Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘דת’

בינואר נתתי הרצאה בכותרת זאת בכנס האתאיזם בישראל (מ.ח.ר. 2013 – ספקנות, מדע ואתאיזם). שמתברר שעלתה ליוטיוב.
זה היה באחד הימים הקרים בחורף האחרון, אם לא ה-… והאולם לא היה מחומם דיו, כפי שיכולות להעיד שכבות הלבוש הרבות שעטיתי על עצמי בניסיון להתחמם… לעומת זאת היה מחמם את הלב לראות את המאות שהגיעו לכנס (כ-800 רוכשי כרטיסים) ואת העשרות הרבות, אם לא המאות, שצבאו על הפתח בניסיון להשיג כרטיס במקום, חלקם לשווא. מה שמראה על התעניינות רבה בנושא האתאיזם, הספקנות והאגנוסטיקה.
ההרצאה מעט ארוכה (זאת היתה הרצאת מליאה ולא בפאנל), אך הנה היא למתעניינות/ים בנושא.
דוגמאות להרצאות בנושאים נוספים שאפשר להזמין ממני – כאן.

הערה מנהלתית: לאחרונה התקבלה תרומה לבלוג. ברצוני להודות לתורמת.

Read Full Post »

בד בבד עלו, שוב ושוב, הקריאות ברמקול לסילוק כל הנשים מבית הקברות. בתחילה היה זה הכרוז שפקד: ‘כל הנשים החוצה בבקשה. כל הנשים, בלי יוצא מן הכלל. זאת ההוראה של האמא, שלא תהיה פה התערבבות’. לקראת סיום הטקס, הוחרפה הנימה. בן המשפחה, קצין צה”ל בדרגת סגן, בעל חזות חילונית, נטל את המיקרופון לידיו ופקד: ‘נשים, בבקשה לא להיות פה. זה לא מקום של נשים. גיא ביקש זאת אישית. נשים החוצה, צריך לכבד את המקום’. הסגן הצעיר סיפר שבהלוויה של דוד המשפחה, אחיה של אביבית, שנפטר לפני כחודש, אמר לו גיא: ‘כמה זה נפלא שאין נשים בבית הקברות’. עכשיו תבע הסגן בשמו של גיא המת את הוצאתן של כל הנשים מהלווייתו שלו, כמשאלתו האחרונה. מעט הנשים שעוד נותרו בבית העלמין עזבו אותו נכלמות.

תודה לולווט על ההפניה לפסקה הזאת, הלקוחה מתיאורו של גדעון לוי את הלוויה של האב וחמשת ילדיו שנספו באסון השריפה הנורא.

המשך…

Read Full Post »

אני אוחזת בידי את המחזור ליום כיפור שהיה של סבי. מהוה, כריכתו ודפיו מודבקים בסלוטייפ. בעמוד הראשון כתב אבי בכתב ידו הנאה: 'אלימלך אלסטר, נפטר יד’ שבט תרצט'. בתוכו מקופל דף מודפס ובו סדר הערב ביום כיפור תשנ"א 1990 בקיבוץ, כחצי שנה לפני מותו של אבי. האחרון שהשתתף בו, קורא מתוך המחזור הזה כבכל שנה את 'כִּי הִנֵּה כַּחוֹמֶר'. טקסט על אפסותו של האדם. אחד מני רבים של יום כיפור. אל מול גדולת האל, יודע תעלומות, המתבקש להעניק מחילה. בטקסט שבתוך המחזור סימֵן אבא באדום סימנים של הטעמות בקריאה.

לאדם חילוני אין משמעות ביום כיפור יותר משיש משמעות ביום תפילה אחר. יש המאמצים את מנהג הסליחות שבין אדם לחברו. פחות, אולי, את חשבון הנפש הפנימי. ככל מנהג, גם זה נהפך פעמים רבות למצוות אנשים מלומדה. אפשר גם שלא. אבל זה דורש מאמץ. התכווננות פנימה. התבוננות שלא פוסחת על שום דופי ולא עושה הנחות. לרוב האנשים, דתיים כחילוניים, זהו מאמץ קשה מאוד. "אדם בורח להמון הסוער מפני שאון דומייתו שלו", אמר רבינדראת טאגור. ואנחנו בורחים. בזה אנחנו טובים מאוד. מחרישים את הדומייה הפנימית בסאון. משיחות הסלון והתבדחויות ציניות ועד הריאליטי בטלוויזיה, תרבות שלמה של אסקפיזם בנינו לנו, כדי להימלט בעזרתה מההתבוננות פנימה. מה נמצא שם? שדים שחורים? פחד מוות? אולי את הגרוע מכך: רִיק?

המשך…

Read Full Post »

התנגדותם של חיילים דתיים להאזין לשירתן של נשים בטקסים צבאיים מבקשת הכרעה בסוגייה לא פשוטה. כיצד יש לנהוג בהתנגשות שכזאת בין זכויות? החלטתו של הרמטכ"ל שלא לפטור את אותם חיילים מטקסים אלה היא ההכרעה הנכונה, בעיני, בהתנגשות בין חופש הדת והמצפון של אותם חיילים מחד גיסא, וכבודן של נשים מאידך גיסא.

