Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘אמנת רומא’

ארגון בצלם אינו מתכוון לדרוש ממנגנוני החקירה הישראליים הקיימים לחקור חשדות להפרות לכאורה של הוראות המשפט הבינלאומי במבצע צוק איתן. זאת על בסיס ניסיון העבר, "ניסיון המוכיח שלא קיים היום בישראל גוף רשמי המסוגל לבצע חקירות בלתי תלויות של חשדות להפרת המשפט ההומניטארי הבינלאומי". הארגון הודיע כי "לא יסייע למנגנון החקירה הצבאי הקיים, שבמתכונתו הנוכחית אינו אלא תיאטרון של חקירות לכאורה".

יחד עם ארגון יש דין, הוציא בצלם הודעה בכותרת 'ישראל לא מעוניינת לחקור פגיעות בפלסטינים', שבו הסביר:

המשך…

Read Full Post »

למה הידיעה הזאת כל כך מזעזעת אותך? הרי אנחנו מוצפים באלימות מכל עבר. והאב שירד להשתיק את הצעירים שהרעישו ונדקר למוות? הרי כבר מזמן את מרגישה שצריך להלך בעולם עם גבס על הנשמה, או למצער להפסיק לקרוא באתרי החדשות.

אז הכול מזעזע. יש דברים שנאלמים מולם; יש דברים שלא מבינים את ההסבר להם; ויש דברים שדווקא קיים הסבר שאפשר להציע, והוא ראוי להישמע.

אלה חדשות ישנות מאוד שלאונס אין קשר למין. אונס הוא אקט של שליטה והפעלת כוח. ולכן רוב רובם של מעשי האונס, מה לעשות, מתבצעים על-ידי גברים כנגד נשים. ומיעוטם על-ידי גברים כנגד גברים.

המשך…

Read Full Post »

ולא יכון שלום בלי צדק?

התובע של בית הדין הפלילי הבינ"ל (ICC) הוציא צו מעצר בינ"ל כנגד נשיא סודאן, עומר אל-באשיר. זוהי הפעם הראשונה שמבקשים להעמיד לדין בינ"ל נשיא מכהן. אמנת רומא, שמכוחה פועל בית הדין, קובעת במפורש כי לראשי מדינה אין חסינות משיפוט. זאת שלא כמו החסינות שהם נהנים ממנה תחת סמכות השיפוט האוניוורסלית, שהיא הסמכות שמפעילות מדינות בבתי המשפט הפנימיים שלהם בגין פשעים בינ"ל מסוג זה. (על-פי קביעתו של בית הדין הבינלאומי (ICJ) בעניין קונגו נגד בלגיה, נהנים מחסינות כזאת בבתי דין פנימיים גם שרי חוץ מכהנים).
משמעותו של צו המעצר הוא שמדינות שהן צד לאמנת רומא חייבות להסגיר את אל-באשיר לבית-הדין בהאג אם יגיע לשטחן. באופן מעשי, יהיה אל-באשיר כמעט כלוא בארצו.

תביעה מעין זאת מעלה פעמים רבות את הוויכוח בין שלום לצדק. תביעות, כך נטען, מקשות על השגת שלום בכך שהן מסכנות הסכמים שאפשר להגיע אליהם, הסכמים שיסיימו את המצב שבגינו מוגשות אותן תביעות. מנגד נטען כי הצדק מחייב כי פושעים יתנו את הדין על מעשיהם. מעבר לטיעון העקרוני, האם המקרה של סודאן אכן מתאים לטענה הראשונה, של סיכון השלום? השיקול להעדיף את השלום על-פני הצדק יכול לעלות במקרה שבו כבר מתקיים משא-ומתן, ותביעות יסכנו אותו שכן הן ידחפו את הצדדים להתבצר בעמדתם ולא לשתף פעולה כדי להשיג מטרה משותפת. הליך משפטי הוא הרי תמיד אדברסרי באופיו. או, במקרה כמו דרום-אפריקה, ששם העמדה לדין סיטונאית היתה מסכנת את יכולתה של המדינה לבסס משטר חדש ואווירה חדשה. לכן, בין השאר, הועדפה שם האפשרות של ועדות האמת והפיוס.

