Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘בחירת שופטים’

נכון שיש שיטה ואג'נדה מאחורי ההצעות שמעלה שר המשפטים חדשות לבקרים, בתזזית מוסברת דווקא (מי יודע כמה זמן תארך הקדנציה?). האג'נדה היא לפרק את מוקד הכוח של בית המשפט העליון. אפשר לטעון שעצם קיומה של האג'נדה הזאת מצדיק התנגדות (ותקיפה) של כל מה שמציע פרופ' פרידמן. ואפשר לטעון שבחלק מהביקורת שלו יש ממש, גם אם אופן פעולתו, והאינטרסים האחרים שהן משרתות בעקיפין, מקשים מאד על תמיכה בהצעותיו.
התבוננות בחלק מהתגובות להצעותיו של פרידמן מעלה את הרושם כי המאניה כבר אינה נחלתו שלו בלבד אלא גם מתנגדיו נדבקו בה. כך, למשל, טורו של ב. מיכאל מיום שישי האחרון. אבל לפני כן, התייחסות קצרה להצעות עצמן.

בהצעה לבטל את המינויים הזמניים של שופטים אני תומכת. במיוחד כשמדובר בבית המשפט העליון. ידיעתה של שופטת שהפיכת מינויה הזמני למינוי של קבע תלויה, בין השאר, בחבריה לספסל ובפוליטיקאים – איננה בדיוק מתכון לעצמאות שיפוטית.
גם לשינוי במתכונתה של הוועדה לבחירת שופטים אינני מתנגדת באופן גורף. אני אכן סבורה שיש לפרק את הבלוק שיצרו בוועדה השופטים שאיננו מאפשר להעביר מועמדת שאיננה מקובלת עליהם. לא ייתכן שאיבר כה חשוב של המשטר ישכפל את עצמו, או שחבריו יקבעו מי יצטרף למועדון שלהם. ברור לי שהתנהלות דומה של כל גוף ציבורי אחרי – לו היתה מגיעה לבג"צ – היתה נפסלת על אתר. רק מה, להם מותר.
אבל, בשום פנים ואופן אין להחליף את הבלוק השיפוטי בבלוק פוליטי. אסור אפילו להטות את מרכז הכובד בוועדה לכיוון הפוליטי. ההרכב הנוכחי של הוועדה נועד למנוע שליטה פוליטית במינויים לתפקידי שיפוט, ובצדק. נכון, יש מדינות שבהן שופטים נבחרים באופן פוליטי. אך שיטות המשטר שלהן מספקות איזונים ובלמים באופן אחר. ומלבד זאת, כלל לא ברור שהמצב שם טוב יותר מאצלנו. לכן אפשר להקטין את מספרם של שופטי העליון בוועדה או להחליף אחד מהם בשופט מחוז בדימוס, נניח. אסור לתת לפוליטקאים לבחור שום חבר אחר בוועדה, בשום כסות. די להם בכיסאות שהם כבר מחזיקים בהם. אפשר להוסיף כיסא אחד לאקדמיה המשפטית, שייבחר על-ידי דיקני הפקולטות למשפטים או על-ידי נשיאי האוניברסיטאות.

ועכשיו לתגובות שיצאו מכלל פרופורציה. בטורו מיום שישי האחרון בידיעות אחרונות, תוקף ב. מיכאל את פרידמן ויוזמותיו האחרונות. חלק גדול מביקורתו של מיכאל מוצדק. אכן, פרידמן מצטייר "כאיש צר באופן מביך. משפטן הקרוי 'משפטן נישה'. אלוף העולם בדיני חוזים, אך לא הרבה יותר". אך ההנמקות, ובעיקר הדוגמא לתפלות כוונתו (אליבא דמיכאל) של פרידמן להביא לדמוקרטיזציה של מערכת המשפט" – מביכות אף הן. כותב מיכאל:

"צדקה עשה עימנו רה"מ אולמרט שמינה את פרופ' פרידמן לשר המשפטים ולא לשר הבריאות. כי במשרד הבריאות הוא בוודאי היה פועל ללא ליאות כדי להביא ל'דמוקרטיזציה' של מערכת הבריאות: ועדה ממשלתית למינוי נוירוכירורגים, חברי כנסת יבחרו גסטרואנטרולוגים ורוטציה על פי מפתח מפלגתי בקרב מנתחי הלב. הרי לא יעלה על הדעת שרק רופאים ימנו רופאים, וחבר יביא חבר, ומלוא מגוון הדעות של הציבור לא ייוצג כראוי בקרב ציבור הפרוקטולוגים".

