Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘גזענות’

ראש הממשלה נתניהו גינה את שריפת תמונתו של השר אריה דרעי בדרום תל אביב. ובצדק גינה.
לעומת זאת, לא זכור לי ששמעתי ממנו מלת גינוי על התקרית הגזענית המזעזעת שארעה בחוף קרית חיים, שבה הותקפו בברוטאליות שלושה אזרחים תושבי שפרעם רק על שום שהיו ערבים. תקרית מקבילה נגד יהודים בכל אחת ממדינות העולם היתה ודאי סוחטת מנתניהו מנת גינויים גדושה. אבל זה רק כשזה נגד יהודים. כשהגזענות מרימה ראש ופורחת כאן – במדינה שהוא משמש כראש ממשלתה, במשמרת שלו – הוא שומר על שתיקה. ולא במקרה, שלא נתבלבל. הכול מחושב. למסחטת הקולות של הבייס בקלפי. לכאן הגענו. אם לסכם במשפט אחד מפרשת השבוע שתיקרא מחר: “וְהָיִיתָ מְשֻׁגָּע מִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה”.racism

תודה לפעילי ‘תג מאיר’ שהגיעו לשפרעם למפגן סולידריות עם המותקפים, ולכל משתתפי ההפגנה נגד הגזענות אמש בחוף קרית חיים, על שהם מחזירים לנו מעט צלם אנוש.

Read Full Post »

ניצב כל הלילות מאת הרפר לי. מאנגלית: מיכל אלפון. ידיעות אחרונות/עם עובד, 2016, 277 עמ'.

יציאתו של ספר זה לוותה ברעש אדיר בכל העולם. שכן מדובר בספר שני למי שהיתה ידועה כ"סופרת של ספר אחד": הרפר לי פירסמה את 'אל תיגע בזמיר', ספר שנחשב לאחת הקלאסיקות האמריקניות האהובות ביותר, ב-1960, ומאז נדמה.
'ניצב כל הלילות' (ומיד משהו על שמו), הוא כתב היד הראשוני של 'אל תיגע בזמיר'. כתב היד, שהוגש להוצאת הספרים ב-1957, עבר עריכה ושכתוב מאסיביים ונהפך למעשה לספר אחר. כעת רואה אור כתב היד הגנוז במתכונתו המקורית. הסיפור מתרחש עשרים שנים לאחר 'אל תיגע בזמיר', וארועי האחרון משמשים לו נקודת משען ורפרור.

המשך…

Read Full Post »

אני ממעטת מאוד לכתוב בעמוד האישי שלי בפייסבוק, מלבד להעלות שם קישורים לפוסטים חדשים בבלוג. בשבוע האחרון חרגתי ממנהגי פעמיים. בפעם הראשונה ביום הבחירות ובפעם השנייה יומיים אחריו. הפוסט הזה ילך בעקבותיהן. לאן נוליך את החרפה: על ההסתה של נתניהו; מדינה על תנאי: על מה שחלקים בשמאל לא מבינים.

לאן נוליך את החרפה

ביום הבחירות, מיד אחרי שבדרך חזרה הביתה התקשיתי להאמין למשמע אזני ברדיו – ראש הממשלה מסית בקולו נגד 20% מאזרחי המדינה המממשים את זכותם הדמוקרטית להצביע ודוחק במצביעי הימין ללכת לבחור כי “הערבים נעים בכמויות לקלפיות” – כתבתי:

המשך…

Read Full Post »

כשיסתיים המבצע בעזה, והוא יסתיים בסופו של דבר, לאיזו חברה ישובו הלוחמים? נשוב כולנו בחיי השגרה שאנו כה מייחלים לכך כי תחזור?

שנאה, הסתה, גזענות ואלימות הרימו כאן את ראשן המכוער בשבועות האחרונים כפי שלא הרימו מעולם, נדמה לי. כלפי ערבים, כלפי שמאלנים. חוסר סובלנות כלפי כל מי שחושב אחרת ואווירה של ציד מכשפות ממש. חופש הביטוי הולך ונעלם, וגם לצאת להפגין נעשה מסוכן.

המשך…

Read Full Post »

מוזיאון ישראל הבהיר כי הכותרות מוגזמות. בפועל הוא פשוט ממשיך במדיניותו הרגילה לאפשר לקבוצות פרטיות סיורים מחוץ לשעות הפתיחה הרגילות. המוזיאון אינו בודק בציציות הקבוצות האלה.

ואני חשבתי שמדובר במוזיאון ולא במכבסה (למילים).

