Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘בדאים’

בדאים מאת אנתוני מקרטן. מאנגלית: איטה ישראלי. כנרת, 270 עמ'

פורסם במעריב, 18.1.2002

מה קורה בעיירה קטנה ומנומנמת בניו-זילנד, כאשר בוקר אחד מתפשטת בה השמועה שאחת מן הנערות העובדות במפעל להקפאת בשר טוענת, כי פגשה חייזרים בלילה הקודם? לא סתם פגשה, אלא גם נכנסה להריון? דיליה צ'פמן מעמידה את העיירה אופונקי על הרגליים. סיפורה מתקבל, כמובן, באי-אמון מוחלט ("רק ינקים רואים חייזרים"), אך גם מוסיף לדיליה – נערה יפה ותמהונית-מה, שמשפחתה כבר ביססה את מעמדה כמטורפת במקצת – הילה של קסם, לפחות בעיני חברותיה לעבודה.

ללא ספק, הנקודות שהיא מקבלת בגין הריון חוץ-ארצי מקפיצות אותה גבוה בסולם הסלבריטאות המקומי. למעשה, גבוה עד כדי חקיינות: מסתבר, לכאורה, ששתי נערות נוספות הרות מאז אותו לילה גורלי. בעיני אביה של דיליה, שמתקשה להתמודד עם גידול בת מתבגרת לאחר שאשתו התאבדה, זה משעשע קצת פחות. גם ראש העיר, שמבקש להניס את העיתונאי החטטן שמגיע לעיירה, חושש שהסיפור יגנוב את הכותרת מפארק-המים שהוא מתכנן להקים באופונקי, במטרה להכניסה לליגת-העל של העיירות שכוחות האל.

תפקיד הפסיכולוג האחראי נמצא כאן בידי הכומר והשוטר המקומי, שהוא גם המאמן של קבוצת הכדור-רשת, עמה נמנית דיליה. השו טר חש אחראי לבריאותן הגופנית והנפשית של השחקניות שלו. הוא הראשון לשמוע את הסיפור והוא גם אחראי בעקיפין להתפשטותו כשריפה בשדה-קוצים. פיליפ, אחיינו הדחוי של ראש-העיר, שמגיע לאופונקי כדי לשקם את הספריה המקומית, כהזדמנות נוספת לשיקום אישי מהכלא הצבאי, וגילברט, מכונאי מאוהב שמחזר אחרי דיליה ללא הצלחה, מתחרים ביניהם על תשומת-לבה ועל תפקיד האב לתינוקה הצפוי להיוולד.

'בדאים' הוא ספרו הראשון של אנתוני מקרטן, מחזאי ובמאי ניו-זילנדי, שאין לו עניין בשאלה האם חייזרים קיימים, או מה הוא מעמדו של מעגל התבואה השרוף בקצותיו והפרה המעוכה שמוטלת במרכזו, המובאים כעדות מסייעת לסיפורה של דיליה. מקרטן מצליח לבטא ברהיטות ובלשון מושחזת את העיקר: מהות החיים בעיירה קרתנית, שמסלול החיים בה – עבודה במשחטת בשר, נישואין ומשפחה – קבוע וידוע מראש באותה מידה שהוא משעמם, ורכילות מהווה בה את מקור העניין המרכזי.

לא שלהיות חריג זה גליק גדול בכל מקום אחר, אבל המגוון הגדול של צורות-חיים והאנונימיות של עיר גדולה, מעמעמים את החריגות, שיכולה להיות קללה של ממש במקומות קטנים, לא רק בניו-זילנד. מכל מקום, הרוח המשועש עת נגמרת למקרטן לקראת סופו של הספר. אולי קשה לדבוק בה כאשר הריון סופו להיגמר, והמציאות טופחת על פני הגיבורים שלו; ככלות הכל, להיות אם בגיל שש-עשרה וקצת, זה לא ממש מבטיח אושר ועושר.
זאת, אולי מפני שהביוגרפיה שהעניק הכותב לגיבורה הראשית מתגברת עליה, במקום שיהיה להיפך. וכמה אפשר למתוח את הסיפור על אור מבהיק הבוקע מחללית, וחייזרים כסופי-חליפות שמקיימים יחסי-מין באמצעות העברת חום. נראה שהכותב עצמו הסתחרר מן הסיפור שטווה (משמעות אפשרית ל-Spinners, שם הספר במקור). כך או כך, בסיום מקרטן נעשה רציני לחלוטין, כולל כמה רמיזות לגאולה דתית כדרך אפשרית לקריאת הסיפור ובאופן ברור יותר, קריאת ספרים כאופן לפתור את מסתרי המציאות.

למעט הגלישה הסנטימנטלית בסיומו, זהו ספר קריא ומבדר, אם כי נראה לי שעל הוצאת 'כנרת' לשדרג בדחיפות את איכות התרגומים שהיא מנפקת. אמנם ב'בדאים' המצב טוב, יחסית לשני הספרים האחרונים שקראתי בהוצאה זו, אך עדיין מדובר בתרגום רשלני במקומות רבים, שמן הראוי היה כי יעבור עריכה קפדנית יותר.

כל ביקורות הספרים

Read Full Post »