Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘בני ציפר’

כותב חנוך מרמרי, אקס עורך הארץ והעיר: “למרבה הצער לא מצאתי מקורות נוספים לשערוריית ציפר, ועל כן עלי להסתמך אך ורק על הדיווח של ‘זמן הדרום’. דיווח בנוסח משטרתי, כאילו ציפר אינו אלא עוד אחת מאבני הבניין החדשותיות שהן מזונם של המקומונים. חטיפי פלילים, נגיסי תאונות, פריכיות עימותים בין חברי מועצה מתלהמים לראש עיר גס רוח. והרי לכם סיפור טרי: מרצה אמר, סטודנטים מחו, ריח של גזענות, דרישה להדיח.”

על מה המהומה, שלה נדרש גם בעל טור בעין השביעית? על-פי הדיווח, תלונות של סטודנטים במכללת ספיר על הערות גזעניות כלפי אנשים ממוצא מזרחי שכותב המרצה שלהם במכללה, בני ציפר, בבלוג שלו. “ואם לא די בכך,” ממשיך מרמרי, הרי הוא משמיע בשיעוריו ‘הערות מזלזלות, המכוונות כלפי תושבי הפריפריה’". הייתי דווקא מפרידה בין מה שנכתב בבלוג לבין מה שנאמר בשיעורים על-ידי מרצה, גם אם הוא בלוגר. כי השאלה איך צריך לנהוג מוסד אקדמי במרצה שלו בשל התנהגותו של זה מחוץ לכתלי המוסד היא מורכבת. כשמדובר בביטוי – עוד יותר. לגבי התנהגותו הנטענת כמרצה בתוך הכיתה – הנתונה למגבלות הדוקות יותר של ראוּיוּת – כדאי לצטט סטודנט דווקא מהדיווח המקורי: “הוא לא מפסיק לתת הערות גזעניות בכל שיעור”. המשך…

Read Full Post »

"בשאלת שיווי זכויות לנשים אני מאמינה במידה שווה למארכסיסטים כמו לחרדים. ההבדל הוא רק בזה, שאלה הנקרים חילונים מגבילים את זכויות האשה למעשה ולא להלכה, בלי כל קשר עם דיני תורה; והחרדים מגבילים את זכויותיה באמרם שהתורה מצווה על זאת. בינתיים – מתקיימת מלחמה מתמדת של האשה על זכויותיה האזרחיות עם אלה ואלה גם יחד".
חברת הכנסת עדה מימון (מפא"י), בדיון בקריאה ראשונה בכנסת על חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג-1953. (2.6.1953)

ומעניין לעניין באותו עניין: עצומה בעניין בני ציפרכאן.
4.3.2010

עדכון 5.3.2010: בעקבות מיילים שקיבלתי משני גברים שאני מעריכה, אני רוצה להבהיר, כמו שעשיתי בפרטי לאחד מהם: גם אני הייתי מעדיפה חרם צרכנים על הארץ. גם אני, לצערי, לא יכולה לבטל את המנוי שאין לי. את שוקן צריך להכות בכיסו, כי זה כנראה הדבר היחיד שאכפת לו. העיתונות כ"מגן הדמוקרטיה" זה רק לצורך דיבורים גבוהים של מנחה ברדיו, כמו ששמעתי הבוקר, או לצורך עתירות לבית-משפט בבקשה להסיר צו איסור פרסום… את העצומה לא אני יזמתי. אפשר לא להצטרף לשום דבר שלא מבטא בדיוק בדיוק את עמדתי, מטעמי טהרנות או אי רצון ללכלך את הידיים. לפעמים גם אני עושה זאת. מתחילת הפרשה הזאת בחרתי אחרת.
בשוקניה, כידוע, שולטים החוזים האישיים. עוד זכורים המסוקים על הגג מימי 'חדשות'. יש לזה מחיר. אם הארץ הורידו טור של ארנה קזין בבלוג שלה באתר העיתון, כי מתחה ביקורת עניינית על שטרסלר; אם הארץ פיטרו את רותי סיני בשל הביקורת שמתחה על העיתון באיזה שהוא כנס (חופש ביטוי, כן?) – אז אפשר גם כאן. תוך הליך נאות. עם מתן זכות שימוע… אפשר גם פשוט להוריד את הטור שלו ולהעמיד אותו במקום. גם בזה אני אסתפק. זאת פררוגטיווה של עורך שהארץ לא סתם בוחר שלא להפעיל. זה חלק ממדיניות כללית של העיתון בפרשה הזאת. (ראו כאן לקישורים על מה שכתבתי על התגובות השונות). והיא מעוררת גועל, לא פחות.