משיחה שערכו פעילי 'ירושלים חופשית' עם המוזיאון עולה באופן חד-משמעי כי המוזיאון מאפשר סיור נפרד בשעה שבה הוא מתחייב שלא יהיו נשים (טפו) במתחם.
האם המוזיאון יאפשר סיורים נפרדים לקבוצות "לבנים" המבקשות לא לראות אתיופים בזמן סיורם? לקבוצות אשכנזים המבקשות שלא להתערבב עם מזרחים? לקבוצות יהודים המבקשות סיור בלי לחזות בערבים? האם גם את “ציציותיהן” של קבוצות כאלה הוא אינו בודק? למען האמת היה מי ששב ושאל את דוברת המוזיאון את השאלה הזאת, אחרי שהתקבלה ממנה התשובה על "אי בדיקת הציציות" של קבוצות פרטיות. אבל לזה הוא כבר לא קיבל תשובה.

המשך…

Read Full Post »

השורה שבכותרת מסיימת את שירו של ו”ה אודן ‘בלוז הלוויה’. שהתרבות הישראלית התוודעה אליו בעיקר דרך הסרט ארבע חתונות ולוויה. ולמרות שההקשר שונה לחלוטין, היא שמהדהדת בראשי בעקבות הצטברות המאורעות האחרונים.

Ishayנראה כאילו איזו לבנה אחרונה שסכרה את מעטה התרבותיות האנושית (אם לא הומאניות בסיסית), מלהיסדק – התמוטטה. והסכר נפרץ. חברי כנסת מסיתים לגזענות בהפגנות נגד זרים; חברת כנסת מהקואליציה קוראת להכניס את פעילי זכויות האדם המגינים עליהם למחנות בדרום יחד איתם; שר הפנים (שר הפנים!) מנפק לנו את הכותרת משמאל.

המשך…

Read Full Post »

שני מקרים של אונס ותקיפה מינית שביצעו על פי החשד אריתראים באזור דרום תל-אביב פורסמו לאחרונה. על-פי הדיווחים בתקשורת, בתחילת השבוע נעצרו ארבעה בחשד לאונס בת 19. היום פורסם כי נעצרו שלושה בחשד לאונס של קטינה בת 15 בערב יום העצמאות. המקרה האחרון מזכיר את המקרה הקודם של אונס בחניון גן העיר, שהחשוד בביצועו הוא פלסטיני, בכך שעל פי החשד בשני המקרים אילצו התוקפים את חברהּ של הנערה לצפות כיצד הם אונסים אותה.

פרט זה הוא האחראי, כנראה, לתגובה המזועזעת במיוחד מצד מגיבים רבים. שהרי לאונס של נשים אנחנו כבר רגילים. אבל השפלת הגברים שאיתם – את זה אנחנו עוד לא מכירים. וגם לא נתרגל. זה כבר מערער את החוקיות. זה כבר עובר את הגבול.

אפס סובלנות לעבירות מין, זה העיקרון המנחה. והוא תקף ללא קשר לזהות התוקפים. במידה ויורשעו, יש למצות איתם את כל חומרת הדין. אף אחד לא צריך לקבל הנחות כי הוא מסכן. ושום גמגום לא צריך להישמע מצד מי שמגן על זכויותיהם – ההגנה על זכויותיהם נעשית בצדק. ואם וכאשר אנשים מסוימים מתוכם מבצעים פשעים חמורים, יש להוקיעם.

כאשר התוקפים הם זרים, או “אחרים”, התגובה הציבורית, ככלל, לא מסתפקת בזעזוע מעצם המקרה. היא קוראת להפקת לקחים. להסקת מסקנות. כך, שר הפנים אלי ישי קרא בעקבות המקרה הראשון שבו היו מעורבים לכאורה אריתראים, לכלוא את כל מבקשי המקלט. האשמות קולקטיביות הן פסולות, כנראה, רק כשהן מופנות לחרדים, אליבא דהשר הנכבד. שאין זו הפעם הראשונה שהוא מסית נגד זרים, במיטב המסורת הגזענית. פעם היהודים היו הזרים וחטפו בדיוק את אותה סאת גזענות, כזכור. אבל את “כי גרים הייתם בארץ מצרים” ישי לא הפנים, מסתמן. למוקד סיוע לעובדים זרים הגיעו שיחות איום בנוסח “זה מוקד סיוע למסתננים בני זונות נאצים שאונסים יהודיות?” ו”אני רוצה את הכתובת שלכם כדי שאני אוכל לשרוף אתכם, לעשות לבנות שלכם מה שעושים לבנות שלנו, יא בת זונה”.

כי כשמדובר בזרים, לא רק שזאת הזדמנות פז לקרוא לגרש אותם. אלא שהם אלה שתמיד באים ל… את הבנות “שלנו”. של האומה. של השבט. זה שהדרת כבודו (honor) תלויה בבתוליהן ובצניעותן המינית. הנשמרת לבעליה. ואת זה השבט לא יסבול. ועם זה האומה לא תסכין.

וכך גופן של נשים מופקר פעמיים. פעם אחת לתקיפות מיניות ופעם שנייה מגויס כמטבע לשמירת הכבוד הלאומי.

Read Full Post »

Older Posts »