Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘אקטיביזם שיפוטי’

הפסיקה של בית המשפט העליון בארה”ב לגבי ביטוח הבריאות היא, בסופו של דבר, מופת של ריסון שיפוטי. כפי שציטט הבוקר הניו-יורק טיימס את נשיא בית המשפט, ג’ון רוברטס, שחבר לרוב: “אין זה תפקידנו להגן על האנשים מתוצאות הבחירות הפוליטיות שלהם”. בכל אופן לא כאשר רוב הפרשנים סברו שעל אף הדרך המעוקמת מה שאובמה בחר בה (מחוסר ברירה, בהיעדר תמיכה בקונגרס לדרך הישירה יותר) – החוק איננו לא חוקתי.
זהו אותו ריסון שיפוטי שכמו שנכתב יומיים לפני הפסיקה, הליברלים מחבקים לפתע. ממש כפי שלא היינו שומעים מהשמרנים מִלה רעה לו החוק היה נפסל ברוב של 5:4…  נו כן, כתבתי כאן לא אחת על זה שהעמדה של רבים מדי כלפי האקטיביזם השיפוטי נקבעת על-פי השאלה האם הוא מקדם את הערכים שהם דוגלים בהם. אבל השאלה הנכונה היא האם הם יתמכו בו במצב ההפוך. לשאלה הזאת תשובתו של פרופ’ קאס סנסטיין היא שאנשים ישתמשו בכוח כשהוא עומד לרשותם, וכאשר צד אחד שולט בבית המשפט – הרעיון של ריסון משפטי ייזרק מהחלון. רוברטס לפחות לא זרק אותו, לזכותו ייאמר.

המשך…

Read Full Post »

זה לא הזמן לביקורת. עכשיו צריך להתאחד מול הכוחות שמאיימים באמת על הדמוקרטיה. חשבון נפש? בחינה של עצמנו? תיקון אם צריך? כן, זה תמיד טוב. אחר כך. מין "אחר כך" שאף פעם לא מגיע, משום מה. כמו שלנשים אומרים תמיד "זה לא הזמן". חכו. אחרי ש…: אחרי שנגמור עם הכיבוש; אחרי שהמחאה ה"חשובה" תצליח. כשעסקתי במנטרה זה לא הזמן בהקשר של הביקורת הפמיניסטית על מחאת הקיץ, כתבתי: "ל'זה לא הזמן' יש תשובה אחת, חדה מתמיד הפעם: הזמן הוא עכשיו!". המחיר שמשלמות נשים על התפיסה הזאת אולי יותר ברור. אבל מה עם "זה לא הזמן" לבקר את השמאל המאוים, את בית המשפט, את ארגוני זכויות האדם הנדחקים לפינה? ובכן, אותו דבר. כי מנסיוני, "זה לא הזמן" אומר שאף פעם הזמן לא יגיע. ודווקא כדאי שכן.

המשך…

Read Full Post »

יש מה לומר גם בעד וגם נגד אקטיביזם שיפוטי. הבעיה היא שקולות רבים הנשמעים בעד אקטיביזם שיפוטי תומכים בו פשוט מפני שהוא מקדם את הערכים שבהם הם דוגלים. לכן הם צריכים לשאול את עצמם ביושר האם הם היו בעד אקטיביזם שיפוטי גם לו הוא היה מקדם את הערכים שהם מתנגדים להם. למשל, לו דעת המיעוט של אדמונד לוי בבג"צ ההתנתקות – שסברה כי יש לפסול את חוק פינוי-פיצוי של הכנסת – היתה דעת הרוב בבית-המשפט.

זה איננו תסריט דמיוני. בארה"ב זה כבר קרה בשנות השלושים של המאה ה-20, כשבית המשפט העליון פסל את חקיקת הניו-דיל של רוזוולט. הרוב בבית המשפט קבע כי החקיקה פוגעת בחוקה. ככל הנראה, רק איומו של רוזוולט להרחיב את בית-המשפט הוביל לשינוי בעמדתו של אחד השופטים. מה תהיה עמדתם של מצדדי האקטיביזם אצלנו אם בית המשפט היה פוסל חוקים המבקשים לצמצם פערים על-ידי חלוקה מחדש של העושר משום שאלו פוגעים בקניין? או שהיה מבטל את חוק ההתנתקות משום ש, כפי שטוען אדמונד לוי באחד מפסקי הדין האקטיביסטיים והפוליטיים ביותר שנכתבו אצלנו אי-פעם, הוא איננו לתכלית ראויה?

אקטיביזם איננו חד-כיווני. הוא איננו מקדם בהכרח ערכים של צד אחד. בית המשפט יכול להמשיך ולדבוק באקטיביזם עם ערכים שונים לגמרי מאלו שמדריכים אותו היום. אין להסיק מכך שיש להתנגד לביקורת שיפוטית על חוקים הפוגעים בזכויות אדם. אבל יש להבין כי לחרב הזאת יש שני צדדים. ואין ערובה שלא תתהפך.

Read Full Post »