Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘ארגוני זכויות אדם’

כמו מדי שנה (לפחות פעם אחת), מגיע האי-מייל מהאגודה לזכויות האזרח שמציע למרצים בתחומים קרובים לשלב בקורס שלהם “הרצאת אורח בתחום המשפט ההומניטרי הבינלאומי”. הטקסט חוזר על עצמו כל שנה. גם היהירות. אבל למעלה, כמנהגן של תוכנות מסוימות, מתנוסס שמי כאילו היתה זאת פנייה אישית. “ד"ר נעמי כרמי שלום רב”.

קשה, נכון? קשה לעשות עוד מאמץ קטן כשכבר מנסים לשוות לפנייה אופי אישי ולדאוג שתאייתו את שמי נכון. או במקרים אחרים שתהיה התאמה בין השם לבין המין בגוף המכתב (“כבלוגר בעל השפעה”). במיוחד למי שאמורים להבין ששם הוא זהות ולאדם יש זכות לזהות, למשל. כמו גם את חובתם, בנסיבות אחרות, למחוק ממאגרי המידע שלהם את מי שכבר אינם חברים בארגון ולהפסיק לדוור אליהם. פרטיות, אתם יודעים. נלחמים עליה שם כשלא מדובר בהם עצמם.

המשך…

Read Full Post »

הצעת חוק חדשה (rtf) מבקשת לתקן את חוק העמותות ולקבוע: “לא תירשם עמותה אם שוכנע הרשם כי העמותה תהיה מעורבת או תמסור לגורמים זרים מידע בעניין תביעות משפטיות, המתנהלות בערכאות הפועלות מחוץ למדינת ישראל, כנגד בכירים בממשל בישראל או קצינים בצבא, בגין פשעי מלחמה”.
תיקון נוסף מבקש להרחיב את עילות הפירוק של עמותה קיימת, כדי שעמותה הפועלת כך – תפורק.
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: “בסיס ההנחה להצעת חוק זו היא כי יש להוציא פעילות זו או חשש לה מחוץ לחוק”.

אין לי מושג איך ישוכנע הרשם טרם רישום שזאת כוונת העמותה. ברור לי, לעומת זאת, שזהו צעד נוסף במאבק הפוליטי נגד שיח זכויות האדם בישראל. דרך בדוקה וידועה לכרסם בהגנה אפקטיווית על זכויות אדם היא להצר את צעדיהם של המגינים עליהן.

ייכתב שוב (מה שכתבתי כבר כל כך הרבה פעמים): לישראל חובה לחקור חשדות לפגיעות חמורות בדין הבינלאומי. ככלל, דין זה מאמץ את העיקרון של הסמכות המשלימה. כלומר, בתי משפט בינלאומיים נכנסים לפעולה רק שעה שהמדינה לא רוצה או לא יכולה לחקור בצורה אפקטיווית ולהעמיד לדין במידה ונמצא לכך בסיס. ככל שישראל תמלא באופן מיטבי את חובת החקירה שלה – כן יפחת הסיכון שזה ייעשה על-ידי גורמי חוץ או גורמים בינלאומיים. אך קודם כל, זהו האינטרס של המדינה עצמה.

ארגוני זכויות האדם קראו לישראל לערוך חקירות מקיפות וממצות. אבל אולי התשובה הקולעת ביותר להצעת החוק הזאת מצויה בדיווח על האפשרות שיוגש כתב-אישום נגד חייל משוחרר על הרג שתי פלסטיניות במבצע ‘עופרת יצוקה’: “חקירת מצ"ח החלה לאחר שהעדויות שנאספו על ידי ארגון ‘בצלם’ הועברו לצה"ל”. ובמה שכתב עמוס הראל בהארץ על כך:

הפצ"ר ומצ"ח נשענו, במידה רבה, על העדויות שאסף ארגון ‘בצלם’. בלא העבודה המקדימה של ארגונים כמו ‘בצלם’, בתחקור וראיון של עדים פלסטינים, בירור העובדות לא היה אפשרי. לא מפתיע שמנדלבליט מקפיד להחמיא ל’בצלם’ בראיונות, גם אם זה קורה למורת רוחם של חלק מהקצינים הבכירים. זו גישה סובלנית, המכירה בכך שתקריות מסוג זה יכולות להתרחש במלחמות ומחייבות חקירה ממצה.

אני מקווה שלא נראה קריאה להעמיד לדין את הפצ”ר, על שיתוף פעולה עם ‘בצלם’. בימים האלה אי אפשר לדעת.

