ממש בתחילת הקשר בין הפוליטיקאי גדעון סער לבין העיתונאית גאולה אבן, התייחסתי לבעייתיות האתית בכך שאבן ממשיכה לעסוק בתחום הפוליטי בנסיבות אלה. כאשר כל מלה שהיא אומרת או בוחרת שלא לומר, יכולה להיות מושפעת מהאינטרסים של בן זוגה, או לפחות ליצור מראית עין כזאת. ומראית העין אף היא חשובה בעניינים אתיים של ניגוד עניינים. למעשה, לא סתם התייחסתי אלא הקדשתי לנושא ב-2012-2013 לא פחות משלושה פוסטים (מיד הקישורים).
Posts Tagged ‘אתיקה עיתונאית’
גוש סער-אבן
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה עיתונאית, גאולה אבן, גדעון סער, פוליטיקה on 13 ביולי 2017| 1 Comment »
המעשה העיתונאי הבזוי והנקלה ביותר
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה עיתונאית, אתיקה רפואית, חולים, חיים הר זהב, עיתונאים, צביעות, צו איסור פרסום, רופאים on 4 בינואר 2016| 5 Comments »
במסגרת הזעם של עיתונאים על התקפה מטעם ערוץ 20 על ערוץ 2, כך אני לומדת, התבטא חיים הר-זהב, עיתונאי, בהאי לישנא:
מכל המעשים הבזויים והנקלים שעיתונאים יכולים לעשות (או אנשים המתיימרים להיות עיתונאים, כמו עובדי הדבר הזה שמתקרא 'ערוץ מורשת'), הסתה כנגד קולגות היא הדבר המנוול ביותר.
המנוול ביותר. לא רמיסת כבודו ושמו הטוב של כל אדם, אף שאינו עיתונאי (אולי אפשר אפילו להמליץ להר זהב לקרוא, נניח, את ‘הכבוד האבוד של קתרינה בלום’? או שזה מיושן?); לא עיוות דבריו של מרואיין עד לבלי הכר (זאת לא התנוולות, זאת נורמה עיתונאית..); לא הסתערות על אנשים שאיבדו את יקירם טרם יודעו על כך כשדרך ההתנפלות העיתונאית הם לומדים על אובדנם; לא הטרדת אנשים באבלם כדי למצוץ עוד זווית צהובה לידיעה; לא הונאה כדי לקבל מידע; לא הסגרת מקור; לא פרסומים מיזוגניים; לא הטרדות מיניות במערכת (על זה הקולגות שותקים או מנפקים טורים אפולוגטיים, הם כנראה יודעים למה); ואם אנחנו במחלקה של ההסתה, ללא ספק מעשה חמור, לא הסתה כנגד כל קבוצה אחרת של בני אדם זוכה לתואר. צאו ולמדו: המעשה הבזוי, הנקלה והמנוול ביותר שיכולים עיתונאים לעשות הוא הסתה כנגד קולגות.
אינטרס עצמי
Posted in מאמרים עיתונאיים, מדיה, tagged אלון בן דוד, אתיקה עיתונאית, גבי אשכנזי, הארץ, הדלפות, העין השביעית on 5 ביוני 2014|
מה שמפליא במיוחד בעמדתו של אלון בן-דוד ביחס לפרסומים ב"הארץ" על חקירת ההדלפות מלשכת אשכנזי היא הביקורת שהוא מותח על עיתון בשל… פרסום מידע.
אלון בן-דוד נדהם מכך שעיתון "הארץ" מצא לנכון לפרסם כי מתנהלת חקירה בחשד להדלפות של מידע ביטחוני רגיש מלשכת הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. הוא מפרש את הפרסום כהתקוממות כנגד מסירת מידע מסווג לעיתונאים ולדידו מדובר בערעור האפשרות לקיים עיתונות חופשית, לא פחות.
שתי הערות על מוניציפליות וסבירות
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה עיתונאית, בג"צ, בחירות מוניציפליות, גאולה אבן, הלכת דרעי פנחסי, סבירות, רשות השידור on 25 באוקטובר 2013| 3 Comments »
1. סבירות נוסח בג”צ
לפי רוב שופטי בג”צ, בפסק דין שניתן זמן קצר לפני הבחירות המוניציפליות, סביר לאפשר למועמד לראשות עיר שהם מדיחים להתמודד שוב בבחירות; אך אם ייבחר שוב – יוכלו לשוב ולהדיח אותו אם מועצת העיר לא תעשה כן. אין ספק, סבירות במיטבה. אולי תחליטו שם: אם אתם מאפשרים מראש לבוחר לתת את פסק דינו הדמוקרטי בנסיבות אלה, מי אתם שתתערבו בו לאחר מעשה?
שלטון ומיקרופון
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה עיתונאית, גאולה אבן, גדעון סער, ידיעות אחרונות, רשות השידור, תקשורת on 24 במאי 2013| 1 Comment »
כתבתי כבר פעמיים על הקושי האתי שמולו ניצבות גאולה אבן ורשות השידור. בפוסט שני גוונים של אפור (מתי גילוי נאות אינו מספיק), שנכתב אחרי שהיא נאלצה לעשות גילוי נאות בשידור חי על הקשר העז והאישי שלה, במילותיה, עם גדעון סער. ולפני כן בפוסט בשביל זה יש כללים, שהתייחס לתגובה הלא מספקת של רשות השידור בתחילת הפרשה, כשמדובר היה בהגשת משדר הבחירות על-ידי אבן. ולכך שבדיוק בשביל מקרים כאלה יש כללי אתיקה ואין זה נכון "לסמוך" (על אבן) או "לחכות" שתתעורר בעיה.
