Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘בצלם’

בצלם (שעבדתי בו פעם) הוא ארגון חשוב. פעולה של ארגוני זכויות אדם בתנאים לא פשוטים של סכסוך לאומי וממשלה שמצרה את צעדיהם איננה קלה ומתסכלת לעיתים קרובות. אלא שנסיבות אלה רק מחזקות את הצורך לפעול מתוך נאמנות לעקרונות היסוד של זכויות אדם. שכן לארגונים כגון אלה אין אלא את אמינותם ויושרתם כנכסים, וחבל שהם נוגסים בהן וכך גם במעמדם ובהערכה אליהם. וזה מה שקורה כשהם אינם מתנערים מהתנהגויות בעייתיות בקרבם, ובכך מוסיפים חטא על פשע. בפעם הקודמת, כשנחשף שתחקירן שלהם הוא מכחיש שואה, פעלו בבצלם כיאות: סלדו, בדקו ואחר-כך גם פיטרו (אף כי בשקט בשקט). תגובתם למה שחשפה תכנית ‘עובדה’ על עובד שלהם מצערת ומאכזבת. יתכן מאוד שמדובר בתחקיר מפוקפק ובעבודה עיתונאית לא רצינית. אבל מבצלם מצופה לא לתקוף את התכנית אלא להתייחס ברצינות למה שכן נחשף בה על נסר נוואג'עה, איש השטח שלהם בדרום הר חברון. ובעיני בצלם “זהו אפיק הפעולה הלגיטימי היחיד עבור פלסטינים בהתחשב בעובדה שהרשויות הישראליות נמנעות מלהגן על בעלי הקרקעות הפלסטיניים באזור מפני השתלטות של מתנחלים על אדמתם, ואף מסייעות באופן פעיל לניסיונות השתלטות כאלה. מובן שבצלם מתנגד מכל וכל לעינויים ולהוצאות להורג ללא משפט או לאחר הליך משפטי, בכל נסיבות שהן, בין אם הדבר נעשה במרתפי השב"כ או ברשות הפלסטינית.” בצלם מתנגד לעינויים, מובן, אך פעולה שעלולה להביא לעינוים של אנשים היא בעיניו אפיק פעולה לגיטימי בנסיבות. משהו רע מאוד עובר על בצלם בתקופה האחרונה.

המשך…

Read Full Post »

ארגון בצלם אינו מתכוון לדרוש ממנגנוני החקירה הישראליים הקיימים לחקור חשדות להפרות לכאורה של הוראות המשפט הבינלאומי במבצע צוק איתן. זאת על בסיס ניסיון העבר, "ניסיון המוכיח שלא קיים היום בישראל גוף רשמי המסוגל לבצע חקירות בלתי תלויות של חשדות להפרת המשפט ההומניטארי הבינלאומי". הארגון הודיע כי "לא יסייע למנגנון החקירה הצבאי הקיים, שבמתכונתו הנוכחית אינו אלא תיאטרון של חקירות לכאורה".

יחד עם ארגון יש דין, הוציא בצלם הודעה בכותרת 'ישראל לא מעוניינת לחקור פגיעות בפלסטינים', שבו הסביר:

המשך…

Read Full Post »

הצעת חוק חדשה (rtf) מבקשת לתקן את חוק העמותות ולקבוע: “לא תירשם עמותה אם שוכנע הרשם כי העמותה תהיה מעורבת או תמסור לגורמים זרים מידע בעניין תביעות משפטיות, המתנהלות בערכאות הפועלות מחוץ למדינת ישראל, כנגד בכירים בממשל בישראל או קצינים בצבא, בגין פשעי מלחמה”.
תיקון נוסף מבקש להרחיב את עילות הפירוק של עמותה קיימת, כדי שעמותה הפועלת כך – תפורק.
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב: “בסיס ההנחה להצעת חוק זו היא כי יש להוציא פעילות זו או חשש לה מחוץ לחוק”.

אין לי מושג איך ישוכנע הרשם טרם רישום שזאת כוונת העמותה. ברור לי, לעומת זאת, שזהו צעד נוסף במאבק הפוליטי נגד שיח זכויות האדם בישראל. דרך בדוקה וידועה לכרסם בהגנה אפקטיווית על זכויות אדם היא להצר את צעדיהם של המגינים עליהן.

ייכתב שוב (מה שכתבתי כבר כל כך הרבה פעמים): לישראל חובה לחקור חשדות לפגיעות חמורות בדין הבינלאומי. ככלל, דין זה מאמץ את העיקרון של הסמכות המשלימה. כלומר, בתי משפט בינלאומיים נכנסים לפעולה רק שעה שהמדינה לא רוצה או לא יכולה לחקור בצורה אפקטיווית ולהעמיד לדין במידה ונמצא לכך בסיס. ככל שישראל תמלא באופן מיטבי את חובת החקירה שלה – כן יפחת הסיכון שזה ייעשה על-ידי גורמי חוץ או גורמים בינלאומיים. אך קודם כל, זהו האינטרס של המדינה עצמה.

ארגוני זכויות האדם קראו לישראל לערוך חקירות מקיפות וממצות. אבל אולי התשובה הקולעת ביותר להצעת החוק הזאת מצויה בדיווח על האפשרות שיוגש כתב-אישום נגד חייל משוחרר על הרג שתי פלסטיניות במבצע ‘עופרת יצוקה’: “חקירת מצ"ח החלה לאחר שהעדויות שנאספו על ידי ארגון ‘בצלם’ הועברו לצה"ל”. ובמה שכתב עמוס הראל בהארץ על כך:

הפצ"ר ומצ"ח נשענו, במידה רבה, על העדויות שאסף ארגון ‘בצלם’. בלא העבודה המקדימה של ארגונים כמו ‘בצלם’, בתחקור וראיון של עדים פלסטינים, בירור העובדות לא היה אפשרי. לא מפתיע שמנדלבליט מקפיד להחמיא ל’בצלם’ בראיונות, גם אם זה קורה למורת רוחם של חלק מהקצינים הבכירים. זו גישה סובלנית, המכירה בכך שתקריות מסוג זה יכולות להתרחש במלחמות ומחייבות חקירה ממצה.

אני מקווה שלא נראה קריאה להעמיד לדין את הפצ”ר, על שיתוף פעולה עם ‘בצלם’. בימים האלה אי אפשר לדעת.

עוד בנושא: השלב הבא / עכשיו יחקרו / מי מפחד משיפוט בינלאומי

Read Full Post »

תנאי כליאה כאמצעי לחץ

‘חוק שליט’ – הכוונה להחמיר את תנאי הכליאה של אסירי החמאס כדי ללחוץ על ארגונם לשחרר את שליט או למצער להעניק לו תנאי כליאה הולמים  – אושר בוועדת השרים לענייני חקיקה. חסר לי מידע בשאלה האם מדובר במי שהורשעו בעבירות או בעצירים מינהליים. כך או כך, ברור שאסור לנקוט בצעדים שהם כשלעצמם לא חוקיים. למשל, לו היו אסירים אלה שבויי מלחמה, אסור היה לפגוע בתנאים המובטחים להם באמנת ג’נבה השלישית רק כי הצד השני פוגע בשבויי המלחמה שלי. החובות שמטיל המשפט ההומניטרי מבחינה זאת אינן הדדיות. כדאי להזכיר בהקשר זה שגלעד שליט איננו שבוי מלחמה משום שמעמד כזה ניתן רק בסכסוך מזוין בינלאומי.

המשך…

Read Full Post »

דוברות המרכז הבינתחומי מסרה כי, "דרך הפעולה של בצלם לא מקובלת על רייכמן", כך מדווח היום גדעון לוי בהארץ. הפרופ’ למשפטים אוריאל רייכמן הוא נשיא הבינתחומי, מגדולי הדוחפים לחוקה לישראל ומועמד לשעבר לשר החינוך מטעם שינוי.

את בג”צ הוא עדיין רוצה להשאיר. בכל אופן, אם לשפוט מכך שרק לאחרונה הוא עתר למוסד הזה יחד עם עמיתו פרופ’ אמנון רובינשטיין, בתביעה לכפות את לימודי הליבה על בתי-הספר החרדיים. אבל בצלם – כנראה שעדיף בלי. עדיף בלי מי שמציב מראה לא מחמיאה מול הציבור הישראלי ומקבלי ההחלטות שלו; שמהווה מקור מידע אמין וחשוב; ושגם כנראה טועה לעיתים, כמו כולנו. עבדתי שם פעם, בבצלם, בתור חוקרת. אני יכולה להעיד על הרצינות ועל הזהירות של הארגון הזה.

