Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘ברנהארד שלינק’

'אהבות מוברחות' מאת ברנהארד שלינק. מגרמנית: רוני לוביאנקר, זמורה-ביתן, 220 עמ'

פורסם במעריב, 13.3.2002

ספרו הקודם של ברנהארד שלינק שתורגם לעברית, 'נער קריאה', הוציא את שמו של מחברו בגרמניה ובעולם כולו, וכנראה גם לא עשה רע לחשבון הבנק שלו. לא התפעלתי במיוחד מ'נער קריאה', שהיו בו מן הרדידות והפשטנות בכל הנוגע לנסיון להעמיד טיעון מוסרי כלפי השואה. כספר, שניסה לבנות מתח מסוים, היתה התרת העלילה שלו צפויה מדי במהלך הקריאה.

קובץ הסיפורים 'אהבות מוברחות' עולה ברמתו על 'נער קריאה', ונראה כי יימכר היטב אף הוא, אך גם ממנו לא נחסכות ביקורות מסוימות על שטחיות. למרות מראית-העין של פיתולי עלילה, החושפים מהות חדשה מתחת לפני השטח, שלינק לא באמת מעמיק חקור. הפעם הוא עוסק בעיקר ביחסים ובאהבה; רק שני סיפורים בקובץ קשורים ישירות לשואה או ליחסי יהודים-גרמנים, אך בכולם נוכח הזמן והתמורות שהוא מביא לחיינו, בין אם הוא מיטיב עמם ובין אם הוא עושה בהם שמות. בכל מקרה, לזמן ולנגזרותיו – הזיכרון והדמיון – תפקיד מכריע בגיבוש הקשרים החשובים שלנו עם הזולת והוא משפיע במיוחד על האופן שבו אנו רואים אותם.

בסיפור 'ברית מילה' מוכתמת אהבתם של שרה – יהודיה אמריקאית – ואנדי, גרמני צעיר שמגיע לניו-יורק, בכ ובד הזיכרון והאשמה הקולקטיביים. ההיסטוריה, שהפגישה את שני העמים במפגש קטלני כל-כך, מעיקה על הקשר והופכת אותו למרובב בהאשמות, הימנעות ונסיונות לרצות. מה היא אחריותו של היחיד להיסטוריה של עמו? האם יכול הקשר האנושי בין שני יחידים לשמש כמפלט, שבו רואים בני-הזוג זה את זו כפי שהם, ולא כמי שמייצגים קולקטיב, או שמא הם נדונים ליהפך למי ששייכותם הקבוצתית כופה עליהם להיות? דווקא המתת הגדולה שמבקש אנדי לתת לשרה מתוך ויתור מוחלט, מביא לפרידה הבלתי-נמנעת, שכן הוא חושף את האדישות ואת האי-יכולת לראות את האחר בייחודיותו האינדיבידואלית.

בסיפור 'האחר' מגלה הגיבור כי אשתו המנוחה ניהלה בעבר רומן עם גבר אחר. בתשוקתו האובססיבית לגלות את "כל האמת" על העבר הוא עונה למכתביו של הגבר הזר בשמה, ונסחף לתוך מערכת-יחסים מעוותת עם המאהב-לשעבר, שאותו הוא מבקש לחשוף במלוא נלעגותו. אמת נושנה של הפסיכולוגיה ההתפתחותית היא, כי רק דרך הכרת האחר ומולו אנו מסוגלים לגבש זהות עצמית. כאן משמש האחר כקטליזטור לקבלה עצמית ולהשלמה עם העבר, המאפשרות להתבונן קדימה.

ב'פרשיה מהצד' נפרשת מערכת-היחסים בין מזרח למערב בגרמניה, בדמותו של קשר בין זוג מזרח-גרמני ובתם למספר, שהוא ממערב-גרמניה. הסיפור מתפרש על התקופות שלפני ואחרי איחוד שתי הגרמניות. האיחוד הביא לחייהם של הגיבורים רק פיצול. בסיפור זה אנו מתוודעים אל הקשיים שרוחשים מתחת לפני השטח העולץ והשופע של ברלין המאוחדת, שתושבי החלק המזרחי לשעבר שלה נושאים עימם את הטינה והחשד המתמידים. רק מי שחי מרבית חייו תחת משטר טוטליטרי מכיר את האופן שבו נשחק האמון הבסיסי שניתן לזולת.

ניצול ובגידה – אלה הן התימות המרכזיות של הסיפור, ברובד הפוליטי וברובד האישי, המשתקפים זה בזה. פאולה וסוון מנצלים את המספר כדי להעביר ידיעות ממזרח ברלין למערבה, הוא ופאולה בוגדים בסוון כשהם מקיימים קשר רומנטי, וסוון – נחשד בבגידה החמורה מכל, לטובת השטאזי, אירגון הריגול-הנגדי הידוע לשמצה של מזרח גרמניה. האיחוד בין שתי הגרמניות מאפשר לתושבי המזרח לשעבר לעיין בתיקיהם האישיים בשטאזי, מה שמעלה ומציף את הכל בזוהמה, שעד אז רק ביעבעה בחשכה. "ברצון לבדק הבית ולתיקון העוולות חבויה כבר סכנה של אשמות חדשות ועוולות חדשות", כתב איבן קלימה על אותו משטר בארץ אחרת.

תמונה, שהיתה תלויה בחדר-עבודתו של אביו של המספר, נראית לו ב'הנערה עם הלטאה' כצופנת בחובה סוד, שאם יוכל לפצח אותו תונהר לו המשמעות האמיתית של ילדותו, יתבהר המסתורין שאופף את הסיפור המשפחתי. ההתחקות אחר מקור התמונה נעשית שקולה לרצון להבין מה היתה דמותה האמיתית של ההיסטוריה המשפחתית. כיצד הגיעה התמונה, שמתבררת כיקרת ערך, אל אביו? התשובה טמונה בשירותו של האב כשופט בממשל הצבאי בשטרסבורג בימי המלחמה, על הדילמות הבלתי-אפשריות שהמלחמה העמידה בפניו, כאשר הדילמות הרעילו לא רק את חייו אלא גם את חיי הסובבים אותו.

כל ביקורות הספרים

Read Full Post »