תעודת יושר
לא כל-כך מעניין אותי אם החקירות נגד ראש הממשלה יבשילו לכלל כתב-אישום. יש לי הנחה משלי מאיזו מהפרשיות שהוא מסובך בהן כרגע יכול לצאת משהו של ממש ואֵילו יתפוגגו מבחינה פלילית. אבל אני לא רוצה ראש ממשלה שתלוי מעליו ענן כזה של חשדות. "כולם יודעים שהוא מושחת" הוא המשפט שאני שומעת סביבי הכי הרבה בימים האחרונים. הוא רק הצליח תמיד לצאת בעור שיניו מכל ההליכים המשפטיים. אבל כדי להיות ראש ממשלה צריך קצת יותר מתעודת יושר. פעם אנשי ציבור התאבדו כאן כשנוהלו נגדם חקירות. היום הם תוקפים בסוריה.
חנות מכולת
כשמדובר באולמרט, הכול אישי (כן, ממש כמו שם). לכן, גם כשפתאם תפס לו תאוצה הרעיון שראש הממשלה יוכל להיות פטור מחקירות לגבי עניינים מתקופת טרום כהונתו, התעמתו אודותיו שנים מחבריו. אחד בהווה ואחד בעבר. והנושא, יותר משהיה הראוּיוּת של החסינות הגורפת הזאת – היה מי יותר חבר. זה שעשה קריירה פוליטית מהפה הגדול שלו בפופוליטיקה, או זה שהנחה אותו שם, ומעולם לא נמנע מלראיין את אולמרט או לכתוב עליו (טובות, טובות) רק כי הוא חבר שלו, עד ש"התפכח". עשו טובה, לכו נהלו שלושתכם חנות מכולת. לא את המדינה שלנו.
הליך? רק כשהוא נוח לעמדות שלנו
לא ברור לי מה רצו מהרמטכ"ל. נראה לי סוּפּר לגיטימי שהוא יביע את עמדתו במכתב פנימי לגבי שחרור האסירים, גם אם אין לדעתו מניעה ביטחונית לשחרר את אותם אסירים ספציפיים. לא מדובר בעמדה פוליטית אלא בשאלה שיש לה נגיעה ישירה להתנהלות הצבא: עד כמה הוא יכול לעמוד על העיקרון שלא זונחים לוחם אצל האויב, ועד כמה יודעים חייליו שיתאמץ לשם כך. ברור לי, לעומת זאת, מה אני חושבת על כל מיני פוליטיקאים קטנים שעשו קריירה בסוגיות של הליך תקין, עלק, אבל שוכחים את משנתם כשההליך הזה לא תומך בעמדות הרצויות להם. כך, לא הפריע להם שראש ממשלה העומד בראש ממשלת מעבר, טרם בחירות, מנהל מו"מ מדיני; ומאד מפריע להם שהרמטכ"ל מביע את עמדתו הנ"ל כשזה עלול לעכב שחרור אסירים פלסטינים, חלילה.
תכלול? מנין לה לדעת
לתכניות הבוקר ברדיו אני מאזינה לעיתים רחוקות יחסית, כשאני בדרכים. זה קרה לי השבוע ביום ג', והנושא החם היה האייטם הקודם: חוות דעתו של הרמטכ"ל בעניין שחרור האסירים לעזה. בלשכת ראש הממשלה התקררו והבינו כנראה את הנזק שגרמה הודעתם הראשונה, שהצהירה בסרקאזם האולמרטי האופייני ש"הרמטכ"ל הוא לא קצין המוסר של הממשלה". (סגנונו נוטף הארס של אולמרט קל מאד לזיהוי, אם כי יכול להיות שהוא משכיל לבחור יועצי תקשורת ודוברים שאימצו את השפה האולמרטית, זאת שאם חוטפים ממנה מנת יתר נמצאים בסכנת הרעלה). בהודעה המתוקנת, לאחר שהרגיעו שם, ברברו משהו על זכותו של הרמטכ"ל להביע את דעתו, בלה בלה, והבהירו שעמדתו נלקחה בחשבון ו"תוכללה" וגו'. כך סיפרה הכתבת אילאיל שחר לרזי ברקאי. זה התעניין מיד במלה המשונה שהשתרבבה להודעה ושאל את הכתבת מה זה "תכלוּל". היא כמובן לא ידעה. היא הרי קוראת את ההודעות של הדוברים כלשונן וככתבן ובכך נחשבת ל"עיתונאית" (בכך היא אינה שונה מרוב האחרים, זאת רק דוגמא שהאזנתי לה במקרה). לכן היה רגע של שתיקה ואז: "אה, אני מניחה ש…". ובכן, היא הניחה בערך נכון, התפתלה ואיכשהו יצאה מזה. רק ללא כבוד מקצועי. בפעם הבאה מומלץ לא רק לה אלא לכל הכתבים והעיתונאים שהפכו מבעלי מקצוע לדוורים של היחצ"נים, הדוברים ו"יועצי התקשורת" לבדוק מה פשר המלים לפני שהם קוראים מההודעה לעיתונות ברדיו, או מעתיקים אותה לעיתון. שלפחות לא יצאו אהבלים אם מתקילים אותם. לתכלל זה לעשות אינטגרציה (גם אני הייתי צריכה לבדוק).
חג שמח (ותודה לאל שאנחנו כבר בישוֹרת שלפני המועד המיוחל של "אחרי החגים").
ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור
Read Full Post »
בדרך מקרה התגלגלה לידי פנינה. סביר להניח שלו הייתי נוקטת בלשון הקלישאה העיתונאית הזאת, היא היתה נפסלת על ידי הפנינה עצמה: סגנון חדשות. חוברת צנומה בכריכה חומה, בהוצאת “חדשות”, שהוציא בזמנו העורך דאז (1992) יואל אסתרון. עניינה: “אתיקה, ניגוד אינטרסים, תפקוד הכתב/ת, שיקול דעת, טעויות ותיקונן, מקורות מידע, הגינות, חדשות ודעות, טעם, שפת ‘חדשות’”. מדריך שנערך על פי תומס ליפמן, The Washington Post Desk-Book of Style.
קרוא וכתוב 