קרוא וכתוב

מקומו של מי נפקד מהדיון באי-המוכנות למלחמה / ומי נוכח פתאום אם לא הצורב הלאומי / הניחוח ממהלכיו של מאיר שטרית / שרת החינוך לא תקבל ציון עובר /  הטבח העיתונאי של הראל ויששכרוף / מאמר או הספד?
על הרבב שדבק בנשיא ו"החקירה" של יחימוביץ' – ברשימה נפרדת בהמשך.

נפקד

נפקד

שם אחד נפקד באופן מוזר מהדיון הציבורי והתקשורתי באי-המוכנות הצבאית והאסטרטגית שהתגלתה במלחמה הזאת ולברדק בימ"חים, שכמעט מזכיר את מצבם בפתיחת מלחמת יום הכיפורים. זה לא שאול מופז שהיה שר הביטחון הקודם, ובתוקף תפקידו אחראי להכנת הצבא לאתגרים ולאיומים? דממה מוזרה. מופז היה לנפקד נוכח בחיינו הציבוריים.

נוכח

לעומת זאת, הרמטכ"ל הקודם בּוֹגי יעלון מוזכר כעת כתקווה החדשה (חדשה-ישנה) של הפוליטיקה. קודם כל, ממש כמו מוטה גור במלחמת יום הכיפורים, הוא שהה במלחמה הזאת בוושינגטון ולכן לא שותף, כביכול, לפאשלות. רק כביכול, כפי שאפשר להבין מהסעיף הקודם. שנית, הוא הרי הבטיח "לצרוב בתודעת הפלסטינים" את כשלונם, אז כמו ש"הצליח" בכך יעשה זאת גם לחיזבאללה. הצורב הלאומי הוא התקווה? תעשו לי טובה.

ניחוח

מהלכי הבזק של מאיר שטרית מיד עם היכנסו לתפקיד שר המשפטים במקומו של רמון משרים תחושה לא נוחה. שטרית החליט (מיד לאחר פגישתו עם נשיא בית המשפט העליון) לבטל את כל צעדיו של רמון שגרמו לאחרון לחיכוך עם המערכת המשפטית; החלטה שנראית בעיקר ככזו שנועדה לרצות אותה. מקומם במיוחד ביטול ההחלטה לפרסם את הפרוטוקולים של הוועדה לבחירת שופטים. לא מעט תיאוריות קונספירציה מסתובבות על הגורמים האמיתיים שבעטיים הוחלט להגיש כתב אישום נגד רמון וקודמיו בתפקידים בכירים במערכת אכיפת החוק. אני לא נמנית עם חובבות הקונספירציות, אבל מהחלטותיו של שטרית עולה ניחוח לא נעים.

עוברת?

שרת החינוך יולי תמיר המליצה לאוניברסיטאות לתת לסטודנטים שגויסו למילואים ציון עובר מבלי להיבחן. לסטודנטים שבילו את הקיץ בצו 8 צריך לעזור בדרכים כמו קביעת מועד נוסף לבחינה או אף דחיית פתיחתה של שנת הלימודים על-מנת לאפשר להם להתכונן. לעומת זאת, מתן ציון "עובר" ללא בחינה לא יכול להישקל ברצינות במוסד אקדמי המכבד את התארים שהוא מעניק, מפני שהוא איננו עולה בקנה אחד עם סטנדרטים אקדמיים. מה יגיד המהנדס כשהגשר הבא יתמוטט, שהוא לא נבחן על החומר בקורס הזה כי הוא קיבל ציון עובר בלי מבחן?
מאכזב במיוחד שהצעה כזאת באה משרת חינוך שבעצמה מגיעה מהאקדמיה (והיתה המנחה שלי למאסטר). זאת גם לא הפעם הראשונה שהשרה נכנסת לתחום האפור של התערבות באוטונומיה האקדמית. בפעם שעברה היא התערבה בענייניהן של מעצמות זרות. ציון עובר היא תקבל רק אם לא תהיה בחינה.

