Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘דיוואקרוני’

גפן התשוקה מאת צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני. מאנגלית: צילה אלעזר, מחברות לספרות, 368 עמ'

פורסם במעריב, 4.7.2003

'גפן התשוקה' הוא ספר המשך ל'אחות לבי' אך גם ספר העומד בפני עצמו. אנו פוגשים את שתי הגיבורות, הדודניות והחברות בנפש, אנג'ו וסודהא, כעת בארה"ב, שם הן מתאחדות מחדש לאחר פרידה ארוכה ותלאות. שתיהן נמצאות בתקופה רגישה במיוחד בחייהן. דיוואקרוני מרבה לכתוב על חוויית ההגירה ועל נשים המהלכות על קו התפר שבין שתי תרבויות: תרבות מוצאן והתרבות שאליה היגרו, תוך שהן פוסחות בין הרצון להימלט מקשיי הראשונה לבין הקושי להסתגל אל האחרונה.

אך 'גפן התשוקה' הוא קודם כל סיפור על אהבה, גורל ובחירה. אנג'ו היגרה לארה"ב לאחר נישואיה לסוניל. בתחילת הספר מסתיים הריונה בהפלה המשפיעה קשות על חייה ועל נישואיה בהמשך. סודהא, לעומתה, נמלטת מהודו וממשפחת בעלה, שדרשה ממנה להפיל את עוברה משהתברר כי זוהי בת. קשייה כאם חד-הורית מצטרפים אל החששות האוניברסליים הנוגעים לשאלה האם היא אם טובה דיה. היא מגיעה לביקור אצל אנג'ו בתקווה מהולה בחששות כבדים, הנעוצים בעובדה שבעבר התאהב בה סוניל עמוקות, ממש ערב נישואיו. ואכן, כמעט כמו בטרגדיה קלאסית, צועדים כאן הגיבורים אל גורלם ואל אובדנם, כשהם הורסים בדרכם את כל הטוב שבנו. בסופו של דבר בוחרת סודהא לעזוב פעם נוספת, אך היא עושה זאת רגע מאוחר מדי, לאחר שחיי הנישואין של אנג'ו וסוניל נהרסו ללא תקנה.

דרכן של שתי הגיבורות נראית שונה: אנג'ו מגלה עולם שלם, שלא הכירה באוניברסיטה, שם היא נרשמת ללימודי כתיבה יוצרת ומתוודעת אל ההשכלה והעצמאות, שמזמנת לה תרבות המערב. סודהא בוחרת בסופו של דבר לשוב להודו, שמשמרנותה נמלטה קודם לכן. למעשה, שתיהן בוחרות בחיים שונים מחייהן הקודמים, שכן סודהא מעדיפה לראשונה שלא להינצל עלידי גבר שמציע לה לחסות בצילו. עצמאותה מושגת באורח מעט פרדוקסלי. למרות שהיא משיבה ריקם פני שלושה גברים, היא משיגה עצמאות באמצעות השתעבדות לטיפול סיעודי בגבר אחר, המאפשר לה לשוב עמו להודו ולהעניק לבתה תקווה לעתיד טוב יותר.

דיוואקרוני בוחרת כאן בפרוזה דחוסה ועמוסה, אפילו יתר על המידה. היא מספרת את 'גפן התשוקה' כמעט בכל האמצעים האפשריים: גוף שלישי וגוף יחיד, קרעי זכרונות וזרם התודעה, חלומות, מכתבים ועבודות שכותבת אנג'ו בקורס הכתיבה היוצרת שלה. לעיתים חשתי שהעומס מוגזם, וכי אני מעדיפה את הכתיבה המדודה יותר שבה בחרה דיוואקרוני בעבר, למשל בקובץ הסיפורים הנפלא 'הטעויות הנעלמות של חיינו'. אך בסופו של דבר, יש בסגנון זה תנופה רבה, וכאשר נכבשים בו ובעומק הרגשות שהוא מטעים אותנו, חשים פחות בפגמיו.

דומה, כי דיוואקרוני מנסה לגייס כל דרך אפשרית כדי להעמיד אותנו על עוצמת הרגשות שמאיימת להטביע את גיבורותיה. לבטיהן כנשים בוגרות ועצמאיות, המנסות לנווט בין תכתיבי משפחתן ותרבות מוצאן לבין הסביבה המודרנית; בין כמיהתן לאהבה ורצונן ביציבות לבין שאיפתן לעצמאות; בין התשוקה לשמר ידידות-נפש לבין מבחנים קשים מנשוא, שבהם מעמידים אותה רגשותיהן, בחירותיהן ובחירותיהם של אחרים. אנו מצליחים להזדהות עימן ולהתגבר על עומס היתר הסגנוני, משום שגם אם איננו חווים את רגשותיהן בעוצמה כה רבה, אלו הם מוטיבים המצויים בחיי העומק של כולנו.

כל ביקורות הספרים

Read Full Post »

הטעויות הנעלמות של חיינו מאת צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני

פורסם במעריב, 26.7.2002

זהו קובץ סיפורים משובח ונוגע ללב, שסיפוריו נסובים, רובם ככולם, על קו התפר שבין תרבויות ובין דורות. החוויה הזאת מספקת חומרים לסופרים רבים שצירפו את התואר אמריקאי למוצאם המקורי, והתוצר הספרותי שלהם זוכה לפריחה בשנים האחרונות. אמי טאן רקחה מהם את 'חוג שמחת המזל', על אמהות ובנות ממוצא סיני; צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני עושה זאת למהגרים ההודים.