כן, זה קצת מביך. כי ביום שבו נוירולוגים ידונו בעתירה המבקשת להורות לממשלה למגן את בתיהם של תושבי שדרות; ביום שבו גסטרואנטרולוגים יתווכו בין הצבא לבין ארגונים העותרים בזמן אמת בשאלה איזה ציוד יש להעביר ואת מי יש לשחרר ממתחם שמתנהלת בו לחימה באותו רגע ממש; ביום שבו פרוקטולוגים יסברו כי יש בידם סמכות לצוות על ראש הממשלה לפטר שר למרות שזה לא נקבע בחוק, כי זה "לא סביר" בעיניהם – אז יהיה מקום לדוגמאותיו של מיכאל. בינתיים הן מופרכות עד כאב בטן (זה שייך לגסטרו?). מיכאל הוא כותב שנון. אבל כתיבה כזאת התאימה אולי ל"ניקוי ראש'. לא לדיון רציני בהצעות רפורמה במערכת המשפט.

וברצינות: בניגוד למערכת הבריאות, מערכת המשפט היא אחת מרשויות השלטון. ישנם עניינים שבהם הרשות השופטת חייבת להתערב במעשי השלטון (או במחדליו). כאשר הוא פועל באופן לא-חוקי או פוגע בזכויותיו של אדם שלא כדין, למשל. אבל כאשר רשות זאת איננה מרסנת את עצמה (בעיקר ברטוריקה, אך גם מדי פעם בפסיקותיה ובעיקר בשינוי כללי המשחק המקדימים, הקובעים את גבולות המגרש ומי רשאי לשחק בו) – היא לא יכולה להלין רק על אחרים כאשר הם באים להגביל את כוחה. זהו בדיוק האיזון העדין שעליה להיות מודעת לקיומה ולהיזהר בצעדיה כדי לא להרחיק לכת בהפרתו. כאן המקום להפעיל ריסון עצמי על-מנת שהמחוקק לא יבוא וירסן אותך באופן לא-רצוי ולא-מידתי. כדאי, לכן, שגם השופטים יתבוננו בעצמם ויכירו בתרומתם למצב הקטסטרופאלי שעלול להיווצר כאן. תרומה מיוחדת למשבר החוקתי שמאיים להתרגש עלינו (כן כן, בלי להגזים), הרים נשיאו לשעבר של בית המשפט העליון והאקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו. אם מתבוננים רגע בתמונה הכוללת ביושר וקצת מרחוק, הרי שני הצדדים התנהלו וממשיכים להתנהל באופן שרק מסלים את המשבר.

עוד בנושא: פרידמאניהמי כאן המבוגר האחראי / הוונדטה של פרידמן / יד ימין ויד שמאל

ואם כבר התקררות עזה (אל דאגה, זה לא מדבק דרך המחשב) הושיבה אותי לכתוב ביום שמש יפה, עוד שתי הערות:

פריימריז. אצלם.

כמו הבצורת שצריכה להדאיג אותנו הרבה יותר אם היא מתרחשת באמריקה (כך אשכול הבלתי נשכח), גם הפריימריז ובעקבותיהם הבחירות לנשיאות שם. אני תוהה לְמה האמריקנים מוכנים פחות: לנשיאה אשה או לנשיא שחור. אולי התשובה שלהם תהיה עוד פעם לבחור במועמד הרפובליקני.

Comeback

ארי שביט חזר לנהל את המדינה. סליחה, לכתוב בהארץ. בתזמון שקשה להניח כי הוא מקרי, ערב פרסומו של דוח ועדת וינוגרד. נו, מי ינזוף בחברי הוועדה אם לא מי שערב סיום המלחמה קרא לראש הממשלה להתפטר אם לא ייצא למתקפה יבשתית? לא שכחנו.

Read Full Post »

אבל העיתוי, העיתוי (2)

לפני שנתיים וחצי פירסמתי את הפוסט הזה, על כך שהרעיון (הלא רע כשלעצמו) לשנות את שיטת הוותק שעל-פיה נבחר נשיא בית המשפט העליון מעורר חשד כשהוא מועלה ממש ערב כניסתה, לראשונה, של אשה לכהונה. שר המשפטים חיים רמון (צירוף מבשר רע) הודיע עכשיו שהוא לא מחויב לנוהגים ויבדוק את כל האופציות. רמון מקושר היטב לחרדים שעבורם מינויה של בייניש הוא סמרטוט אדום. גם בשביל הימין היא פרסונה נון-גראטה. כך שלא רק מינה של בייניש עומד לה לרועץ. מצד שני, הוא גם לא עוזר. זה מה שכתבתי בנובמבר 2003, וזה רלבנטי גם היום:

אפילו שעון מקולקל מראה פעם ביום (או פעמיים, תלוי אם הוא אנלוגי או דיגיטלי) את השעה הנכונה. ברוח זאת יש לתמוך הפעם בהצעתו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, להפקיד את הבחירה של נשיא בית המשפט העליון בידי השופטים עצמם. ראשית, הכל רק לא פוליטיקה. בחירה של נשיא בית המשפט העליון בידי הפוליטיקאים – הצעה שנשמעה אף היא – תהיה הרת-אסון. שנית, משום שגם אם עד כה נבחרו נשיאים ראויים, אין ראיה לכך כי היה זה על-שום הוותק שלהם ולא למרות הוותק שלהם, או למצער שיש קשר בין שני הגורמים. בכלל, ותק זה לא קריטריון רלוונטי ליכולות. רק בקיבוץ הוא נחשב לאיזו שהיא שיטת חלוקה סבירה והיום גם שם לא (איפה שעוד יש מה לחלק). אז לא שאני משלה את עצמי שהשופטים עצמם לא נגועים בפוליטיקה פנימית, אבל מכל ההצעות זאת הרעה במיעוטה.