עוד בנושא: השלב הבא / עכשיו יחקרו / מי מפחד משיפוט בינלאומי

Read Full Post »

תנאי כליאה כאמצעי לחץ

‘חוק שליט’ – הכוונה להחמיר את תנאי הכליאה של אסירי החמאס כדי ללחוץ על ארגונם לשחרר את שליט או למצער להעניק לו תנאי כליאה הולמים  – אושר בוועדת השרים לענייני חקיקה. חסר לי מידע בשאלה האם מדובר במי שהורשעו בעבירות או בעצירים מינהליים. כך או כך, ברור שאסור לנקוט בצעדים שהם כשלעצמם לא חוקיים. למשל, לו היו אסירים אלה שבויי מלחמה, אסור היה לפגוע בתנאים המובטחים להם באמנת ג’נבה השלישית רק כי הצד השני פוגע בשבויי המלחמה שלי. החובות שמטיל המשפט ההומניטרי מבחינה זאת אינן הדדיות. כדאי להזכיר בהקשר זה שגלעד שליט איננו שבוי מלחמה משום שמעמד כזה ניתן רק בסכסוך מזוין בינלאומי.

המשך…

Read Full Post »

דוברות המרכז הבינתחומי מסרה כי, "דרך הפעולה של בצלם לא מקובלת על רייכמן", כך מדווח היום גדעון לוי בהארץ. הפרופ’ למשפטים אוריאל רייכמן הוא נשיא הבינתחומי, מגדולי הדוחפים לחוקה לישראל ומועמד לשעבר לשר החינוך מטעם שינוי.

את בג”צ הוא עדיין רוצה להשאיר. בכל אופן, אם לשפוט מכך שרק לאחרונה הוא עתר למוסד הזה יחד עם עמיתו פרופ’ אמנון רובינשטיין, בתביעה לכפות את לימודי הליבה על בתי-הספר החרדיים. אבל בצלם – כנראה שעדיף בלי. עדיף בלי מי שמציב מראה לא מחמיאה מול הציבור הישראלי ומקבלי ההחלטות שלו; שמהווה מקור מידע אמין וחשוב; ושגם כנראה טועה לעיתים, כמו כולנו. עבדתי שם פעם, בבצלם, בתור חוקרת. אני יכולה להעיד על הרצינות ועל הזהירות של הארגון הזה.

איזו חברה מייעד לנו הפרופ’ רייכמן, המגדל בהרצליה דור של משפטנים ואנשי ממשל, בין השאר? חברה ללא ארגונים לא ממשלתיים? חברה שאין בה קולות אחרים, מידע עצמאי וכוח נגד לדיווחים מטעם, לדובר צה”ל שקודם כל מכחיש ורק אחר כך – אם בכלל – בודק?

בהטלת הדופי בארגוני זכויות אדם, שקולו של רייכמן מצטרף אליה כעת, יש משום אי הבנת תפקידה של החברה האזרחית במדינה דמוקרטית. ביקורת עניינית על פעולות השלטון היא מיסודות הדמוקרטיה ומבצרת אותה. חופש הפעולה של ארגונים אלה מהווה ערובה להגנה מלאה על זכויות אדם, שהיא מחובותיו של כל שלטון. רק מדינות טוטליטריות מזהות את השלטון עם המדינה, וביקורת על השלטון עם חוסר נאמנות למדינה עצמה.

בעיני ישראל הראל הארגונים האלה מלשינים; ויהודים שומרי מצוות, הוא כותב היום, מתפללים שלוש פעמים ביום “ולמלשינים אל תהי תקוה”. אבל ליתר ביטחון לא נשאיר זאת בידי שמים, אם לשפוט על-פי היוזמות הצצות כאן לאחרונה להגביל את פעילותם של מי שהראל רואה בהם “שטינקרים”.  זהו מוטיב חוזר בכתיבתו של הראל: באפריל 2001 הוא פירסם מאמר בהארץ בכותרת (ב)צלם בברלין, שבו תקף אותי ואת עמיתי שייצגנו ארגוני זכויות אדם (אני את האגודה לזכויות האזרח, הוא את בצלם), בכנס שנערך בברלין, על “המלשינות, ההתרפסות הכפייתית, החולנית, דווקא על אדמת גרמניה”. הראל לא נכח בכנס. ערב לפני שהתפרסם מאמרו חזרתי הביתה ומצאתי הודעה במשיבון ממזכירתו שהוא חיפש אותי. אבל חשוב  יותר, מה שהפריע להראל, וממשיך להפריע לו עד היום, אינם המעשים המתועדים עצמם ולא העובדה שאלה נעשים בשמנו. כאז כן עכשיו מפריע לו שיהודים “מלשינים לגויים”.

הראל פחות מתוחכם ומלוטש מרייכמן. אבל שניהם חוברים יחד בברית לא-קדושה שמטרתה לקעקע את עבודתם החשובה של ארגוני זכויות אדם (שבהחלט מותר – וצריך – לבקר גם אותם באופן ענייני). התוצאה תהיה דמוקרטיה מדדה. “בלי בג”צ ובלי בצלם”, ייחל פעם יצחק רבין. את בג”צ הם משאירים. בינתיים. את בצלם לא.

