Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘גזענות’

טמקא מדווח מפי המקור שלו:

'אלי ישי יצא גבר ועזב ישיבת ממשלה', כתבה יוזמת מחאת האוהלים בפייסבוק, אחרי הפגישה עם שר הפנים מש"ס, שהתנגדה לדרישת ראש הממשלה לאשר את עיקר המלצות הדו"ח. (…) 'בקיצור, סחתיין אלי. לליברמן יש מה ללמוד..:)’.

ל"עיתונאות" החדשה, העושה את מלאכתה על ידי העתקת סטטוסים מפייסבוק – מגיע פוסט בפני עצמו. לא זה יהיה הנושא כאן, אלא מה יש לדפני ליף עוד ללמוד.

כן, מסתבר (ולא בהפתעה), שלא די להיות אשה הסוחפת אחריה המונים, מנהיגה בולטת של המחאה החברתית. כמו עוד עניינים, השוביניזם זוקף את ראשו לא אחת דרך השפה. מטבעות לשון, בעיקר, הן מהמורות ידועות שכן חלק ממה שהופך אותן למטבעות לשון הוא ההרגל. אבל יומרה לסדר יום חדש טוב לה שלא תתבטא בשפה שוביניסטית כמו "יצא גבר". מטבע לשון המזהה בין המגדר הגברי לבין החיובי, הראוי והאמיץ. או, על דרך המטונימיה, מזהה בין איבר מסוים בגופו של הגבר לבין תכונות אלה. עד כדי כך שלעיתים גם לנשים מודבק אותו איבר ה"חסר" להן ("יש לה ביצים") או שהן פשוט נהפכות כל כולן ל"גבר". (כמו: "היא הגבר היחיד בממשלה" וכיו"ב).
לא ערכתי סקר מוסמך, אך אני מתרשמת כי המכשלה השוביניסטית הזאת, של "גבר" כמחמאה, נפוצה במיוחד גם בין גברים בעלי מודעות חברתית יחסית.

טוב, מה את רוצה, זה רק אופן דיבור. נכון?
ובכן, כשהייתי ילדה ממש צעירה, הערתי יום אחד לבנות כיתה שהתבטאו "איזה צבע ערבי". הסברתי להן שלקרוא "ערבי" למשהו חסר טעם או שלילי זה משפיל וגזעני. זה, יש לי הרגשה, ישכנע את אלה מאסכולת ה-façon de parler. מה לעשות, הטריק הישן הזה של החלפת המסומן עובד אצל מי שהמחושים שלו קהים קצת. וזה קורה בדרך כלל לגבי נשים.

אז סחתיין, דפני, על ההובלה הנשית. אבל זה לגמרי לא מספיק. יש לך עוד (די הרבה) מה ללמוד.

זכויות נשים_קטן

Meme: שחר
איור: אורית עריף, שבנדיבותה שלחה לי את האיור הזה בזמנו עם הרשאה להשתמש בו. תודה גדולה!

Read Full Post »

אצלנו יודעים רק לכבות שריפות, נהוג לומר. קרי: אין היערכות, אין תכנון לטווח ארוך, אין מניעה. יש רק כיבוי שריפות כשהן כבר פורצות, בגלל כל אלה. השריפה בכרמל הוכיחה כי גם את זה לא יודעים. טוב, אירוניה בצד. כאשר שריפה (ממש, לא מטאפורית) פורצת לא בשל מעשה ידי אדם, היא יכולה להימנות עם כוחות הטבע. אך גם אסונות טבע לעולם אינם מנותקים ממעשי ידי אדם ובעיקר מהמבחן העליון שהם מזמנים לחברה המאורגנת, ולרשויות שהחברה מינתה בדיוק לשם כך. והשאלות שצריך לשאול כאן הן משלוש קבוצות. ראשית: כיצד נערכו ומה עשו כדי למנוע? שנית: איך פועלים כאשר האסון כבר מתחולל, בכל הרמות? ושלישית: איך משקמים את האוכלוסייה והאזורים הנפגעים לאחר האסון ואילו לקחים מפיקים לעתיד?