שני גוונים של אפור
Posted in חוק ואתיקה, tagged אתיקה עיתונאית, גאולה אבן, גילוי נאות, רשות השידור on 12 במרץ 2013| 24 Comments »
– מתי גילוי נאות אינו מספיק –
לא מזמן כתבתי כאן על כך שלא ראוי כי גאולה כהן אבן תגיש את משדר הבחירות המרכזי של הערוץ הראשון, בהיותה בת זוגו של מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו. בעיקר, התייחסתי לתגובתה של רשות השידור שסמכה על “שיקול הדעת, יושרתה והבחנתה המקצועית” של אבן; והסברתי מדוע אלה אינם מספיקים ובדיוק לצורך כך ישנם כללים. כללי אתיקה.
הבחירות עברו ואִתן משדר הבחירות. אבל הבעיות רק התחילו, כפי שניתן היה לִצְפּוֹת. הנה גאולה אבן נדרשת לתת גילוי נאות בפתח עיסוקה בנושא… תיק החינוך. שאותו מחזיק היום, עדיין, אותו מי שהיה מועמד מרכזי ברשימת הליכוד. שגם רוצה להמשיך להחזיק בו.
בשביל זה יש כללים
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אתיקה עיתונאית, בחירות, גאולה אבן, רשות השידור on 31 בדצמבר 2012| 11 Comments »
ועדת האתיקה של רשות השידור דנה בשיבוצה של המגישה גאולה אבן להגשת משדר הבחירות המרכזי (יחד עם אילה חסון), אך התפזרה ללא המלצה בשל דעות חלוקות בנושא. כך הדיווח היום, המביא מן הדעות השונות של חברי הוועדה.
הבעיה שבלב המחלוקת היא הקשר הרומנטי שמקיימת אבן עם מועמד מרכזי ברשימת הליכוד ביתנו, אחד גדעון סער.
שווה בעיקר להתעכב על תגובתה של רשות השידור, המובאת בסוף הידיעה:
רשות השידור אינה עוסקת בחייהם האישיים של עובדיה. הנהלת הרשות סומכת על שיקול הדעת, יושרתה והבחנתה המקצועית של העיתונאית גאולה אבן ובמידה שתתעורר בעיה כלשהי, הרשות תידרש אליה.
תהיו קטנות
Posted in מדיה, פמיניזם, tagged אות מיס פיגי, אתיקה עיתונאית, גדעון לוי, יוסי ורטר, ייצוג נשים, מרב מיכאלי, סתיו שפיר, פוליטיקה on 2 בדצמבר 2012| 14 Comments »
בין ורטר ללוי: על הייצוג התקשורתי של יצוג הנשים בפוליטיקה
יוסי ורטר מעיתון הארץ קיבל אתמול את אות מיס פיגי של הבלוג (זאת הפעם השנייה, אגב), על הפסקה שחתמה את מאמר ה"פרשנות" שלו ביום שישי, שכבר הספיקה לעשות די הרבה רעש (הנה שתי תגובות מוצלחות כאן (FB) וכאן):
מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה. שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19.
מבהירים
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אלוף בן, אתיקה עיתונאית, גדעון לוי, הארץ, העין השביעית, ולווט, עוזי בנזימן on 28 באוקטובר 2012| 6 Comments »
לפני שש שנים כתבתי על כך שהארץ חגג בעמודו הראשון על טעות שעשה הניו-יורק טיימס. טעות שהטיימס תיקן בכתבת תיקון שפירסם בעמודו הראשון, ובהערת עורך (תת-מדור נפרד המוקדש לתיקונים מיוחדים הדורשים את התייחסות העורך) מיוחדת:
המגדלור: עוד מסמר בארון היושרה
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אפרטהייד, אתיקה עיתונאית, גדעון לוי, הארץ, חוזים אישיים, מכון פרספקטיבה, סקר on 26 באוקטובר 2012| 12 Comments »
לפני זמן מה כתב גדעון לוי בעיתון הארץ: “אם ניוותר עם הדיגיטל לבדו, יבוא הקץ על עיתונות המתנהלת על פי אמות מידה מקצועיות".
כן, אמות מידה מקצועיות, המהמתי בתגובה. כמו, למשל, אלה של העיתון שהוא כותב בו: בפרשת כשר האחרונה, בפרשת הזרחן, בפרשת הטיפול הרפואי לאריק שרון. ואלה רק כמה דוגמיות ששליתי מהזיכרון. באף אחת מהן העיתון לא תיקן; שלא לדבר על התנצל.
ד"ר נעמה כרמי
וְזֹאת הַתְּרוּמָה
-
רשימות אחרונות
סימניה
קרוא
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
אות מיס פיגי
הטוויטר שלי
הציוצים שלימפתח
ארכיון
יש לי יום יום תג
יזכור
©