נחוץ, כמובן, הרבה יותר מנושא כזה – פורה ככל שיהיה – כדי להפיק את הכתיבה המשובחת והמלוטשת של דיוואקרוני, את התבונה והרגישות, שבהן היא מלווה את גיבוריה, או נכון יותר, גיבורותיה, המהלכות על קו התפר הנפיץ הזה, מאיימות ליפול אל התהומות שמשני צידיו ועל אף הכל שורדות, במחיר זה או אחר. כפי שעונה לעצמה גיבורת הסיפור 'אהבתו של איש טוב', התוהה מהו המחיר של בחירתה בכעס, המשחית הגדול אך גם המושיע הפרטי שלה: "האם אין זו עובדה, שבסופו של דבר כולנו חייבים לשלם, ולא משנה במה נבחר?" (עמ' 92).

הגירה היא אחת מהחוויות האנושיות הכואבות ביותר. יש המדמים אותה לסוג של מוות, ומכל מקום היא מלווה בתחושות עמוקות של אובדן, הלם תרבותי, געגועים והתכחשות. המפגש הב ין-דורי מחדד את חוויית ההגירה ומעצים אותה: המפגש של הצעירים, שהיגרו לאמריקה מתוך רצון לפתוח בחיים חדשים, עם המורשת התרבותית של עברם ומוצאם, שמייצגים ההורים או המשפחה הרחבה, מעלה תחושות של בושה וכמיהה.

בסיפור הפותח, 'גברת דאטה כותבת מכתב', עוזבת גברת דאטה את חייה הקודמים בהודו על-מנת לחיות לצידם של בנה וכלתה בארה"ב. האידיליה החדשה, שהיא מדמה בנפשה קודם נסיעתה ונחושה בדעתה להגשימה עם הגעתה, מתנפצת אל מול המציאות, שבה היא מגלה, כי היא מהווה נטל על חייהם החדשים והאמריקאיים כל-כך של הצעירים. היא עצמה מתקשה להסתגל לחיים אלה. מנת חלקן של האמהות היא לזכור את מה שאיש אינו טורח לזכור, היא אומרת לעצמה. "לספר את הדברים שוב ושוב עד שהם מתמקמים, בהכרח, בידע המשפחה" (עמ' 33).

סופו של יום, תיאלץ גברת דאטה להתייצב לנוכח ההכרה בכישלון המעבר שלה, על אף רצונה ומאמציה לשדר שהכל נפלא. אולי טעמו המר של הכישלון הזה יתפוגג מעט לנוכח ההבנה כי האמהות הן המופקדות על "הפינות המאובקות של הלב". ושמא הסיפור החוזר ונשנה של הדברים מסיר מעט אבק מהפינות הללו, תהליך שמביא עמו לא רק כאבים אלא גם השלמה.

ב'עונת הפריחה של הצברים' מגיעה מירה לאמריקה לאחר המהומות בבומביי, מהן ניצלה כשהסתירה אותה אמה במיכל מים שעמד במרפסת ביתם. אמה לא שרדה. המומת טראומה ואכולת אשמה עושה מירה את דרכה מביתם של אחיה וגיסתה בטקסס לקליפורניה, שם היא מתקבלת לעבודה כקופאית במסעדה ויוצרת קשר מיוחד עם ראדהיקה, שעמה היא מתגוררת. רק לאחר שהובאה מהודו התברר לראדהיקה, אשתו השנייה של הבעלים, כי הוא כבר נשוי לאחרת. על השורשים העדינים ששולח הקשר הזה בנפשה, עומדת מירה רק לאחר שהיא מצליחה, לראשונה, לצאת עם גבר מבלי לחוש בחילה מהקירבה אליו. אז היא גם מבינה כי אפשרויות חדשות, שלא חשבה עליהן ככאלו, נפתחות בפניה.

בסיפור שנותן לקובץ את שמו, מגלה רוצ'ירה, שעומדת להינשא ואורזת את דירתה לקראת המעבר לחייה החדשים, את מחברת ילדותה, שבה גמרה אומר לרשום את כל טעויותיה. מפגש בלתי-צפוי עם עברו של בעלה, שמגלה לה פן בלתי-ידוע באופיו, יגרום לה לתהות האם גם הנישואין הקרבים יצטרפו לטעויות האלו, או שעליה לנהוג בסלחנות.

דיוואקרוני, שמוכרת לקורא הישראלי מספריה הקודמים שתורגמו לעברית – 'אדונית התבלינים', 'אחות לבי' ו'תנאי נישואין' – מפיקה מתחת ידיה פרוזה לירית ובו בזמן מדודה, שמצליחה למצוא את האיזון הנכון בין סערות הנפש לשלווה. בסופו של דבר, עוסקים סיפוריה בקובץ המקסים הזה בבחירות שאנו עושים בחיינו ביודעין או שלא ביודעין, בסיבותיהן, שלעיתים כה קרובות נעלמות מעינינו, ובמחיר שתמיד נידרש לשלם עבורן.

כל ביקורות הספרים

Read Full Post »