Read Full Post »

לא מפליא. כמעט מתבקש. על-פי הדיווח, הצעת חוק שחתומים עליה 20 חברי כנסת (מהקואליציה ומהאופוזיציה) מבקשת “להוציא מחוץ לחוק עמותות המעורבות בפעילות שנועדה להביא למעצר קציני צה"ל ובכירי ממשל בחו"ל בגין פשעי מלחמה”.

כתבתי מספר פעמים על העובדה שחקירה והליכים משפטיים חיצוניים מתאפשרים כאשר המדינה עצמה לא חוקרת חשדות לפשעים שבוצעו. (למשל כאן, אייטם שני). אמנת רומא, שמכוחה פועל בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), קובעת במפורש שסמכות השיפוט שלה היא משלימה. אמנת ג’נווה הרביעית מקנה סמכות שיפוט אוניוורסלית למדינות שהן צד לה בגין הפרות חמורות שלה, על-פי העיקרון של הסגר או העמד לדין. זהו עיקרון כללי במשפט הבינלאומי שסמכותן הפנימית של מדינות קודמת לסמכות בינלאומית. ורק משהן כושלות לממש אותה הוא נכנס לפעולה.

באופן אישי לא אשאב שום סיפוק מכך שאראה ישראלים מועמדים לדין בחו”ל. להיפך. אתבייש. אבל אתבייש בעניין עצמו: בכך שהם נחשדים בביצוע מעשים כאלה. לא בכך ש”הגויים” שופטים אותם. מכיוון שטענות חזקות הועלו, ראוי היה שישראל תבדוק ברצינות אותן ואת התנהלותה. קודם כל כי כך צריכה לנהוג מדינה בעלת מערכת משפט מתפקדת. ורק אחר-כך כדי שאחרים לא יעשו זאת במקומה. כי היום גם המשפט מתנהל בעולם גלובאלי.

גם קריאותיהם של ארגונים לזכויות אדם לחקור הופנו קודם כל לישראל. יש להבין שחקירה, הענשה ומתן תרופה בגין הפרות הן חלק מהמימוש המלא של זכויות אדם, ומחובתן של מדינות להבטיח אותן.

ארגוני זכויות אדם אף הם צריכים לעמוד לביקורת. אני עצמי מותחת עליהם ביקורת כאשר אני סבורה שהיא נדרשת. גם בעיני לא תמיד העובדים שם מפרידים כהלכה בין השקפות פוליטיות מובהקות לבין תפקידו של ארגון זכויות אדם. אבל זה לא אומר שאין לעמוד על דרישה מסוימת הנובעת מטעמים של זכויות אדם -  כמו הדרישה לחקור – רק כי היא שנויה במחלוקת פוליטית. קיומם של ארגונים לא-ממשלתיים, של ארגוני זכויות אדם, של חברה אזרחית – הוא חיוני. התפקיד שלהם חשוב מכדי לזרוק את התינוק עם מי האמבטיה.
אם שום דבר אחר לא אכפת לנו, בואו נזכור שאולי גם אנחנו נזדקק, יום אחד, שירימו את הקול בשבילנו. ולפי קצב הארועים שהצעת החוק הזאת מסמנת, הוא קרוב עד להבהיל.

עוד בנושא: מי מפחד משיפוט בינלאומי

 

Read Full Post »

מתברר שפספסתי את השערורייה האחרונה. אולי כי לא עקבתי אחר החדשות בערב יום הזיכרון. כשנשאלתי לדעתי על "פרשת העובדת מבצלם והבלוג", לא ידעתי במה מדובר ומיהרתי להשלים את החסר (באמצעות גוגל, כמובן, ועוד נחזור לזה). הדיווח של חדשות ערוץ 2 מוכתר "בעקבות הסערה: בכירה ב'בצלם' מתנצלת", והוא מביא כמה מהפנינים של ליזי שגיא, מנהלת אגף המידע בבצלם, כפי שפורסמו בבלוג שלה בקפה דה מרקר עוד לפני שהתחילה לעבוד בארגון. בין היתר:

"ישראל גורמת לזוועות הגדולות של האנושות… ישראל מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם. התשובה לשואה היא לא מדינת ישראל כי אם המאבק בגזענות. מדינת ישראל לכשעצמה, דווקא מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם למיניהם". ישראל המציאה אנטישמיות כדי לחמוק מאחריות לפשעיה". "ישראל הופכת את חללי צה"ל ל'סלבס' ומעודדת ילדים להיות שהידים". ו"נמאס שחיילים נוסעים באוטובוסים אזרחיים", ועוד.

הדברים שעוררו את הסערה, בעיקר בעיתוי שבו פורסמו כעת, היו כנראה מה שאמרה  על יום הזיכרון לחללי צה"ל, שבעיניה אינו אלא "קרקס פורנוגרפי של הכתרת השכול וסתימת פיות". בינתיים, כאמור, היא התנצלה. המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts