חברת הכנסת מיכל רוזין מותחת ביקורת על מכללת סמינר הקיבוצים האוסרת להכניס תינוקות להרצאות. רוזין אף פנתה לשר החינוך בנושא בטענה כי איסור זה פוגע בקידום נשים ומהווה חסם בפני נשים המבקשות להביא ילדים לעולם. גם שדולת הנשים התגייסה למאבק ובדקה לבקשת רוזין את התקנונים במוסדות אקדמיים אחרים (זה של סמינר הקיבוצים אוסר על כך במפורש), ואת השאלה האם קיימים בהם מעונות. כך על פי ידיעה המתפרסמת בהארץ. סמינר הקיבוצים, מתברר, דווקא מפעיל פעוטון מגיל 3 חודשים ועד גיל 3, אלא שהמקומות בפעוטון מוגבלים בין היתר על ידי הבטחת מקומות לילדי הסגל ועובדי המכללה. בשדולה הדגישו כי ״לא ייתכן שהמוסד יאסור כניסתה של סטודנטית עם תינוק, ובד בבד יגביל את גיל הפעוטון המינימלי ואת המקומות הפנויים בו״. לא יתכן! הם חייבים לספק פעוטון מגיל אפס ולא להגביל את המקומות בו (איך בדיוק? מישהו שמע על מעון שמספר הילדים בו לא מוגבל? הגבלה שמשרתת בעיקר את רווחת הילדים, אגב).
Posts Tagged ‘אמהות’
“זה לא בסדר שאני צריכה לעשות את הבחירה הזאת”
Posted in פמיניזם, tagged אמהות, אקדמיה, בחירה, ילדים, מיכל רוזין, סמינר הקיבוצים, שדולת הנשים on 26 במאי 2015| 11 Comments »
ילוד אשה
Posted in ספרים, tagged אמהות, ביקורות ספרים, טיפול פסיכולוגי, כריסטינה קומנצ'יני, כשהלילה on 8 ביוני 2012| 5 Comments »
כְּשֶׁהלילה. מאת כריסטינה קומֶנצ'יני. מאיטלקית: אלון אלטרס. הספריה החדשה 2011, 236 עמ'
לא קל לקרוא את כשהלילה. היו כמה פעמים במהלך הקריאה שזה היה אפילו ממש קשה. שנאת נשים צרופה והיולית. לא זאת הפוליטית, זאת האישית לגמרי. יש האומרים, באופן מקסים לחלוטין, כי כל שנאה היא אהבה שנבגדה. סיפורו של מנפרד – שאמו נטשה אותו בילדותו והוא גדל להיות שונא נשים – הוא ללא ספק ההוכחה האולטימטיווית. אבל זה לא כל כך פשוט. It’s complicated. זה נכון לכדורגל, שבו הכול מסובך בגלל נוכחותה של הקבוצה השנייה. ובאנלוגיה, כנראה, לכל מערכת יחסים. לא רק כשהיא מתוארת בפייסבוקית.