Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘הגירה’

אתמול הרציתי במסגרת פורום קנדה-ישראל על הגירה, זכויות וזהויות בקנדה ובישראל, שמארח המכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין. כינוס הפורום השנה (זו הפעם השנייה שאני משתתפת בו), פתח כנס בינלאומי על הגירה ברופין. הנושא של המושב הפותח שבו השתתפתי היה התפתחות ההגדרה של מהגרים כסטטוס משפטי ופוליטי. המושב שלאחר מכן עסק באתגרים של הגנה על זכויות מהגרים הניצבים בפני ארגונים לא ממשלתיים (NGOs). בין השאר הרצתה בו שבי קורזן, מנכ”לית מוקד סיוע לעובדים זרים. ועל הזווית שהיא הציגה רציתי לכתוב משהו.

שבי סיפרה שכשהוקם המוקד, ב-1999, הם חשבו בתמימותם שיוכלו להיאבק למען מימוש זכויות למהגרי העבודה, אשר מוקנות להם בעצם על-פי חוק ויש לדאוג ליישומן. (חוקי המגן הישראלים חלים על כל עובד ועובדת בישראל, ללא קשר לשאלה אם הם אזרחים או זרים. גם מתוקף התחייבויותיה של ישראל באמנות של ארגון העבודה העולמי – נ”כ). בעיקר חשבו שיצטרכו לדאוג לזכויות בעבודה ולהרחיב את השיח לזכויות אדם נוספות כמו הזכות לבריאות. מדוע בתמימותם? כי כפי שהסבירה קורזן, עד מהרה הם עמדו על כך כי בפועל, זכויות אלה בישראל קשורות לבלי התר בשאלת האזרחות או למצער במעמד קבע בארץ.

המשך…

Read Full Post »

פורסם בהארץ, 20.2.06.

שלא כמו המלצות הביניים של הוועדה המייעצת לבחינת מדיניות ההגירה לישראל לגבי מהגרי עבודה ופליטים, הראויות לברכה, המלצותיה בנוגע להגירת נישואין הן בעייתיות. הוועדה ממליצה על מדיניות מחמירה במיוחד כלפי כניסת בני זוג ממדינות אויב ו"מדינות בסיכון", תוך שהיא קובעת חזקת מסוכנות של מהגרים אלו. כניסה מאזורי לחימה נאסרת לחלוטין. עיקרי הדברים שלהלן נשלחו לוועדה, לאחר שנשלח אלי דו"ח הביניים כאחת העדות שהוזמנו לדבר בפניה על מדיניות ההגירה של ישראל.

הדו"ח קובע כי היקף הבקשות של פלסטינים תושבי השטחים לאישור כניסה לישראל לצורך נישואין/איחוד משפחות – איננו ידוע. הוועדה הוקמה על-פי החלטת שר הפנים והשתמשה בשירותיה של רכזת מחקר. מדוע אי-אפשר היה לקבל מן הגורמים הממונים במשרד הפנים את הנתונים? האם לא מצאו לנכון להעבירם אליה? או שמא הם פשוט אינם בנמצא? ואם כך – כיצד זה נופפו בנתונים מבהילים טרם חקיקת התיקון לחוק? מדיניות הגירה היא אמנם עניין של עיקרון, אך הוועדה הוקמה גם על רקע נסיבות מסוימות, כפי שהיא עצמה מציינת, והנתונים העובדתיים חשובים.

הוועדה איננה עושה את ההבחנה המשמעותית בין התאזרחות לבין מעמד כלשהו בארץ. על מדינות אין חובה לאזרח זרים, גם לא בני-זוג של אזרחים (אם כי מוטלת עליהן חובה להקל על התאזרחותם). אך קשה לראות כיצד אפשר ליישב מניעת ישיבה בארץ מבני זוג זרים עם הזכות לחיי משפחה של בני זוגם האזרחים.
אכן, אין חובה על מדינה לאפשר את הזכות לחיי משפחה דווקא בשטחה. אך אם בפועל חלק מאזרחיה יידרשו לעזבה כדי לממש את הזכות – באיזה מובן ניתן לטעון כי היא עומדת בחובתה להגן עליה? זאת במיוחד לאור העובדה שלא תתבצע בחינה פרטנית בשאלת מסוכנותם של בני הזוג לאזרחי המדינה. הוועדה מאמצת חזקה הפוכה: נטל הראיה מוטל על המבקשים להיכנס ולהתאזרח, ולא על המדינה להוכיח את מסוכנותם, כמקובל כשמבקשים להגביל את זכויות הפרט. לזרים אין אמנם זכות מוקנית להיכנס או להתאזרח, אך לאזרחים הזכות לחיי משפחה.

בנוסף, מועמדות בפני הפונים דרישות כלכליות שאינן לגיטימיות בהקשר של הגירת נישואין. האם לאזרחים עניים אין זכות לחיי  משפחה? ההמלצה צורמת במיוחד לאור העובדה כי חוק ההגירה העיקרי של ישראל – חוק השבות – איננו עורך שום הבחנה בין זכאיו על-בסיס כלכלי.

אין כמעט התייחסות בדו"ח לנסיבות המיוחדות שבהן רוב רובם של האזרחים המבקשים להינשא לתושבי מדינות אויב הם ערבים אזרחי ישראל. בינם לבין הקהילות הפוליטיות השכנות ישנם קשרי מוצא ומשפחה. הערמת קשיים כה רבים על כניסת בני-זוגם מהווה פגיעה קשה דווקא בבני קבוצת מיעוט (יליד, לא מהגר), הזכאים לא רק לזכויות שוות, אלא גם לתשומת לב מיוחדת שלא יקופחו.