המשך…

Read Full Post »

לפעמים קשה להאמין שכל-כך מהר ישובו ויישמעו באירופה הקולות האלה. יודן ראוס. 75 שנים, נניח, הן הרי רגע במונחים היסטוריים. יש עוד אנשים שהיו שם שחיים בינינו, למגינת לבם של המכחישים. אבל עוד מעט גם הם יילכו לעולמם.

זאת כמובן רק תקרית אחת מני רבות שנטפלתי אליה. כן, צריך להבחין בין אנטישמיות לבין התנגדות לישראל. כן, ישראל עצמה מסכנת פעמים רבות במדיניותה את היהודים שחיים מחוץ לה (בנוסף ליהודים ולערבים שחיים בה). אבל בואו לא נתבלבל ובעיקר לא נכחיש: יש גם אנטישמיות. אומר דבר מאוד מרחיק לכת: בקצב הזה, אולי עוד נשוב ונראה תאי גזים על אדמת אירופה. אבל אני לא מודאגת: תמיד יימצאו פוריסונים שיכחישו וחומסקים שיגבו אותם. 

כששהיתי בלונדון לפני שנים מספר, אמר לי סוציולוג בכיר בעל שם עולמי, וגם שמאלן מכובד ששמו מופיע בכל המודעות נגד מדיניות ישראל בעיתונות הבריטית, שאני כאאוטסיידרית לעולם לא אבין את עומק האנטישמיות בחברה הבריטית. עד כמה היא מפעפעת עמוק אל תוך שדרות החברה, בעיקר שדרות מסוימות בה.

לא רק שקיימת גם אנטישמיות, בלא מעט מקרים היא מה שעומדת מאחורי המדיניות ה”אנטי ישראלית” לכאורה. הדרישה להתפרק ולשנות את אופייה הלאומי איננה מושמעת כלפי אף מדינה אחרת. ויש עוד כמה מדינות עם מדיניות בעייתית, mind you.

יש הרואים בדה-לגיטימציה למדינת ישראל שלב שלישי בסדרה. הראשון: גירוש (יהודים החוצה). השני: השמדה. השלישי מגיע לאחר שאירופה נפטרה מהם בגדול, אבל זה לא מספיק לה.

ליהודים, ככל עם, יש זכות להגדרה עצמית. אני תומכת בה. יתרה מזאת, אינני מאמינה שזכויותיו הקולקטיוויות של העם היהודי היושב כאן יישמרו ללא ריבונות. ועוד יתרה מזאת, אני בספק אם זכויותיהם האינדיווידואליות של בני העם הזה יישמרו כאן ללא ריבונות.
מעבר לכול, אני מתנגדת לאנטישמיות כי גם היא, מה לעשות, צורה של גזענות.

Read Full Post »

קודם מהגרי העבודה מפיצים מחלות, עכשיו שלום עכשיו והאליטות הם וירוס. ואולי זה התחיל עם "הג'וקים המסוממים" של רפול, על הערבים. למען האמת זה התחיל הרבה קודם, בתרבות שמתארת בני-אדם אחרים כחיות על-מנת שתוכל לנצל אותם, להתעלל בהם, ולהשמיד אותם.

אז אפשר להחליף את נשוא האמירות האלה ל"יהודים", למען מי שרק זה מטלטל אותו; או לתרגם את האמירות האלה לגרמנית. טריקים שיש הרואים כדמגוגיה זולה ובעיני הם לא רק מאד אפקטיוויים, אלא פשוט יש בהם אמת נוקבת.  המשך…

Read Full Post »

גל של אלימות שוטף את דרום אפריקה. בפרעות שביצעו אזרחים דרום אפריקאים במהגרי עבודה שחורים כמותם, ממדינות שכנות, נרצחו עד כה לפחות 50 בני אדם. כ-20,000 נמלטו ונותרו ללא קורת גג.
דפוסי התנהגות כאלה כלפי מהגרים אינם ייחודיים, לצערנו. גם אם לא תמיד הם מגיעים לקיצוניות אכזרית כזאת. מהגרי עבודה הם כתובת קבועה לטענות שהם תופסים מקומות עבודה של עובדים מקומיים ומורידים את רמת השכר שלהם. מהגרים בכלל מנקזים אליהם שנאת זרים וגזענות, בעיקר כשהם שונים מאד בחזותם מהמקומיים. לא זה המקרה של דרום אפריקה. אבל כל חברה צריכה "אחר". וכל חלש יחפש לו חלש יותר להתעמר בו. זוהי שרשרת המזון המבעיתה של חוק הג'ונגל.

דרום אפריקה היא אכזבה. למרות המעבר החלק יחסית משלטון האפרטהייד לדמוקרטיה. מעבר שלמעשה טרם נאמרה בו המִלה האחרונה, כפי שיכולים לרמז המאורעות האחרונים. היא אכזבה משום שאנו מצפים מקבוצה שהיתה קורבן לגזענות ודיכוי לבער אותם גם מקרבה. לנהוג אחרת כשאצלה הכוח וגורלה (וגורל אחרים) בידה. דרום אפריקה כמובן לא חריגה בציפיות שיש ממנה, להיות קצת יותר מוסרית, או לפחות קצת יותר רגישה. גם כלפי מדינת היהודים מעמיד העולם סטנדרט גבוה בהרבה מזה שהוא מעמיד לעצמו. וגם כאן מדכא לראות את חוסר הרגישות לאחר, לזר, למבקש מקלט, לנרדף. גם כאן סומר השיער נוכח גילויי הגזענות נגד ערבים ואחרים; נוכח ביטויים הלקוחים ממיטב הספרות האנטישמית או הפאשיסטית.

נשיא דרום אפריקה גינה, מעט מדי ומאוחר מדי, את הפרעות. אבל מבקי נושא באחריות רבה לדמותו של המשטר הדרום-אפריקאי הנוכחי. שתיקתו המתמשכת עד שהואיל להתבטא במקרה זה, היא רק רפליקה חיוורת לשתיקה האמיתית, כלפי מה שמתרחש בשכנה האחות זימבבוואה. מבקי שותק כי שם רצחו לבנים. כי שם השתלטו על אדמות של לבנים. וכשמשטר האימים של מוגאבה החל להיות מופנה (כצפוי) כלפי כל הנתינים, גם השחורים, הוא שותק כי מדובר בשלטון שחור, שהחליף את השלטון העריץ הלבן. ונגדו אסור לצאת. כי הסולידאריות, הו הסולידאריות, כלומר השבטיות, מה יהיה אִתה. אותה שבטיות שגרמה למדינות אפריקה להתנגד להתערבות בדארפור ובזימבבוואה. השבטיות שמונעת מאתנו לצאת נגד מה שחובה עלינו לצאת נגדו רק בשל זהותם של המבצעים.

השיעור של דרום אפריקה הוא עצוב, כי שוב נכזבת תקוותנו שמי שחווה על בשרו את מכוות האש של הגזענות, יהיה רגיש אליה במיוחד. הוא מלמד אותנו שמוקדם מדי לקבוע שאכן הדגם הדרום אפריקאי של מעבר לדמוקרטיה היה הצלחה. קרוב לוודאי שגם כלפי לבנים עדיין לא נאמרה שם המִלה האחרונה. הוא מלמד אותנו שוב שכאשר יבואו לקחת אותי, לא יישאר איש להרים קול בשבילי. כי את כולם כבר לקחו, כשאני לא הרמתי את קולי.

עוד לקרוא: כרטיס לכיוון אחד לזימבבוואה

Read Full Post »

במאמר שפורסם לפני ימים אחדים בהארץ, טוען גאי כרמי (אין קשר משפחתי) כי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופטת דורית בייניש, טעתה בכך שפסלה את התשדיר של מפלגת 'חירות'. לא סתם טעתה, "העניקה מכה אנושה לחופש הביטוי". תזכורת: הטקסט שנפסל הוא "ערבי טוב הוא לא ערבי מת, ערבי טוב לפעמים רוצה לצאת". ומדוע סבור גאי כרמי כי לא צריך היה לפסול את התשדיר? משום שאין מדובר בוודאות קרובה, ואף לא בהסתברות נמוכה, של פגיעה באינטרס הציבורי.

אני סבורה כי בייניש צדקה בפסילת התשדיר, משום שיש בו הסתה לגזענות. המסר שלו הוא עידוד ערבים לצאת מישראל. מבחן הוודאות הקרובה, שנטבע בפרשת "קול העם", איננו רלבנטי למקרה שלפנינו, וטועים הנתלים בו, בין אם היתה זו בייניש בנימוקיה לפסול ובין אם אלו מגיני חופש הביטוי או החופש להסתה לגזענות, במקרה הזה. הסתה לגזענות איננה דורשת מבחן הסתברותי או תוצאתי כלשהו. היא דורשת מטרה. החוק קובע מפורשות כי אין נפקא מינא אם ההסתה הובילה בפועל לגזענות אם לאו. דעה זו היתה גם דעת הרוב בבית המשפט העליון בפרשת אלבה. הצידוק להגבלת חופש הביטוי על-ידי הסתה לגזענות הוא כי בני-אדם זכאים לחיות בחברה המכבדת אותם ואת השתייכותם הקבוצתית, באווירה חופשית מהסתה נגדם על רקע זה.

יתרה מזאת, כאן לא מדובר היה בהפללת ביטוי המסית לגזענות, אלא בפסילת תשדיר בחירות. מעניין כיצד היו מגיבים בישראל אם במערכת בחירות במדינה אחרת היתה אחת המפלגות יוצאת בתשדיר הבחירות הבא: "יהודי טוב הוא לא יהודי מת. יהודי טוב לפעמים רוצה לצאת". אולי עכשיו זה יותר ברור?

עוד בנושא: האם להפליל ביטוי גזעני?

Read Full Post »

"אנקדוטה" לציון היום הבינלאומי למאבק בגזענות

זה קרה מזמן אבל איכשהו, למרות שכתבתי על הארוע סמוך להתרחשותו, לא יצא לי להעלות את זה לאתר. היום, כשמציינים את היום הבינלאומי למאבק בגזענות, נזכרתי בפוסט הזה שמעלה אבק באדיטור. לא סטטיסטיקות מפחידות, לא מילים גבוהות, לא הסברים מלומדים. סתם תקרית של חורף ירושלמי, לפני למעלה משנה.

באחד הלילות יצאנו להליכה מהירה עם הכלבה. כשכבר כמעט הגענו בחזרה לבית, עצר אותנו ברחוב הסמוך איש שעמד שם ושאל אם אנחנו יודעים אם התכניות להעברת הקונסוליה האמריקאית לשכונה כבר אושרו. הוא לא ידע כלל, אני קראתי על זה משהו כללי בעיתון. האיש הסביר שהם מתכוונים להעביר את הקונסוליה לבית ממול והוסיף "מה הם השתגעו? הרי כל הערבושים יבואו הנה".

שנינו ננטענו במקומנו. היתה שתיקה של תדהמה. הוא: "מה?!" האיש "הסביר": "הרי הם מתעסקים עם כל הויזות וכל זה… עכשיו יגיעו לכאן כל ה…ערבושים האלה". אני: "אתה מתכוון כמו היהודונים האלה?". הסתכלנו אחד על השנייה ופתחנו בהליכה מהירה עוד יותר, מנסים להתרחק ככל שניתן מן הזוהמה הזאת, אבל יודעים היטב שהיא פשתה בכול.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »