Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘הארץ’

הפוסט אני חלק מהציבור הזה, שנכתב לפני שנה בעקבות יום השואה, היה רלוונטי גם השנה. שכן גם אתמול לא נמלטנו ממאמר בסדרה "למה לא עמדתי בצפירה" (אתר הארץ, במינוי או הרשמה). ריבוי ה"לעזאזל" במאמר כנראה אמור לשכנע אותנו – עיתון לאנשים חושבים, בכל זאת.

הפוסט המקורי די ממצה, לדעתי, ומומלץ לקרוא אותו (במיוחד לפני שמגיבים, אם יותר לי לבקש). אבל המאמר האחרון מאיר ומחדד נקודה נוספת. והיא מה בוחרת הכותבת לעשות? התופעות שהיא מתקוממת כנגדן במאמר כולן ראויות לדיון ואף ליותר מכך. כך, אפשר לנסות לשנות את מה שמקומם בניכוס הלאומני והפוליטי של המסר. ואפשר להציע אלטרנטיבות. במקום זה בוחרת הכותבת לא לעמוד בצפירה. (וכמובן לרוץ לכתוב על זה בעכבר תל אביב. שאולי כדאי לזכור גם את זה לגביו, אפרופו. ל”הורים שהיו בשואה” יש כל מיני הקשרים, מסתבר, כמו שאמר מישהו…). איזו מחאה! איזה מאבק, איזה מאמץ לנסות לשנות כאן משהו! מה הפלא שהשמאל בארץ נראה כמו שהוא נראה.
איך כתב חבר לעט בפייסבוק? השמאל בארץ מיטיב להתלונן!

זה לא שלכתיבה אין חשיבות. זה שכשהקושי לגלות אמפתיה לציבור שבו הוא חי מתחבר לאוורור “לעזאזלים” במקבילה הווירטואלית לבועה של מלצ’ט פינת שינקין במקום לפעולה פוליטית – נו, רחוקה הדרך לשלטון. ואפילו להשפעה ולשכנוע בדרך לשינוי.

בהקשר זה יש לציין, בשולי הדברים, כי יש מי שייקלעו לדילמות של ממש: האם “מותר” לחתום על עצומה נגד לימודי השואה בגני הילדים, כשיוזמה מזדהה כתא”ל במילואים(!) שהיה מיוזמי משלחות צה”ל בפולין(!) אבוי, החיים קשים. משטרת ה-politically correct, הושיעי נא!

אני חלק מהציבור הזה
האסימטריה של האמפתיה

 

Read Full Post »

שלום צבי,

הפנו אותי למאמרך המקומם "גילו לנו גוש" (ברישום). ואת התואר “מקומם” אני כותבת כמתנגדת נחרצת, עקבית וחד משמעית להתנחלויות. וגם כבעלת ניסיון אישי בגושים.

אצטט לעניין זה את סוזן סונטאג:

לתאר תופעה כסרטן הרי זו הסתה לאלימות. השימוש בסרטן בהתבטאויות פוליטיות מעודד פטאליזם ומצדיק אמצעים 'חמורים' – ובה במידה מחזק מאוד את הדיעה הנפוצה, שהמחלה היא בהכרח אנושה.

ומכיוון שכבר כתבתי על השימוש הפוליטי בסרטן (ברשימה שבה מצוטטת גם סונטאג ביתר אריכות), אפנה אותך לשם:

עשבים (שוטים) וגידולים (ממאירים)

[אגב, כשהיו פעם בהארץ עורכים, הם בטח היו פוסלים את זה בגלל השימוש הלא תקין "יש לו את" (לא חלילה בגלל ההשוואה הממאירה שלך)…].

הערה מנהלתית: לאחרונה התקבלה תרומה לאחזקת הבלוג. ברצוני להודות לתורם.

 

 

Read Full Post »

גדעון לוי צודק בביקורתו (נדרש רישום) על ה"התיישבות" בבקעת הירדן. זוהי התנחלות אסורה בשטח כבוש, בדיוק כמו שאר ההתנחלויות. אבל ההתייחסות לארוע כ"רצח החוואי הלבן" בלב מחוז האפרטהייד, אפעס, קצת יוצרת את הרושם שהוא ממלא בתסריט הזה (שבינתיים גוברת ההערכה שמדובר בכלל בארוע פלילי ולא בפיגוע), את אותו קול ב'חרפה' של קוטזי שראה באונס הלבנה בחווה בדרום-אפריקה התקוממות לגיטימית או חצי לגיטימית של השחורים.

ואורן פרסיקו מזכיר לנו היום בסקירת העיתונות של העין השביעית, שהמו”ל של אותו עיתון, עמוס שוקן, אמר בישיבתה האחרונה של מועצת העיתונות לדורון גלעזר, עורך “מעריב” לשעבר: “גם את האידיאולוגיה משווקים. אתה נבהל, שיווק זה לא רק מה שאתה חושב". (את הפרוטוקול המלא של הישיבה ניתן למצוא כאן).
נכון. בואו נזכיר מהו שיווק נוסח הארץ. איך העיתון לאנשים חושבים בוחר לשווק את האידיאולוגיה שלו. הם אמרו.
גם זה סוג של חוואות לבנה, אם תרצו.