הוועדה קובעת כי שטחי הרשות הפלסטינית הם בבחינת שטחי אויב. הגדרה שבעייתיות משפטית רבה בצדה. יש להניח כי הכוונה לשטחי A, שאליהם אסורה גם תנועה בכיוון ההפוך, של ישראלים. אחרת לפנינו בעיה: לא ניתן לאסור על כניסת פלסטינים לישראל בעוד שהמדינה עצמה מיישבת את אזרחיה באותו שטח שהיא קובעת שהוא שטח אויב… אך זה רק מחריף את הבעייתיות. שהרי מדובר באזרחים שמדינתם אוסרת על כניסת בני זוגם לתחומיה, ובו-בזמן אוסרת עליהם עצמם להיכנס לאזור מגוריהם של בני הזוג. היכן יממשו, אפוא, את זכותם לחיי משפחה? האופציה היחידה שנותרת פתוחה היא מדינה שלישית – מדינה שעליה אין כל חובה לאפשר את כניסתם, שכן איש מבני הזוג איננו אזרחה.  כך שהקביעה כי הם יכולים לממש את זכותם לחיי משפחה אך לא בתחום המדינה – "שיגורו בג'נין" כפי שנאמר בבית המשפט – מתרוקנת מכל תוכן. בפועל נשללת הזכות.

עוד בנושא:התחתנתם? תעזבו; אזרחות שווה

Read Full Post »

פורסם במפנה 44, ספטמבר 2004

האם נשכיל ליצור חברה ישראלית פתוחה, הטרוגנית ופלורליסטית, שמכילה את השונים? האם אפשרות זאת עומדת בניגוד לקיומה של מדינה ליהודים, מדינה המממשת את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית?

ישראל היא מדינת הגירה. אחוז ניכר מאזרחיה היהודים היגרו אליה ממדינות אחרות ואחוז ניכר מהם הם בניהם ובנותיהם של מהגרים. עצם השימוש במונח 'הגירה' בישראל איננו מקובל. נהוג להשתמש במונח 'עלייה', המצביע על משמעות נורמטיבית חיובית לפעולת ההגירה (היהודית) אל ישראל, לעומת המשמעות הנורמטיבית השלילית של 'ירידה' ממנה (emigration). מדיניות ההגירה של ישראל משמשת בספרות כדוגמה למדיניות הגירה שקוראת תגר על ההנחה כי הגבלת הגירה היא עניין מספרי באשר היא איננה מבוססת על פרמטרים כלכליים בלבד;  היא פתוחה לעלייה יהודית באשר היא וקלטה יהודים ללא תלות ביכולתם הכלכלית. טענה זאת מאותגרת על-ידי טענות שעל-פיהן המדיניות, במיוחד כלפי יהדות צפון אפריקה, היתה סלקטיבית גם במונחים של מעמד כלכלי. אך החשוב הוא כי הקריטריון הרשמי העיקרי, הבלעדי כמעט, לקליטת מהגרים בישראל הוא מוצאם הדתי/הלאומי ולא קריטריונים כלכליים או אחרים. המשך…

Read Full Post »

לכבוד פתיחתו מחדש של פסל החירות למבקרים, הנה קטע משירה של אמה לזארוס The New Colossus שנכתב בזמנו לכבוד הפסל וחרוט על המעמד שלו.

"…הבי לי את נידחייך, את ענייך,
את ההמונים המצטופפים השואפים לנשום אוויר חופשי,
שנפלטו מחופים הומי-אדם.
שלחי אותם, את חסרי-הבית, סחוּפי הסופה – אלי.
אשא את הלפיד ליד שער הזהב!".

יש לי סנטימנטים לקטע שהבאתי כאן בתרגום חופשי שלי. הוא שימש כמוטו של עבודת הדוקטור שלי.
כשביקרתי בניו-יורק לפני למעלה משנה היה הפסל סגור אבל ממילא נראה לי שמוזיאון ההגירה ב-Ellis Island מעניין הרבה יותר.

"הבי לי את ההמונים המצטופפים"? ספרו את זה להמונים המצטופפים בתורים המיוזעים בשגרירות האמריקאית, ממתינים לקבל ויזת תיירים… וגם אז היעד לא מובטח. פקיד ההגירה בשדה התעופה בארה"ב יכול לסרב להכניס גם בעלי ויזה, איננו צריך לנמק ואין שום אפשרות ערעור. שלא כמו בישראל, אין כל אפשרות לעתור לבית משפט כלשהו כנגד ההחלטה שלא להכניס אתכם לארה"ב. סמכות מוחלטת.

Read Full Post »

האם אפשר להצדיק את חוק השבות, כחוק הגירה של מדינה ליברל-דמוקרטית?

חוק השבות מסמל בעיני רבים את אופיה היהודי של מדינת ישראל. גם מי שמחזיק בעמדות "מתקדמות" כביכול, מצדיק על-פי-רוב את קיומו על בסיס מה שאכנה הטיעון מן הריבונות, המקובל במשפט הבינלאומי כיום. על-פי טיעון זה, זכאית כל מדינה לקבוע את חוקי ההגירה שלה מתוקף ריבונותה. המשמעות המעשית של מוסכמה זו – כי למדינה יש שיקול-דעת בהחלטה אילו זרים לקבל ואילו לדחות – מרוקנת מתוכן מעשי את הזכות להגר במובנה המלא. שכן יהיה זה אבסורד להצהיר על הזכות לצאת ממדינה, אם אין לצידה זכות משלימה להיכנס אל מדינה אחרת, אלא אם כן יש בנמצא מדינות המתירות כניסה חופשית. המשך…

Read Full Post »