Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘גילוי עריות’

בשיח על התעללות מינית ואלימות מינית מדובר רבות על הקשר האמביוולנטי שנוצר לעיתים בין הקורבן לתוקפן. למה היא לא עוזבת אותו? תוהים מכריה של האשה המוכה. איך זה שהיא כתבה לו מכתב תודה? מקשים סנגוריו של המטריד. ‘תסמונת סטוקהולם’ מסבירה את ההזדהות עם החזק והשולט, המתפתחת לעיתים אצל בני ערובה כלפי חוטפיהם. הספרות אשר דנה בנושא של פגיעות מיניות מצביעה על דפוסים שבהם רווחים תחושות של בושה ואשם. יחד עם התלות במעוול הן מביאות את קורבנותיו לעיתים קרובות לא רק להישאר לצדו או תחתיו, אלא גם להאשים את עצמן במה שעולל להן. נטרפות במערבולת של כאב, בושה, חוסר ערך עצמי וניסיון נואש לשרוד.

האמביוולנציה הזאת קשה שבעתיים כשמדובר בהתעללות מינית בתוך המשפחה. הסודקת סדק נורא באמון שאת יכולה לתת בחייך. השוברת לבלי שוב את הביטחון הבסיסי להלך בעולם, בוטחת בעצמך ובאחרים. שכן מי שעולל לך את הזוועה הזאת הוא האדם האהוב עליך עלי אדמות. מי שנתן לך את חייך. זה שאת רוחשת לו אמון ללא סייג. שהוא כאן בשבילך, שהוא רוצה בטובתך. התערובת הבלתי אפשרית של אהבה, בושה, הסתרה ותלות מגיעה כאן לשיאה.

קשה לכתוב על ‘הרחק מהיעדרו’. קשה גם לקרוא בו. זהו סיפורה של אשה שאחרי שעברה התעללות מינית בתוך המשפחה, גילוי עריות מצד אביה, ממשיכה לחיות ולקיים יחסי מין עם אביה כאשה בוגרת. נגיד שאפשר לכתוב “לקיים יחסי מין” בהקשר הזה בלי מרכאות כפולות ומכופלות.
זהו ספר מטלטל. ראש וראשון, בגלל נושאו והאופן שבו הוא מועבר מבפנים. מתחת לעור. עד כדי כך שבקריאת חלקים ממנו את חשה כאילו זה קורה ממש לך.  אבל גם בדעתי על הספר עצמו היטלטלתי. בחלקים לא מעטים סברתי שהיכולת הספרותית המופגנת בו אינה עומדת בהלימה לנושאו. למען האמת, זוהי משימה קשה במיוחד. להגיע להישגה המכונן של קתרין הריסון ב
נשיקה היא אולי משימה בלתי אפשרית.
למרות שכתיבתה של שז אינה אחידה ברמתה, היא מצליחה בסופו של דבר בחלקים של הספר להעביר את מה שכמעט בלתי ניתן להעברה: את האמביוולנציה הזאת של הקורבן כלפי המתעלל. את השילוב הבלתי נתפס מבחוץ של שנאה ותלות, אולי אפילו סוג של אהבה.

האם כשמסיימים את ספרה מבינים יותר את הקורבן להתעללות מינית בתוך המשפחה? מבינים אותה אחרת. באופן עמוק והופך קרביים הרבה יותר מאשר תספק לכם רוב הספרות המקצועית העיונית בנושא.  שהרי כוחה של ספרות על-פני הגות הוא באותו רכיב חמקמק ההופך את האמירה לאמנות. את ההבנה לתובנה. את ההתבוננות להזדהות ולאמפתיה. את ההכרה לחמלה.

הרחק מהיעדרו מאת שֶז. עם עובד 2010, 154 עמ’

עוד בנושא: לבי שייך לאמא. על ‘הנשיקה’ לקתרין הריסון

Read Full Post »

קתרין הריסון, הנשיקה, עם-עובד (פרוזה אחרת), 1998

פורסם בנגה, קיץ 2002

משום מה יצא לי, במקרה של 'הנשיקה', לחרוג ממנהגי שלא לקרוא ביקורת לפני שקראתי את הספר עצמו. בדרך-כלל אני מעדיפה לבוא אל הספר כאל לוח חלק, ורק אחר-כך לחלוק ולהשוות את התרשמויותי עם אלו של מבקרים אחרים. אבל אל 'הנשיקה' הגעתי עם המידע המוקדם שמדובר הפעם לא במקרה הרגיל של ניצול מיני או התעללות מינית בתוך המשפחה, אלא ביחסי מין מרצון בין בת בוגרת לאביה. תודו שזה נשמע מעניין. אלא שהעובדה שקתרין הריסון לא היתה קטינה שעה שניהלה פרשיית אהבים עם אביה – היא היתה בת 20 – עדיין איננה הופכת את העלילה שהיא פורשת בפנינו למשהו שניתן להגדירו כפחות מנורא. הקטגוריות המשפטיות של קטינים ובגירים אינן ממצות לא את המוסר, לא את העוול שעושה אדם לזולתו, ולא את הסבל שהוא מעולל לו. ושעה שהעוול והסבל נגרמים מידי האדם הקרוב ביותר אליך עלי אדמות, נסדק לבלי שוב האמון שאתה יכול לתת בחיים האלו, אליהם הוא עצמו הביא אותך. נשבר שבר נורא בביטחון שאתה רוכש לעצמך ולאחרים. "פעם אחת ירדתי לשפל המדרגה, הלכתי לאיבוד עמוק כל-כך ביער אפל, עד שאני מפחדת שלעולם לא אהיה בטוחה עוד", כותבת הריסון. המשך…

Read Full Post »