ובאופן רק חצי קשור (אבל מסוג הקישורים הרופפים שהארץ דווקא מתמחה בהם): בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע (PDF) (במקרה של Delfi AS v. Estonia), כי הטלת אחריות משפטית על אתר חדשות בגין טוקבקים פוגעניים איננה מהווה הפרה של סעיף 10 לאמנה האירופית לזכויות אדם, המגן על חופש הביטוי. בית המשפט פסק כי החבות שהוטלה על האתר על ידי בתיה”מ באסטוניה היוותה הגבלה מידתית ומוצדקת על חופש הביטוי של האתר.
לתשומת לבם של החוואים הלבנים, המתירים גידולי פרא בערוגתם.
”… I had a farm in Africa”

Read Full Post »

"ח"כ זחאלקה מפציר בצעירים ערבים להתנגד לשירות לאומי: לא יתחתנו איתכם". זאת כותרת הידיעה בהארץ מיום 9.6.13. קריאה בהמשך הידיעה מלמדת שלא מדובר בהפצרה אלא במה שמתאים יותר לכינוי איום. זחאלקה קרא לציבור הערבי להתנגד לכל "מה שמוגדר כשירות אזרחי לאומי" ו"הזהיר צעירים וצעירות המשרתים או המתכוונים להתנדב לשירות הלאומי מנידוי חברתי, שיתבטא במניעת הצעות לשידוך". כך לשון הידיעה. אבל עורך/ת הידיעה בחר/ת, מסיבותיו/ה, לקרוא לזה "הפצרה".

המשך…

Read Full Post »

עוד פלגיאט של ירח טל. אבל מה שמדהים הוא שהתאריך המתנוסס בראש הביקורת “שלו” – המועתקת הפעם מהאינדיפנדנט הבריטי – הוא ה-9.11.
החשיפה של הפלגיאט הקודם
התפרסמה אצלי בבלוג ב-23.10. למחרת, ה-24.10, התפרסם תחקיר הפולואו-אפ של העין השביעית, שהראה שמדובר בשיטה ולא ב”טעות” חד פעמית כפי שניסה טל לתרץ אותה. הוא אף הודה, בסופו של דבר, בכך שנהג להעתיק טקסטים. כלומר, האיש פשוט ממשיך בשלו… ולאיש – באוניברסיטת בר-אילן, באתר הארץ – לא אכפת.

איך עליתי על זה הפעם? קיבלתי פינגבאק לרשימה שכתבתי על הספר ‘בארץ המובטחת’, מאתר ההוצאה. ניגשתי לראות ומצאתי שמדובר ברשימת קישורים שהם נותנים לביקורות שהתפרסמו על הספר (הנפלא). ביניהן של אחד, ירח טל. נו, משם כבר הדרך היתה קצרה.  הייתי בטוחה שמדובר באחד הפלגיאטים הישנים שלא הורדו מהערוץ, כפי שעלה מכתבת מעקב שנייה של העין השביעית בנושא. אבל לא, מדובר במוצר טרי. מה-9.11, כאמור. לא ייאמן.

אני מודה ומתוודה שריחמתי על טל לאחר שנחשף בקלונו. קיוויתי שפרנסתו לא תיפגע ושרק יועבר לתפקיד אחר. ודאי שלא שיערתי כי ימשיך במנהגו. כעת מתברר שבמקום להתבייש בפינה, טל ממשיך לייצר פלגיאטים מהמקפצה. והכול בכובע אקדמי – הוא אוחז בתואר דוקטור – בערוץ של אוניברסיטה בישראל. מהארץ, אני מודה, כבר אין לי ציפיות. מה גם שהעורך שלו (“דבר האלוף” קראו לטור שלו לפני שהבינו שם במאוחר מה את הפדיחה), עסוק בלהתכתש מעל דפי העיתון (או האתר) עם סטטוסים בפייסבוק. ועם זאת צריך להיות מובן שכלי תקשורת רציני לא יכול שלא להתנער מכך. ואילו אוניברסיטה שממשיכה לתת במה לפלגיאריזם סדרתי – צריכה להידרש לבדק בית רציני.  בלוגו של בר-אילן המתנוסס בראש הערוץ (לצד זה של הארץ), מופיעה הסיסמה “מסורת של מצוינות”. אין ספק, זאת מתחילה להיות מסורת.

עדכון, 19.11: על פי העדכון של העין השביעית, הארץ הסיר את הלוגו שלו מערוץ המדע. (נשאר רק הכיתוב “פרויקטים שיווקיים”…). יפה! עכשיו נשאר לחכות לאוניברסיטת בר-אילן. פלגיאט הוא עבירה אתית-אקדמית חמורה, גם משמעתית.

Read Full Post »

לפני שש שנים כתבתי על כך שהארץ חגג בעמודו הראשון על טעות שעשה הניו-יורק טיימס. טעות שהטיימס תיקן בכתבת תיקון שפירסם בעמודו הראשון, ובהערת עורך (תת-מדור נפרד המוקדש לתיקונים מיוחדים הדורשים את התייחסות העורך) מיוחדת:

המשך…

Read Full Post »

לפני זמן מה כתב גדעון לוי בעיתון הארץ: “אם ניוותר עם הדיגיטל לבדו, יבוא הקץ על עיתונות המתנהלת על פי אמות מידה מקצועיות".
כן, אמות מידה מקצועיות, המהמתי בתגובה. כמו, למשל, אלה של העיתון שהוא כותב בו: בפרשת כשר האחרונה, בפרשת הזרחן, בפרשת הטיפול הרפואי לאריק שרון. ואלה רק כמה דוגמיות ששליתי מהזיכרון. באף אחת מהן העיתון לא תיקן; שלא לדבר על התנצל.

המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »