוח דיון בשאלה כיצד יש להתמודד עם התופעה של התנהגות מצדם של מי שבמקרים רבים אינם כלל ילדים, כמובן, אם כי חלקם מוסיפים לדרוש מן החברה סוג של מורטוריום – פריסת חובות – הנהוג בדרך-כלל כלפי ילדים במהלך התבגרותם. אבל הרשת כבר התבגרה וגם היחס אל התופעות האלה כבר אמור להתגבש. הרצאתי נועדה לבחון את קריאת התגר המושמעת לעיתים, שלפיה האינטרנט הוא כביכול Sui generis (סוג בפני עצמו), ולכן החוק איננו מתאים לו. אבדוק את הסוגייה הזאת תוך בחינה של שלוש שאלות עיקריות:
1. האם יש להחיל את החוק ברשת?
2. כיצד אפשר לאכוף את החוק ברשת? האם החוק הוא מערכת הכללים המתאימה לרשת?
3. מהם המאפיינים הייחודיים של הרשת שיש להתחשב בהם בעת החלת כללים וחוקים? את השאלה האחרונה אבחן תוך הדגמת הסוגייה בשני סוגים של "עבירות ביטוי" . המשך…

Read Full Post »

בדוח חדש, תוקפת אמנסטי אינטרנשיונל את מיקרוסופט וענקי מיחשוב אחרים על מכירת טכנולוגיה שמאפשרת לרשויות הסיניות לשלוט ולפקח על שימוש באינטרנט, מה שהוביל לעלייה במספר הנעצרים בשל שימוש ברשת שאיננו נושא חן בעיני השלטנוות. סין מאפשרת גישה לאינטרנט אך מצנזרת אותה ואוסרת על שימוש דיסידנטי ברשת. כיום עצורים בשל כך 54 בני-אדם בסין, שאמנסטי רואה בהם אסירי מצפון וקוראת לשחררם מיד וללא תנאי.

Read Full Post »

חוק חדש בבריטניה מטיל עונשים כבדים על מפיצי דואר-זבל (ספאמרים). החל מדצמבר שנה זו , תידרש הסכמה מוקדמת לפני שליחת דואר המוני לכתובות דואר פרטיות (כדוגמת החוק הישראלי לגבי פקס – נ"כ), אך המצב לגבי כתובות דואר של חברות מסחריות יישאר בעינו.

החוק מגדיר דואר-זבל כ"דואר בלתי-מבוקש שנשלח ללא הסכמת הנמענים וללא ניסיון למקד אותו בנמענים שעשויים להיות מעוניינים בו". העונש האפשרי בערכאה הראשונה יגיע ל-5,000 לירות סטרלינג. במקרה שהארגון יועלה למשפט בפני חבר-מושבעים, הקנס יכול להיות בלתי-מוגבל.

התגובות לחוק החדש מעורבות – בצד מתן ברכה למלחמה בדואר-הזבל, יש המביעים ספקות לגבי השינוי שיחול מבחינת המשתמשים היחידים, בעוד שהוא יתן גושפנקה חוקית למשלוח דואר-זבל לחברות מסחריות.

התחזית היא כי בפברואר 2004, 70% מכלל הדואר האלקטרוני יהיה דואר זבל.
על-פי Brightmail, בצמרת הרשימה של דואר-הזבל מצויים חמשת האי-מיילים הבאים: 1. הגדלת הפין   2. ויאגרה  3. תרופות במרשם  4. מוצרי טכנולוגיה 5 . בדיקות רפואיות.

Read Full Post »

הניו-יורק טיימס עושה ספירת מלאי לחלומות של התנועה לזכויות האזרח בארה"ב, 40 שנה לאחר המצעד המפורסם שבו נשא מרטין לותר קינג הבן את נאומו "יש לי חלום".

קינג נואם על מדרגות אנדרטת לינקולן; ושינגטון די.סי., 28.8.1963

מי שהיה אז הדובר הצעיר ביותר במצעד, ג'ון לואיס, היום ציר בית הנבחרים מטעם ג'ורג'יה, מספר: "ב-1963 לא היו לנו אתרי אינטרנט, טלפונים סלולריים או פקסימיליות. לא הסתכלנו בסקרים או מדדנו את הדופק של פוליטיקאים. פשוט עשינו. פשוט פעלנו. השתמשנו במה שהיה לנו כדי להניע אנשים". (ההדגשה שלי)
ואילו הסופר, מפיק הסרטים והמבקר נלסון ג'ורג' טוען כי ההיסט במוקד ובטקטיקה הוא אך טבעי: "כיום הצלחה בהנעת אנשים איננה מוגדרת בהכרח כהוצאת 100,000 אנשים לצעוד. עבור חלק מהאנשים היא יכולה להיות 100,000 הקשות באתר באינטרנט, וזה בסדר".

אז יכול להיות שהרשת – שנחשבת לאמצעי מצוין לשינוי חברתי, לא רק על-ידי הפצה המונית של מידע אלא גם בעזרת רשתות 'הפעולה-הישירה' שהיא מאפשרת כדי ליצור דעת-קהל – בעצם מעכבת פעולה? שבמקום לצאת לרחובות אנחנו מקדמים אי-מיילים? שבמקום להפגין אנחנו חותמים על עצומות אלקטרוניות שאיש לא קורא?

אולי הרשת עוזרת לנו לדעת יותר, בעוקפה שומרי-סף של צינורות מידע מסורתיים (כמו עיתונאים, דוברים ועורכים), בגלותה את מה שהשלטון חפץ להשתיק, להצניע או לצנזר. עובדה היא שמשטרים דכאניים חוסמים או מנטרים את הגישה לרשת ומענישים על שימוש דיסידנטי במשאביה. אבל מידע – גם אודות זוועות – לא מיתרגם בהכרח למודעות, והכרה עדיין איננה מובילה לפעולה. היתכן שהרשת במקום להמריץ אותנו לפעול מעודדת אותנו לשבת ולא לעשות?

Read Full Post »