בית הדין הפלילי הבינ"ל יכול להפעיל את סמכותו באחת משלוש דרכים: (1) כלפי אזרחיה של מדינה שהיא צד לבית-הדין או שמעשיה התבצעו בשטחה של מדינה שהיא צד לבית-הדין; (2) כלפי אזרחיה של מדינה שמעשיה התבצעו בשטחה של מדינה לא-חתומה, אך שמסכימה אד-הוק לסמכותו של בית-הדין;  (3) באמצעות מועצת הביטחון.
מכיוון שהמקרה של סודאן הגיע לבית הדין הפלילי הבינלאומי באמצעות מועצת הביטחון, סבורים המצדדים בשלום לפני צדק, כי יהיה זה נבון לפנות למועצת הביטחון ולבקש כי תפעיל את סמכותה להשהות את ההליכים למשך שנה. זאת כדי לאפשר לסודאן להשיג שלום. תגובתה הראשונה של סודאן להוצאת צו המעצר הבינ"ל היתה גירוש ארגוני הסיוע משטחה. בכך נתונים העקורים לסכנה מחודשת. גם ההסכם השביר שסיים את מלחמת האזרחים בדרום (ולא בדארפור) יעמוד בסכנה. זוהי, למשל, דעתו של פרנקלין גרהאם שעומד בראש ארגון סיוע.

מנגד, כתב דזמונד טוטו באותו גיליון של הניו-יורק טיימס, שזהו מבחן למדינות אפריקה קבוצת ה-77, המורכבת מ-130 מדינות מתפתחות ובהן רוב מדינות אפריקה, בחרה לאחרונה את סודאן ליו"ר הארגון. (בזמנו נבחרה סודאן מחדש כחברה בנציבות לזכויות אדם של האו"ם, בזמן שהטבח בדארפור התחולל. ומדינות אפריקה ניסו בזמנו לסכל את את התערבותה של מועצת הביטחון שם – נ"כ). האישום נגד נשיא סודאן, כותב טוטו, מצית בהן את התחושה כי מערכת הצדק, ובמיוחד ה-ICC, מוטה כנגד אפריקה. אבל צדק הוא אינטרס של הקורבנות ואלו אפריקנים, מדגיש טוטו. העובדה שארבע החקירות המתנהלות בבית-הדין מאז הקמתו (נגד אוגנדה, קונגו, הרפובליקה המרכז-אפריקנית וסודאן – נ"כ) נוגעות למדינות אפריקניות, אינה נובעת מדעה קדומה. בשלושת המקרים הראשונים המדינות המעורבות עצמן ביקשו שהתובע יתערב. רק עניין סודאן הועבר לבית-הדין ע"י מועצת הביטחון, כאמור. טוטו מסכם כי לא יהיו לא שלום ולא ביטחון עד שתושבי האזור לא ייהנו מצדק. למעשה, אין שלום משום שאין צדק.

כדאי לקרוא גם את מאמרו של ניקולס קריסטוף, שזכה בפוליצר על סיקורו את דארפור: נשיא, ילד ורצח-עם.

עוד בנושא: האם יועמד נשיא סודאן לדין?

Read Full Post »

פורסם בהארץ 22.9.04

פינוי היישובים מהשטחים הוגדר לאחרונה, בגילוי דעת של אנשי ימין, "פשע נגד האנושות". הפרופ' יצחק זמיר ("גילוי דעת מעודד הפקרות", הארץ, 19.9) צודק במסקנתו כי אין מדובר בפשע כזה, אך אינני סבורה כי יש לחפש את ההגדרה לו בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. לפי חוק זה, מעשה שהוא בגדר פשע כלפי האנושות נעשה רק בתקופת השלטון הנאצי בארץ עוינת. המושג "פשעים נגד האנושות" אמנם נולד במשפטים נגד הפושעים הנאצים, אך פשעים אלה אינם מתמצים במעשיהם, ולצערנו מאז מלחמת העולם השנייה הם שבו והתרחשו במקומות שונים בעולם. מדובר כיום בקטגוריה במשפט הבינלאומי, ובו יש לחפש את הגדרת המונח ופירושו.

הגדרה כזאת מוצעת באמנת רומא, המהווה את חוקת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC). הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הם סעיפים 7.1 ו-7.2. הראשון קובע כי "פשע נגד האנושות, למטרות האמנה הנוכחית, הוא כל אחת מהפעולות הבאות כאשר היא מבוצעת כחלק מהתקפה נרחבת או שיטתית על אוכלוסייה אזרחית, מתוך ידיעה כי מתקפה כזאת מתקיימת". מתוך 11 הפעולות שהסעיף מפרט, מבקשים מתנגדי הפינוי להיאחז בסעיף קטן ד': "גירוש או טרנספר כפוי של אוכלוסייה". סעיף 7.2 מפרט את יסודות העבירות לצורך הסעיף הקודם. והנה, סעיף קטן ד' קובע כדלקמן: "'גירוש או טרנספר כפוי של אוכלוסייה' משמעם עקירה כפויה של האנשים הנדונים על ידי גירוש או אמצעי כפייה אחרים מהשטח שבו הם נמצאים כחוק, ללא עילות המורשות במשפט הבינלאומי".

