Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘בריטניה’

מה זה פינקלר מאת הווארד ג'ייקובסון. מאנגלית: יותם בנשלום. כתר, 2012, 354 עמ'

שאלת פינקלר הוא ספר נפלא. מבריק, שנון, משעשע ואנושי. שזיכה בצדק את מחברו בפרס הבּוּקר לשנת 2010. דבר אחד הפריע לקריאת גרסתו העברית ואציין אותו מיד בהתחלה כדי להיפטר ממנו ולהתענג על כל היתר. למעשה, תיקנתי אותו כאן כשקראתי לספר 'שאלת פינקלר'; שכן השם שקיבל הכותר – "מה זה פינקלר" – הוא תרגום לקוי הן ליטראלית הן מהותית. The Finkler Question היא אנגלית פשוטה שתרגומה המדויק והלא מסובך הוא 'שאלת פינקלר'. אך גם מבחינה תוכנית, הספר עוסק למעשה ב"שאלת הפינקלרים"; כאשר "פינקלר" – סאם פינקלר, אחד מידידי המספר ומגיבורי הספר – נהפך לשם נרדף ל"יהודי". השאלה המעסיקה את המספר, אפוא, היא זאת הידועה כ"שאלת היהודים". התרגום שנבחר הוא לא רק לקוי אלא עילג. לבד מזאת התרגום נקרא בשטף אף כי ניתן אולי פה ושם לחלוק על ההגייה שנבחרה.

המשך…

Read Full Post »

שבוע מלכותי

ובינתיים בעיתונות הבריטית

אם תהיתם מה העסיק את עיתונות בריטניה בשבוע שבו כאן, כפי שהבנתי, לעסו לעייפה את קצב, רמון ופרס, הרי הסנסציה המרכזית היתה קשורה, איך לא, לבית המלוכה. אנני ליבוביץ' הגיעה לצלם את המלכה במסגרת סרט שבו מלווה הבי.בי.סי שנה מחיי המלכה. ליבוביץ, צלמת הסלבריאטים הידועה וסלבריאטית בפני עצמה (50,000 ליש"ט ליום צילומים), הציעה למלכה להסיר את הכתר: "זה יצטלם יותר טוב, פחות לבוש". "פחות לבוש?" הפטירה המלכה, "מה את חושבת שזה?" על-פי דיווחו של הבי.בי.סי, שגוּבּה בצילומים, בשלב זה עזבה המלכה בזעם את החדר. וזה הסיפור שתפס אינספור עמודים ימים רבים. בתחילה עסקה התקשורת בעלבון הנורא שספגה המלכה, שהתקשורת לקחה באופן אישי ממש. אֵם הדמוקרטיות היא עדיין מדינה מעמדית מאד, מעבר להיות ארמון בקינגהאם מקור הלא אכזב לרכילות המכניסה לחייהם של הבריטים קצת הילת מלכות. אך עד מהרה השתנה הפוקוס: התברר שהצילומים שהבי.בי.סי הציג שבהם המלכה כביכול עוזבת את המקום, הם למעשה צילומים המראים אותה נכנסת לחדר. לא ברור עד הסוף האם הבי.בי.סי. רק לא דיווח אמת או שמא גם ערך את הצילומים. בכל מקרה, הבי.בי.סי נאלץ להתנצל פומבית בפני המלכה. למרות שמנהל ערוץ 1 של הבי.בי.סי לא סבר כי עליו להתפטר בשל כך, נשמעו לא מעט קולות הקוראים לו לעשות כן והמשך כהונתו מוטל כרגע בספק. גם קצב היה רוצה.

אם לא יועיל לא יזיק?

איך משיגים עור מלכותי? בעקבות דבורית, אף אני אצתי רצתי לסניף בוטס הקרוב כדי להצטייד בשפופרת של קרם הפלאים של No. 7 (אגב, פעם ייבאו את המותג נוח-המחירים לארץ וחדלו משום מה). החדשות הטובות הן ששוב לא צריך לעמוד בתור, והרשת כבר לא מגבילה את הקנייה לשפופרת אחת לאשה, כפי שמבשר בחגיגיות השלט ("מיליון נשים כבר קנו, מה אתך?") מעל הווטרינה שבה הוא מוצג, כמקדש מעט. דא עקא, שקראתי גם את פוסט ההמשך המדאיג של דבורית (או שמא ולווט, לא מצאתי את הלינק), שבו היא מדווחת כי גם בקרם הזה (אלא מה) נמצא המרכיב שסגולותיו להצעיר את העור הן הן גם המזקינות אותו בטרם עת, כך נראה. כל זה לא חדש ולא מפתיע. (ידועה התופעה, מתחום אחר לגמרי, שאותן תכונות של בן/בת הזוג שבגינן נמשכנו אליו/ה הן הן המוציאות אותנו מדעתנו מאוחר יותר). בכל זאת היססתי, ובכל זאת קניתי (אני רק שפופרת אחת, דבורית). מה רווח לי, אפוא, שבטיסה בחזרה ללונדון התבשרתי בטיימס שכנגד המחקרים המצביעים על סיכון אפשרי שנוטלת כל אשה המשתמשת בתכשירי קוסמטיקה או מתאפרת, קמו מחקרים לא פחות מבוססים, ואף יותר, המראים כי לא רק שמדובר בסיכון מזערי, אלא שיש באותם תכשירים ממש גם הגנה בפני הנזק שגורמת לנו הסביבה כאשר אנו מתהלכים בה בפנים חשופות. כנאמר, רק חכו מספיק זמן ויגיע המחקר המתאים לכם.
ולתוצאות האישיות: גם אני טרם השתמשתי בו ארבעה שבועות, שבסיומם הראו מחקרים מדעיים(!) על התוצאה (על הדיווח של ה-BBC הייתי פחות סומכת, לאור האייטם הראשון). מבחינת חשבון הבנק של בוטס אין ספק שדי בארבעה שבועות אצל מיליון נשים…. אבל! כבר בימים הראשונים חל שיפור מה. יש רק שתי עובדות שיש לקחת בחשבון: ראשית, ככל שהעור שלנו גרוע יותר, כך המוצר יראה יותר שיפור. שנית, העור שלי תמיד במצב טוב יותר בחו"ל. מצד שלישי, זה כבר היה אחרי שבוע בחו"ל. אז למה להשבית שמחות? נקווה.

מלכת אנגליה ב-lounge של BMI

איך זה לטוס בביזנס לא אוכל לספר לכם (אין לי מושג), אבל כן איך זה נראה לפני זה. בשל טעות בהזמנת הכרטיס מבלפסט ללונדון, שנעשתה דרך הרשת, נאלצנו לשלם כסף רב על כרטיס לתאריך הנכון של אותו יום. זאת היתה טעות יקרה מאד. כצ'ופר למי שקונה כרטיס כ"כ יקר קיבלתי את הזכאות להשתמש ב-lounge של הביזנס טרם ההמראה. פסעתי מעדנות (מה זה פסעתי, ריחפתי!) על שטיחים מקיר לקיר הבולעים כל רחש. רק מלמול חרישי של הדיילות האדיבות שקיבלו את פני, מעדכנות כי הטיסה תצא בזמן ועולים עליה ממש מקצה החדר. אין צורך לצאת מהטרמינל, ללכת כמה מטרים ולעלות על כבש המטוס. שתייה קרה וחמה, חטיפים, מגזינים, חיבור לאינטרנט למחשב הנייד שדווקא הפעם לא היה אתי ובכל מקרה לא היה זמן. הכל משדר יוקרה ואנינות לא מודעת לעצמה כביכול. בטיסה עצמה אין מח' עסקים, ואמנם עליתי למטוס ישר מה-lounge, אך מכיוון שישבתי בשורה האחרונה היה עלי לחצות את כל המטוס נגד כיוון תנועת הנוסעים. אבל מה אגיד לכם, עד אז הרגשתי ממש מלכת אנגליה.

Read Full Post »

ביציות מופרות תישארנה בהקפאה ולא ייעשה בהן שימוש, בניגוד לרצון הנשים שהן שייכות להן, מאחר שהגברים שהפרו אותן חזרו בהם.

על-פי החוק הבריטי מ-1990 בעניין הפריות מבחנה, דרושה הסכמת שני ההורים כדי להתחיל בתהליך ואם אחד מהם חוזר בו – מה שהוא רשאי לעשות בכל שלב – יש להשמיד את העוברים. הנשים טענו כי זוהי הפרה של זכותן לפרטיות ולחיי משפחה המוגנת בחוק זכויות האדם הבריטי משנת 2000.

הנשים זכו לאהדת בית-המשפט, אך לא בתביעה. גם אם ניתנה הבטחה מצד הגברים כי אפשר יהיה להשתמש בביציות ללא קשר למצב היחסים, אין הבטחה זו גוברת על הוראות החוק, קבע השופט. זכותם של הגברים שלא להיות אבות לילדים מנשים שמהן נפרדו. עם זאת, הורה בית המשפט להשאיר את הביציות בהקפאה בעתיד הנראה לעין ולא להשמידן (הנשים עדיין יכולות לבקש שבית המשפט לערעורים ישמע את עניינן).

במקרה דומה בארץ, העדיף בית המשפט העליון (בדיון נוסף, שבו הפך את ההחלטה הקודמת) את זכותה של האשה להיות לאם על-פני זכותו של הגבר שלא להיות לאב. אצלנו, דומה, לוקחים ברצינות את קריאתה הנואשת של רחל, "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי".

עוד בנושא: אב לאחר מותו

Read Full Post »