הזכות לחופש המצפון והדת איננה זכות מוחלטת. בעוד שיש לכבד אותה ככל האפשר (במסגרת צבאית כופה זה מתאפשר פחות מאשר בחברה הכללית, לרוב), השאלה היא תמיד במה הזכות מתנגשת.
בצבא, ובמוסדות ממלכתיים אחרים, שומרים על כשרות. זוהי החלטה נכונה. היא מגבילה את חירותם של אחרים באופן מסוים: הם אינם יכולים לאכול שם חזיר או שרימפס, או לערבב בשר וחלב. ניחא. אין לאנשים זכות אדם לאכול את המאכלים האלה. חיוב אדם דתי לאכול אוכל לא כשר יהיה פגיעה גדולה בהרבה, בחופש הדת והמצפון שלו. דומה לחיוב אדם צמחוני לאכול בשר.
שונה הדבר כאשר מנגד ניצבת זכות אדם אחרת, לא פחות כבדת משקל. במקרה זה, זכותן של נשים לכבוד (dignity).

המשך…

Read Full Post »

פרק בסדרה סאות’פארק צונזר בעקבות איומים מחוגים מוסלמים קיצוניים. לאחר שבפרק קודם הוצג הנביא מוחמד בחליפת דב, הזהירו המאיימים את יוצרי הסדרה מפני תגובה אלימה. המאיימים, חובבי רמזים סובטיליים, אמרו שיוצרי הסדרה “יסיימו כמו תיאו ואן גוך על כך ששידרו את התוכנית הזו". ואן גוך, בימאי הולנדי, נרצח ב-2004 על רקע סרט שבו מתח ביקורת על אלימות נגד נשים באיסלאם. “זהו אינו איום, אלא אזהרה בפני המציאות של מה שככל הנראה יקרה להם", הוסיפו בתבונה. כן, אזהרה מפני כוחה הדטרמיניסטי של המציאות, מלווה בפרטים אודות הכתובות של משרדי היוצרים בקליפורניה ובניו-יורק.
באותו הפרק, יש לומר, הופיעו גם דמויות מרכזיות מדתות אחרות: בודהה תחת השפעת סמים וסנטה-קלאוס מחופש. טרם נרשמו אזהרות מצד מאמיניהם.

בעקבות פרשת הקריקטורה הדנית כתבתי רשימה שאני ממליצה לקרוא גם בהקשר זה. דנתי בה בשאלות שונות שהצעתי להפריד ביניהן. שאלות כגון האם הפרסום מוגן? להבדיל, האם הוא ראוי? האם פגיעה ברגשות יכולה להוות עילה להתערבות בחופש הביטוי?  האם יש הבדלים בין הקשרים שונים, ומדיה שונה, שבהם מתפרסם הביטוי? האם לפגיעה ברגשות דתיים ובדת יש מעמד מועדף?

בקצרה, אין לאנשים זכות מוגנת לא להיעלב. יש להם זכות לא להיות נתונים להסתה. כל אדם וכל קבוצה רשאים למחות נגד מה שנראה להם כהצגה בלתי-הוגנת או מעליבה שלהם. לכל חברה ומדינה חובה למנוע הסתה נגד בני-אדם על רקע שייכותם הקבוצתית, בין אם הסתה גזענית או אחרת. אבל אם כל ביטוי הפוגע ברגשותיו של אדם או קבוצה יצונזר, יקיץ הקץ על האפשרות לא רק לסאטירה אלא בעיקר לביקורת. שמוגנים במסגרת חופש הביטוי. איומים באלימות בשום מקרה אינם קבילים. ונגדם צריך לצאת חוצץ, ובלי הסתייגויות.

חופש הביטוי כקריקטורה. הפוסט המלא (2006)

Read Full Post »

בפרשת הקריקטורה הדנית שפגעה ברגשותיהם של מוסלמים דתיים, המאיימת להפוך למלחמת תרבויות, מתערבבים להם כהרגלם כמה וכמה עניינים. האם הפרסום מוגן? האם הוא ראוי? מהי פגיעה ברגשות? האם פגיעה ברגשות דתיים שוקלת יותר מפגיעה אחרת? האם דין פרסום בעיתון כדין פרסום חוצות? האם החשש מתגובות אלימות יש בו כדי להצדיק צינון דיבור? ולבסוף, התגובה הנאותה לפרסום בחברה דמוקרטית, והסטנדרטים הכפולים. יש גם דוגמא. מאוירת. המשך…

Read Full Post »

באופן מסורתי מתנגדות המפלגות הדתיות לחוקה משני טעמים עקרוניים: ראשית, חוקה כבר קיימת, לדידם, הלא היא התורה, ולא תיתכן חוקה עליונה עליה. שנית, חוקה חייבת לעגן את הזכות לשוויון, ושוויון בין יהודים ללא-יהודים או בין נשים לגברים איננו בדיוק מעמודי התווך של הדת היהודית (והדת בכלל). עיון בידיעה לגבי הצעת החוקה המתגבשת במכון לדמוקרטיה ("חוקה בהסכמה"), מלמד כי באופן לא מפתיע ולא חדש שוב מוותרים על זכויות הנשים בדרך לפשרה הנכספת.