רשויות השלטון בישראל נקלעו לתסבוכת לא פשוטה, שכן הן מעולם לא הכירו באי חוקיות ההתנחלויות

סברו מתנגדי הפינוי כי מצאו אַלְיָה בדמותו של המשפט הבינלאומי להתגדר בה – והנה קוץ. שכן לפי אותו משפט בינלאומי עצמו, נוכחותם בשטח שממנו מבקשים לפנותם איננה חוקית כלל ועיקר. סעיף 49 לאמנת ז'נווה הרביעית אוסר על הכוח הכובש להעביר את אוכלוסייתו לשטח הכבוש. גם לולא היתה אמנת רומא קובעת במפורש כי גירוש או טרנספר כפוי הוא פשע נגד האנושות רק כאשר מדובר בשטח שבו נמצאים המגורשים כחוק, מובן כי המשפט הבינלאומי לא יכול לקבוע כ"פשע" או אפילו כ"עבירה" פעולה שנועדה לבטל מצב שהוא עצמו מגדיר כלא חוקי.

כאן מסתיים העניין לגבי מי שמכיר בתקפותו ובתחולתו של המשפט הבינלאומי. מובן שגם הוא וגם שלטון החוק בישראל פנימה מעולם לא היו נר לרגליהם של מנהיגי המתנחלים, וניסיונם להיאחז כעת בקטגוריות משפטיות המקובלות במשפט העמים מצטייר כנלעג. רשויות השלטון במדינת ישראל, לעומת זאת, נקלעות כאן לתסבוכת לא פשוטה, שכן הן מעולם לא הכירו באי חוקיותן של ההתנחלויות לפי המשפט הבינלאומי. גם בג"ץ סירב באופן שיטתי לקבוע שההתנחלויות נוגדות את המשפט הבינלאומי. לא יהיה זה מרחיק לכת לקבוע כי כיום ההתנחלויות הן אחת הסיבות העיקריות לסירובן של ממשלות ישראל להכיר בכך שאמנת ז'נווה הרביעית חלה בשטחים, אף שישראל היא צד לאמנה לאחר שהממשלה חתמה עליה ואישררה אותה. כיצד תוכל ישראל הרשמית להתנער מהאשמה שבביצוע טרנספר המגיע לכדי פשע נגד האנושות, אם לשיטתה מדובר בישיבה חוקית של אזרחים בשטח שממנו היא מבקשת כעת לפנותם? זוהי רק דוגמה אחת לקשיים שאליהם נקלעה ישראל בגין מדיניות ההתנחלות שלה בשטחים הכבושים, שהורתה עוול ואחריתה פשע.

מי שהרחיב את ההתייחסות המזלזלת "או"ם שמום" גם להוראות המשפט הבינלאומי ימצא, בפנותו להישען עליו, כי נקלע לדרך ללא מוצא. משפט זה הולך ומתבסס כמסד שאין לו תחליף במציאות הבינלאומית המודרנית, ומוטב לה לישראל שלא להוציא עצמה מכללו, גם אם המחיר כואב ועם כל האמפתיה למי שעומדים להיעקר מבתיהם.

לגרסה אנגלית של המאמר
כל המאמרים

Read Full Post »

רק לפני יומיים ראיתי את מירנדה מ'סקס והעיר' מדברת בצ'כית עם קארי, ואתמול נחתתי הישר אל העצומה החדשה הקובעת כי פינוי התנחלויות הוא פשע נגד האנושות.

אמנת רומא קובעת, בין היתר, מה נחשב לפשעים נגד האנושות לצורך שיפוט בבית הדין הפלילי הבינלאומי. אני שמחה להביא, כשירות לציבור המתנחלים, את הרשימה המלאה (סעיף 7.1 לאמנה):
"לצורך האמנה הנוכחית, פשע נגד האנושות משמעו כל אחת מהפעולות הבאות כאשר היא מבוצעת כחלק ממתקפה נרחבת ושיטתית המופנית כלפי אוכלוסייה אזרחית, מתוך ידיעה:
א) רצח.
ב) השמדה.
ג) שיעבוד.
ד) גירוש או טרנספר כפוי של אוכלוסייה.
ה) מאסר או שלילה חמורה אחרת של חירות גופנית תוך הפרה של כללים יסודיים של המשפט הבינלאומי.
ו) עינויים.
ז) אונס, עבדות מינית, זנות כפויה, הריון כפוי, עיקור כפוי, או כל צורה אחרת של אלימות מינית בחומרה דומה.
ח) רדיפה של קבוצה מזוהה על בסיס פוליטי, גזעי, לאומי, אתני, תרבותי, דתי או מיני כפי שמוגדר בפסקה 3, או כל בסיס אחר המוכר באופן אוניברסלי כבלתי-מורשה במשפט הבינלאומי, הקשור לכל פעולה שאליה מתייחסים בפסקה זו או לפשע שנמצא בסמכות שיפוטו של בית הדין.
ט) העלמה כפויה של אנשים.
י) פשע האפרטהייד.
י"א) פעולות לא-אנושיות אחרות בעלות אופי דומה הגורמות במכוון לסבל קשה או לפגיעה חמורה בגוף או בבריאות הגופנית או הנפשית."

לא מצאתי ברשימה הזאת פינוי אוכלוסייה אזרחית ממקום מושבה הלא-חוקי על-פי הדין הבינ"ל בחזרה אל גבולות מדינתה, תוך מתן פיצויים. לא, ברצינות: למרות הניסיון הפאתטי להיאחז בסעיף ד', פינוי שכזה איננו בגדר פשע נגד האנושות ולא יכול להיחשב לכזה. אין זה אומר שפעולה כזאת לא מעוררת בעיות, בעיקר לגבי דור שני ושלישי של מתנחלים. כתבתי על זה כאן. אבל אלו שהלכו בעצמם להתנחל ידעו היטב שישיבתם בשטחים היא זמנית, וכי מעמדם של ישוביהם ייקבע בהסכמים. בית המשפט העליון קבע זאת כבר בבג"ץ בית-אל.

Read Full Post »

הארץ מביא היום דיווח מאד לא מדויק (בלשון המעטה) על החלטת הרכב השופטים במשפט המבוים שנערך במסגרת כנס על בית הדין הפלילי הבינלאומי:
"השופטים… החליטו להרשיע את שר הביטחון של אובליוויה ואת מפקדי חיל האוויר על החלטתם להפציץ מנהיג ארגון טרור, הפצצה שבה נהרגו עשרות אזרחים".

הרכב השופטים לא הרשיע את הנאשם, אלא קבע (א) כי יש לו סמכות לשפוט אותו, שאלה שהיתה שנויה במחלוקת לאור פרטי המקרה ו-(ב) כי העבירות שבהן הוא נאשם, במידה שיוכחו, מהוות אכן פשעים שחומרתם מגיעה כדי פשעי מלחמה ואחרים (ולכן, שוב, נופלים תחת סמכותו).

השופטים לא יכלו להרשיע את הנאשם, שכן המסכת העובדתית והראיות כלל לא הוצגו בפניהם במסגרת המשפט המבוים… הם טרחו, לכן, להוסיף את המלה "לכאורה" (alleged) כאשר התייחסו לאותם פשעים ולשאלת חומרתם.

השתתפתי כשומעת בכנס בן היומיים וחצי, שנערך בת"א ובירושלים, שהיה אחד הכנסים המעניינים שהשתתפתי בהם בשנים האחרונות. הדיונים המקצועיים הרציניים שהתקיימו בו על אמנת רומא משכו פחות את תשומת לבה של התקשורת מאשר המשפט המבוים, אבל אולי היו מסייעים להם להבין יותר את הדקויות. מכל מקום, לא מוגזם לבקש מעיתונאי שמדווח בעיתון לקבל הבהרות על החלטה שיפוטית מורכבת מאחד השופטים שישב בדין, למשל. במשפט מבוים זה הרי אפשרי…

Read Full Post »

משפט אייכמן עמד בעיצומו בשנה שבה נולדתי. ספרו של חיים גורי מאחורי תא הזכוכית, במהדורתו המקורית, עדיין מונח על מדף הספרים שלי, ירושה משפחתית. גורי סיקר את המשפט ל"למרחב", העיתון עליו גדלתי בבית של אחדות העבודה. 37 שנים לקח למו"ל עברי להרהיב עוז ולהוציא תרגום לספרה של חנה ארנדט, שסיקרה את המשפט באותם ימים עבור הניו-יורקר. אייכמן בירושלים איננו ספרה החשוב ביותר, אם כי הראשון שמתורגם לעברית, אבל לבטח הוא זה שהוציא לה את השם הרע ביותר בין היהודים. לחלוטין שלא בצדק, גם אם הצדק שמחפשים בו הוא צדק ליהודים, לא צדק אוניוורסלי. המשך…

Read Full Post »