ועדיין, אני חושבת שיש נסיבות שבהן עיתון צריך להיפרד מעיתונאי שלו. כי יש סטנדרטים עיתונאיים שהוא הפר ברגל גסה. אם מדברים על "מקצוע" – יש לו גם כללים. כבר כתבתי פעם שעיתונאי מסוים, ועורכו, צריכים לעוף מהעיתון. זה אפילו היה אותו עיתון. ובמקרה של ציפר, גם זה שהוא מאפשר לכותב קבוע במדורו להפוך טור של ביקורת ספרים לחיסול חשבונות אישי – הוא עילה מספקת, לטעמי, להיפרד משירותיו כעורך המדור.

על מדיניות סגירת התגובות – ראו כאן. אפשר להגיב במייל ומיילים ענייניים החתומים בשם מלא נענים.
אני עדיין לא מתפרנסת מהבלוג הפרטי שלי, ולא זקוקה, כמו שוקן, לכניסות המוכפלות בזכותן.

Read Full Post »

אני מודה שלרוב איני קוראת את בני ציפר. בכלל, ובמיוחד לא בבלוג שלו. עדיין אין חובה בחוק להיחשף לגסות רוח, תודה לאל.
אבל בטוריו האחרונים אני מציצה, כדי לראות מתי ואיך, אם בכלל, יתייחס לפרשת ההטרדות המיניות המיוחסות למי שהוא עורכו הישיר.
אז הנה זה הגיע. ולולא הייתי רואה במו עיני לא הייתי מאמינה:

"… פתאום מצלצל הטלפון הסלולרי שלי. מישהו שואל אם אמנם הייתי עד לכך שפלוני אלמוני, שמאשימים אותו עכשיו בהטרדה מינית, הטריד מינית מישהי לנגד עיני. עניתי לשואל בכך שהזכרתי לו את הרומאן של א"מ פורסטר, 'המעבר להודו'. מסופר שם על אשה שמפנטזת על כך שהמלווה ההודי שלה אונס אותה, והפנטסיה שלה לובשת קונקרטיות כזאת, שהיא אכן מרגישה באמת, ומשוכנעת, שהמלווה ההודי אנס אותה. ונערך משפט וגם במשפט היא רואה בעיני רוחה שנאנסה, אף על פי שאין לכך שחר.
סיפרתי על פרשת ההטרדה המינית לחברי יואכים. והתביישתי מכך שאני צריך לספר לו, שמה שמעניין אנשים בארץ הזאת הוא שטויות מהסוג הזה. מתחת לאף של האנשים האלה נעשות עוולות קטנות וגדולות ומעשי ונדליזם לפלסטינים, והם עייפים מכדי להזיז את התחת שלהם ולמחות או לבוא ולו פעם אחת להשתתף בהפגנת מחאה בבילעין או בנעלין או בשיח ג'ראח. אבל כשנוגעים באשה לרעה מבחינה מינית, הם מזדקפים על הרגליים האחוריות, כי זה יותר פיקנטי ויותר סקסי."  (ההדגשות שלי)

אז מה היה לנו?
א. הנשים פשוט מפנטזות. כמו האשה ב'מעבר להודו' של א"מ פורסטר (עורך מדור ספרות או לא?).
ב. בושה שבזה מתעסקים בארץ הזאת. פשוט מביש שזה מה שמעניין אנשים. הרי יש כיבוש וגורמים עוולות לפלסטינים.

הכיבוש כהצדקה להטרדות מיניות, או למצער הצדקה להתעלמות מהן  – הנה עמדת הארץ בקליפת אגוז. תזכרו את זה בפעם הבאה שהעיתון ייצא באיזה מאמר מערכת לוחמני נגד הטרדות מיניות שקורות במקום אחר, לא אצלו במערכת (לכאורה, לכאורה).  ולמה, בסופו של דבר, זה לא מפתיע אותי.
הבושה, יש לומר, איננה שבזה מתעסקים בארץ הזאת, אלא שכך מתעסקים בנושא בהארץ.

וזה אפילו לא מקורי, אם כי פחות עילג: כבר היה מישהו שזה היה קו ההגנה שלו.
עוד בנושא:
השגיאה של חנוך מרמרי
הו הצדקנות
ששש… אל תפריעו

Read Full Post »