המשמעותי מבין הנושאים שיהיו "חסיני חוקה" על-פי ההצעה הוא החוק הקובע את סמכויות בתי הדין הדתיים בענייני נישואין וגירושין ומעמד אישי. השני הוא חקיקה הקשורה להצטרפות לדת, השתייכות אליה או פרישה ממנה, המשליכה על מעמדם של זרמים לא-אורתודוקסיים ביהדות. שני הסעיפים האחרים – צביון יהודי של השבת בפרהסיה ושמירת כשרות במוסדות ממלכתיים – אינם כרוכים בפגיעה בזכויות אדם אינידווידואליות, בהינתן שתורשה תחבורה ציבורית בשבת, על-פי ההצעה.

ההצעה להעביר חוקה שתותיר על כנם את חוקי המעמד האישי הקיימים איננה חדשה. בזמנו הציע ח"כ דדי צוקר את 'חוק יסוד: זכויות האדם' במתכונת זאת, עד שהתקפל עקב הביקורת החריפה שזכה לה במפלגתו. כל כמה שנים מבקש מישהו אחר לרשום את ההישג הציבורי של חוקה על שמו ובדרך לשלם את האתנן של זכויות הנשים. ההיתממות הרגילה המתרצת זאת היא כי ממילא זה קיים. לא יהיה שינוי לרעה. אך לא רק שלחוקה יש גם ערך חינוכי-הצהרתי ולא רק משפטי; גם שינויה לאחר מעשה יהיה קשה הרבה יותר. אין שום משמעות ל"ויתור" של נציגי החרדים על כך ששוויון יהיה חלק ממגילת זכויות שתעוגן בחוקה, כאשר לא יוּתרו נישואים בין יהודים ללא-יהודים וכאשר מותירים על תִלו חוק המסמיך מוסדות שאינם נוהגים באשה בשוויון. הדין הדתי המחייב מוסדות אלו מקים משפחה על-פי מבנה פטריארכלי, ותפיסת הזכויות והחובות של בני הזוג לפי דין זה איננה עולה בקנה אחד עם עיקרון השוויון.

ענייני המעמד האישי מסוּרים במדינת ישראל על-פי חוק לבתי הדין של העדה הדתית – המילֵט העות'מני. 12 עדות דתיות מוכרות בישראל. כל אדם נולד אל תוך עדה ומשׁוּרתה ישחרר רק המוות. מי ששייך לעדה לא מוכרת – לא יכול להינשא; נישואים בין-דתיים – אינם אפשריים; ומי שאינו דתי – מחויב להינשא ולהתגרש בטקס דתי. בכך מתוספת לפגיעה בשוויון פגיעה בחופש מדת, שהוא חלק מחופש הדת. לגבי יהודים חוּזק השיוך הדתי בחוק מיוחד: חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי"ג-1953. הוסיפו למרקחת שלעיל, אם כן, הגבלות על הכושר המוחלט להינשא – כמו עגונות, 'ממזרים' ו'ספק יהודים', והגבלות על הכושר היחסי להינשא – כמו נישואי כהן וגרושה, זקוקת חליצה ('יבמה'), אשה שנאסרה ל'בעל ול'בועל', וכיוצא באלו איסורים.

מדינת ישראל יודעת היטב כי בכך נפגעת הזכות המוכרת להינשא ולהקים משפחה שהיא מחויבת להבטיח ללא אפליה. כאשר אישררה את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות ב-1991, היא צירפה (על-פי הנוהל המתיר זאת) הסתייגות שעל-פיה "תוך התייחסות לסעיף 23 של האמנה, וכל סעיף אחר שלה שייתכן כי ההסתייגות הנוכחית נוגעת לו, ענייני מעמד אישי כפופים בישראל לדין הדתי של הצדדים הנוגעים בדבר. במידה וחוק כזה אינו עולה בקנה אחד עם התחייבויותיה לפי האמנה, ישראל שומרת לעצמה את הזכות להחיל את החוק".

נראה כי כינון חוקה ראויה בישראל של היום הוא בלתי אפשרי. חוקה כזאת תהיה תוצאה של קונסטלציה פוליטית ומאבקי כוח בין אינטרסים מפלגתיים וסקטוריאליים; זאת בניגוד להיגיון העומד בבסיסה של מגילת זכויות, שהוא להבטיח את זכויותיהם של כולם, גם של חסרי הכוח. יתכן שהמועד היחיד שבו אפשר היה לכונן לישראל חוקה ראויה הוחמץ עם הקמת המדינה. במצב הקיים, עדיפה פסיקת בג"ץ ברוח מגילת העצמאות – בכל הקשור לזכויות האדם – על פני חוקה פגומה שתשמש כמסמך-העל של המדינה.

ולהבדיל:
מגילת הזכויות של החוקה האמריקאית
מגילת הזכויות והחירויות הקנדית
מגילת הזכויות של חוקת דרום-אפריקה
חוק היסוד הגרמני

Read Full Post »

Older Posts »