טבח

מתוך מאמרם של עמוס הראל ואבי יששכרוף מיום שישי שעבר: "הם [ליפקין-שחק וסגיס – נ"כ]בוודאי מכירים גם את תיאור הפגישה של פרץ עם קונדוליזה רייס, בבוקר ההפצצה בכפר-קנא, כששרת החוץ האמריקאית היא היחידה בחדר שעדיין לא שמעה על הטבח והישראלים אינם טורחים לעדכנה". ה"ה הראל ויששכרוף כבר יודעים וקובעים שבכפר קנא היה טבח. ומעכשיו זה כבר בחזקת "היה כתוב בעיתון".

הספד

מאמריו של יוסי שריד מזכירים לי יותר ויותר את ההספדים בלוויות שבהם המספיד מדבר פחות על המת ויותר על עצמו. אני ואני ואני.

Read Full Post »

הריסה

אתמול נכחתי בדיון של ו. החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בנושא הריסות בתים, שהוזמן אליה הדווח המיוחד של האו"ם לעניין השטחים, פרופ' ג'ון דוגרד, שהוציא כמה דו"חות חריפים בעניין. יש לצל"ש את יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל איתן, הן על נחישותו לפקח גם על נושאים שנויים במחלוקת והן על הזמנתו של פרופ' דוגרד לדבר בפני הוועדה. איתן היה נתון ללחצים כבדים ממשרד החוץ שלא להזמין את דוגרד, שכן באופן רשמי משרד החוץ מחרים אותו בשל המנדט החד-צדדי שלו מטעם האו"ם, לעסוק רק בהפרות הזכויות של הפלסטינים בשטחים. בדבריו בחר דוגרד להתייחס להריסת בתים מבצעית, המובחנת משתי קטגוריות נוספות: הריסת בתים עונשית והריסה של בתים שנבנו ללא רישיון. הבעייתית מכל היא ההריסה העונשית, עונש אכזרי וברברי המוטל על בני משפחתם של מפגעים שכבר נהרגו או נעצרו, ובכך מהווה ענישה קולקטיבית האסורה לחלוטין על-פי הדין הבינלאומי. לעומת זאת, הריסה לצרכים צבאיים איננה אסורה בדין זה, אך יש מחלוקת על הפרשנות ל"צורך צבאי", האם מדובר רק בתנועת כוחות אל הקרב או גם בנסיבות אחרות. בנוסף, גם הריסה כזאת חייבת לעמוד בדרישות המידתיות, שנראה כי לא עמדו בה בהריסות רבות ברפיח, לדוגמא. בדיון השתתפה גם עו"ד עירית קהאן, ראש המחלקה הבינלאומית בפרקליטות (העומדת לסיים את תפקידה בחודש הבא). קהאן דיברה על האפקט המרתיע של הריסה עונשית שלדבריה הובא בישיבות רבות של גורמי הביטחון אצל היועמ"ש. לשאלתו של איתן האם הראיות לאותו אפקט הוצגו ענתה קהאן כי היא לא נכחה בכל הישיבות, אבל באותן שבהן נכחה לא הוצגו ראיות כאלו. הריסות עונשיות מתבצעות בשטחים על-פי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) 1945. הן עברו ביקורת שיפוטית לאורך השנים ואושרו על-ידי בג"ץ, שהשתכנע אף הוא בפונקציה ההרתעתית שלהם. זאת למרות שעל-פי הדין הבינלאומי מדובר בפעולות שאינן חוקיות.
והנה, עיתון הבוקר מביא את הידיעה על מסקנות הוועדה הצבאית המיוחדת שהוקמה לבחון את הריסת הבתים, שעל-פיהן הן אינן מרתיעות ואף סביר כי בחשבון הכולל גורמות יותר נזק מאשר מביאות תועלת. מה שטוענים ארגוני זכויות האדם מזה שנים באופן עקבי. בעקבות זאת קיבל מופז את המלצת הוועדה והורה על הפסקת הריסות בתים. אז על מה בדיוק ביססו שירותי הביטחון את קביעותיהם לאורך השנים, על האפקט ההרתעתי של הענישה הזאת? ועד מתי ימשיכו ללכת כעיוורים אחרי המלצותיהם, ללא חשיפת הראיות כמובן, ובית המשפט יאמר אמן? בפסיקתו הכניס בית המשפט העליון את עצמו לפינה, שכן הוא לא יכול היה לבוא ולומר בעתירות האחרונות שכל השנים הוא שגה באשרו הריסת בתים. כעת הוא מוצג במלוא כלימתו.

הדחה?

הדחה זה לא

אי-הארכת קדנציה מעבר לזמן הקבוע לה בחוק איננו הדחה. אפשר לבקר את השיקולים העומדים מאחורי אי-הארכת הקדנציה של הרמטכ"ל, ואת עיתוי החלפתו כתוצאה מכך, הנופל יומיים לפני ביצוע ההתנתקות. העובדה שנוצר "נוהג" להאריך את הקדנציה של רמטכ"לים מעבר לשלוש השנים שלה איננה מעלה או מורידה. אין ספק כי יש בכך אי-הבעת אמון מצד שר הביטחון ברמטכ"ל "שלו"; אבל הדחה זו אינה. מופז מעולם לא הרשים בשיקולים ענייניים כלשהם; בתקופתו של יעלון, לעומת זאת, התדרדר הצבא לשפל מוסרי חסר תקדים.
נדמה לי שאת החטא הגדול בכל הסיפור צריך לחפש בעובדה שמופז זינק מכסא הרמטכ"ל היישר ללשכת שר הביטחון (תוך "כיפוף" תאריך הפרישה שלו מהצבא). את מה שמופז עשה לשרי הביטחון שמעליו הוא לא היה מוכן לסבול מצד מי שהיה פקודו בצבא וכעת נעשה כפוף לו כרמטכ"ל לשר. הלקח הוא שחובה לעגן בחוק תקופת צינון למקרים כאלו.

משפחה

בדיווחים על ההדחה לכאורה מהסעיף הקודם, נאמר כי מועמדה של משפחת שרון לתפקיד הרמטכ"ל הבא הוא דן חלוץ. לא מועמדו של ראש הממשלה, מועמדה של "משפחת שרון". של בית המלוכה. או אולי של משפחה מסוג אחר? משפחת שרון גם לא אהבה את אי-קידומו של קצין אחר לתפקיד בכיר שהיא הועידה לו. יודעי דבר מספרים על בחישתו של עמרי שרון במינויים רבים, כולל כאלו שעשויים לגלות יחס סלחני כלפי העמדה לדין של בני ה"משפחה". בין אם בסגירת תיקים ובין אם, כמו שקרה במקרה האחרון, הגשת כתב אישום על עבירות קלות יחסית, וסגירת תיק החקירה על עבירות חמורות בהרבה (שיש עִמן קלון) כפי שהמליצה פרקליטות המחוז*. איך אמר ג"פ קנדי: "מה הטעם להיות נשיא אם אינך יכול למנות את אחיך לתובע הכללי?".

* תיקון (18.2): בניגוד לפרסומים המוקדמים, החליט מזוז להגיש כתב אישום נגד שרון ג'וניור גם על העבירות החמורות. בכפוף לשימוע.

Read Full Post »

משה (בּוֹגי) יעלון. להכריז שניצחנו ולסגת.

בטלוויזיה מתווכחים על קביעתו של הרמטכ"ל שניצחנו. מצאה חן בעיני במיוחד התגובה ששאלה: בכמה ניצחנו? 2000:800?

אבל למה נורא חשוב לי שבּוֹגי ישכנע – בעיקר את עצמו, וגם את הפוליטיקאים – שניצחנו? כי כבר מזמן ברור שישראל לא תרשה לעצמה לסגת מהשטחים שכבשה מחדש באפריל 2003 אם זה יתפרש כנסיגה תחת לחץ. רק אם צה"ל ישתכנע שידו היתה על העליונה במערכה הוא יעשה זאת.

אז בּוֹגי, מצדי לפחות – ניצחנו, ניצחנו!!

Read Full Post »