כל זה בסייג אחד: שינוי השיטה צריך להיות לאחר בחירת הנשיא/ה הבא/ה. אל"ף, משום שככלל לא תקין לשנות שיטה כשהפרסונות המעורבות כבר ידועות. בי"ת, משום שמאד מחשיד לעשות זאת דווקא ערב מינויה של אשה, לראשונה, לנשיאת בית המשפט העליון. אמנם, כידוע לנו, הפמיניזם הוא אנכרוניזם, ואין אצלנו כבר שום דעות קדומות נגד נשים, כפי שהוכח רק בסוף השבוע האחרון, אבל בכל-זאת מתגנב ללב החשד שמא הדחיפות להחליף את השיטה דווקא עכשיו קשורה גם למינה של מי שמיועדת לתפקיד.

הארכה נוספת

גם הנושא הבא קשור לזמן. אותו שר משפטים הצהיר כי בכוונתו להאריך את הוראת השעה בעניין חוק האזרחות והכניסה לישראל, ובמקביל לחוקק חוק הגירה כללי. שניים משופטי הרוב בהחלטה שניתנה בשבוע שעבר לדחות את העתירות נגד החוק, הסתמכו בין השאר על העובדה שמדובר בהוראת שעה זמנית. השופט אליעזר ריבלין כתב: "גם אם ישוב המחוקק ויתן תוקף מחודש, לתקופה קצובה, להוראת השעה, אין לנו בסיס להניח כי ההוראה החדשה תהא זהה לזו אותה אנו מבקרים כיום". מסקנתו היא כי "אין צורך, ובפועל יש בכך בנסיבות המקרה משום חיסרון, להידרש לשאלת החוקיות של הוראת החוק, שפניה משתנות, ואשר לעת הזו שוקעת היא אל תוך מימיו העמומים של העתיד". השופט אדמונד לוי כתב כי "יש להותיר עד להשלמתה של מלאכת החקיקה ומחמת החשש מפני חסר נורמטיבי, את החוק ואת ההסדרים הקיימים מכוחו על כנם". הוא חותם את חוות דעתו במשפט: "אדגיש כי אם לא ישכילו המשיבים למלא אחר שהתבקשו [לקבוע אמצעים פוגעניים פחות, ע"י המרת ההסדר הגורף בבדיקה פרטנית – נ"כ], ספק בעיני אם יוכל החוק להתמיד ולצלוח את הביקורת השיפוטית גם בעתיד". יש להדגיש כי עמדתם המהותית של שני השופטים לגבי החוק – שונה. ריבלין סבור כי הוראת השעה מידתית, שכן לא מדובר בחשש ערטילאי לשלום הציבור אלא בזכותם האישית של חבריו לחיים. לעומתו, סבור לוי כי ספק אם הוראת השעה מידתית על-פי מבחן המשנה השני למידתיות, הדורש לבחור באמצעי שנזקו פּחוּת כדי להשיג את אותה תכלית. זאת משום שלדעתו, כאמור, ניתן להשיגה על-ידי בדיקה פרטנית קפדנית יותר. משמע, לו היה לוי מחליט לפסוק על-פי עמדתו המהותית לגבי החוק, היה מאזן הכוחות בפסק-הדין משתנה והמיעוט היה נהפך לרוב.
הודעתו של רמון שבה ומדגישה את הבעייתיות שבאי-התערבות שיפוטית בחוקתיותו של חוק רק בשל כך שהוא זמני. שוב ושוב אנו שומעים כי הכוונה היא לחוקק חוק כללי עם מבחנים אוניברסליים, שיחליף את הוראת השעה הספציפית. בינתיים חוזרים ומאריכים אותה, גם אם תוך הכנסת שינויים. אם בית המשפט יימנע לעד מהתערבות רק בשל העובדה שמדובר בהוראת שעה "זמנית" – מה ימנע מן המחוקק לשוב ולהאריך אותה עד בלי סוף?

חשין

המשנה לנשיא ביה"מ העליון בדימוס, מישאל חשין, התנצל על מה שאמר להארץ על הנשיא ברק בהקשר של הפסיקה בעניין חוק האזרחות. "מי שמכיר אותי יודע שאני מתחמם די מהר במהלך ויכוח". יודעים, יודעים. בעיקר עורכי-הדין שטענו לפני חשין. השאלה היא אם אדם כזה, על כל מעלותיו, היה צריך לשבת על כס השיפוט. מזג שיפוטי זה לא.

Read Full Post »