איזו חברה מייעד לנו הפרופ’ רייכמן, המגדל בהרצליה דור של משפטנים ואנשי ממשל, בין השאר? חברה ללא ארגונים לא ממשלתיים? חברה שאין בה קולות אחרים, מידע עצמאי וכוח נגד לדיווחים מטעם, לדובר צה”ל שקודם כל מכחיש ורק אחר כך – אם בכלל – בודק?

בהטלת הדופי בארגוני זכויות אדם, שקולו של רייכמן מצטרף אליה כעת, יש משום אי הבנת תפקידה של החברה האזרחית במדינה דמוקרטית. ביקורת עניינית על פעולות השלטון היא מיסודות הדמוקרטיה ומבצרת אותה. חופש הפעולה של ארגונים אלה מהווה ערובה להגנה מלאה על זכויות אדם, שהיא מחובותיו של כל שלטון. רק מדינות טוטליטריות מזהות את השלטון עם המדינה, וביקורת על השלטון עם חוסר נאמנות למדינה עצמה.

בעיני ישראל הראל הארגונים האלה מלשינים; ויהודים שומרי מצוות, הוא כותב היום, מתפללים שלוש פעמים ביום “ולמלשינים אל תהי תקוה”. אבל ליתר ביטחון לא נשאיר זאת בידי שמים, אם לשפוט על-פי היוזמות הצצות כאן לאחרונה להגביל את פעילותם של מי שהראל רואה בהם “שטינקרים”.  זהו מוטיב חוזר בכתיבתו של הראל: באפריל 2001 הוא פירסם מאמר בהארץ בכותרת (ב)צלם בברלין, שבו תקף אותי ואת עמיתי שייצגנו ארגוני זכויות אדם (אני את האגודה לזכויות האזרח, הוא את בצלם), בכנס שנערך בברלין, על “המלשינות, ההתרפסות הכפייתית, החולנית, דווקא על אדמת גרמניה”. הראל לא נכח בכנס. ערב לפני שהתפרסם מאמרו חזרתי הביתה ומצאתי הודעה במשיבון ממזכירתו שהוא חיפש אותי. אבל חשוב  יותר, מה שהפריע להראל, וממשיך להפריע לו עד היום, אינם המעשים המתועדים עצמם ולא העובדה שאלה נעשים בשמנו. כאז כן עכשיו מפריע לו שיהודים “מלשינים לגויים”.

הראל פחות מתוחכם ומלוטש מרייכמן. אבל שניהם חוברים יחד בברית לא-קדושה שמטרתה לקעקע את עבודתם החשובה של ארגוני זכויות אדם (שבהחלט מותר – וצריך – לבקר גם אותם באופן ענייני). התוצאה תהיה דמוקרטיה מדדה. “בלי בג”צ ובלי בצלם”, ייחל פעם יצחק רבין. את בג”צ הם משאירים. בינתיים. את בצלם לא.

Read Full Post »

מתברר שפספסתי את השערורייה האחרונה. אולי כי לא עקבתי אחר החדשות בערב יום הזיכרון. כשנשאלתי לדעתי על "פרשת העובדת מבצלם והבלוג", לא ידעתי במה מדובר ומיהרתי להשלים את החסר (באמצעות גוגל, כמובן, ועוד נחזור לזה). הדיווח של חדשות ערוץ 2 מוכתר "בעקבות הסערה: בכירה ב'בצלם' מתנצלת", והוא מביא כמה מהפנינים של ליזי שגיא, מנהלת אגף המידע בבצלם, כפי שפורסמו בבלוג שלה בקפה דה מרקר עוד לפני שהתחילה לעבוד בארגון. בין היתר:

"ישראל גורמת לזוועות הגדולות של האנושות… ישראל מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם. התשובה לשואה היא לא מדינת ישראל כי אם המאבק בגזענות. מדינת ישראל לכשעצמה, דווקא מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם למיניהם". ישראל המציאה אנטישמיות כדי לחמוק מאחריות לפשעיה". "ישראל הופכת את חללי צה"ל ל'סלבס' ומעודדת ילדים להיות שהידים". ו"נמאס שחיילים נוסעים באוטובוסים אזרחיים", ועוד.

הדברים שעוררו את הסערה, בעיקר בעיתוי שבו פורסמו כעת, היו כנראה מה שאמרה  על יום הזיכרון לחללי צה"ל, שבעיניה אינו אלא "קרקס פורנוגרפי של הכתרת השכול וסתימת פיות". בינתיים, כאמור, היא התנצלה. המשך…

Read Full Post »