המאבק לקיים דקת דומיה לזכר נרצחי אולימפיאדת מינכן בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון – המתקיימת בדיוק 40 שנים לאחר הטבח – נכשל.
יש המגינים על הסירוב להיענות לדרישה מטעמים מקצועיים-ענייניים: טקס הפתיחה אמור לשדר חגיגיות ואינו המקום לתזכורות עגומות. מה לנו שנערבב שמחה ביגון. כאילו אין בכל רגע ורגע בחיינו עירוב כזה. זרימה תמידית ומשתנית. כאילו ניתן, וראוי, להפריד שמחה מצער, אושר מכאב. כאילו בטקסים שאנו עורכים אין עירוב כזה. לא צריך לתרגל מדיטציה בודהיסטית כדי להבין זאת. יהודים יודעים זאת היטב כשבטקס הכלולות הם שוברים כוס, או כשבבית חדש הם מותירים פינה אחת לא מטויחת, לזכר חורבן הבית.
קרוא וכתוב 