Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘בערוב אותו יום’

בערוב אותו יום מאת גרייס פיילי. מאנגלית: סביון ליברכט, כתר, 165 עמ'

פורסם במעריב, 11.1.2002

'בערוב אותו יום' הוא קובץ הסיפורים השני של גרייס פיילי, שרואה אור בעברית. פיילי היא מאמני הסיפור הקצר הכותבים כיום, ועל אף שבעבר דיברה על האפשרות לכתוב רומן, טרם מימשה את כוונתה. עד היום הוציאה קבצי סיפורים, קבצי שירה ומסות. למרות השאיפה המובנת להרחיב את תחומי ודרכי הביטוי, יש הגיון רב בדבקותו של יוצר בז'אנר שבו הוא מיטיב לכתוב, ונראה כי כקוראים אנו רק נשכרים מכך. זאת, למרות שלא כל הסיפורים בקובץ הנוכחי אחידים ברמתם (הסיפורים הקצרצרים פחות מוצלחים).

הסיפורים הטובים של פיילי מלוטשים היטב, הפחות טובים נותרים כעין סקיצה מהירה. בחלק מהם מופיעה דמות קבועה אצל פיילי – פיית' (אמונה). לעתים היא נוכחת כגיבורה ולעתים כעדה השומעת ומספרת את סיפוריהם של אחרים. בסיפור האחרון, למשל, באה אליה אחת מחברותיה בטרוניות על כך שהיא מספרת את סיפוריהם של כולם ומשמיטה את סיפורה שלה, סיפור אהבת-נשים).

גרייס פיילי

לפיילי יש פרוזה שקטה ומדויקת. היא כותבת ברגישות ובדייקנות על חיי היום-יום של גיבוריה, בעודה שומרת על ריחוק מסוים. היא מיטיבה לצייר את האשליות המתנפצות, החלומות האבודים, החששות המנקרים והתקוות הקטנות שעוד נותרו. בסיפור 'איש חולם בשפה מתה' מתואר עימות בין פיית' לבין הוריה, המתגוררים בדיור מוגן, ומתואר מאבקה לתפוס מקום כאשה עצמאית, המתמרנת בין תפקידיה כבת, רעיה לשעבר, מאהבת ואם. הסיפור 'מקום אחר' מתאר את סיורה של קבוצת קומוניסטים אמריקאים בסין, המגלים מתחת לציפוי האוטופי את הנוקשות שבחיים תחת משטר טוטליטרי. הם מנסים לגלות, גם בעצמם, את האנושיות הפשוטה שמעבר לכל דוקטרינה.
בסיפור 'חברות' מבקרות שלוש חברות ותיקות את חברתן סלינה, הגוססת מסרטן. החברות מדברות על הקשיים המלווים גידול ילדים בעולם המודרני, בעיקר על החרדה מפגיעותם, מאי-הידיעה מה עובר עליהם והיכן הם, והדאגה לעתידם. סלינה מספרת להן, כי כאשר המשטרה הודיעה לה, לפני שנים, שבתה אבי מתה, היה זה הלילה הראשון שבו ישנה כהלכה, שכן לראשונה ידעה בדיוק היכן בתה נמצאת.

ב'הקשבה' שואל אותה בן-זוגה של פיית' מדוע היא רוצה עוד ילד, כשהחיים כל-כך נוראים:

'הילדים הגדולים שלנו כבר כמעט בוגרים. למה את רוצה עוד ילד? מה, לא הסכמנו לעתים קרובות, לא אמרנו שנעשה ברור שהחיים קצרים ומלאי צער? לא אמרנו מלים כמו 'חלף' ו'איפה'? בשנים האחרונות, לא השתמשנו במלה 'נורא' ואנחנו עומדים לצרף את המלה 'זוועה'? כולם יודעים שכאלו הם החיים. למרות, שכמובן יש טיפשים שלא מפסיקים לשיר להם שירי הלל'. והיא משיבה לו, כי המהללים צודקים, שכן חייבים לעודד את הצעירים, שהם עצמם הביאו לעולם; אסור לנטוש אותם.

האמונה המככבת אצל פיילי איננה האמונה באל אלא אמונה באדם. גיבוריה, ברובם, הם אנשים מעורבים חברתית ופוליטית, חלקם בקבוצות רדיקליות או שוליות. הם רגישים לסבלות הזולת ומאמינים עדיין באפשרות ליצור עולם טוב יותר. היא עצמה היתה מעורבת בפעילות אנטי-מלחמתית ופמיניסטית, ותיארה את עצמה כפציפיסטית לוחמת וכאנרכיסטית משתפת-פעולה, המאמינה ששום אדם איננו רשאי להתנער מאחריותו המוסרית. גם כאשר היא נתקלת בסבל ובקושי שהחיים מלאים בהם, ממשיכה פיילי, כמו הגיבורה שלה, להצביע על "מראות פשוטים וראויים".

כל ביקורות הספרים

Read Full Post »