Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘הדרה’

פעילה חברתית שהעירה על כך שמהפכה המסומנת כצעירה עלולה להשאיר את המבוגרות מאחור קיבלה תגובה מוכרת: "זה לא הזמן להיכנס לרזולוציות של גיל ומגדר. הזמן לזה יגיע!!!", שהמשיכה בתביעה "כרגע על כולם לתמוך בלי סייגים".

התגובה מוכרת מפני ש"זה לא הזמן" היא הסיסמה שתמיד דרשה מקבוצות מסוימות (נגיד, נשים?) לחכות לתום המאבק "החשוב". פעם זה היה המאבק נגד הכיבוש, שבשמו דחקו אותן. היום מאבקים אחרים, למרות שהם אמורים להיות ה-מאבקים שלהן ובשמן.

ל"זה לא הזמן" יש תשובה אחת, חדה מתמיד הפעם: הזמן הוא עכשיו!

לתמוך – כן. (אף כי בשום דבר אינני תומכת ללא סייגים. תמיד יש סייגים. אני לא תומכת במאבק המכיל נימות גזעניות, למשל). לחכות – לא. להעיר, להעלות מודעות. אף אחת לא נולדה עם כל התבונה והניסיון ביד. “טובה תבונה אחת ושתיים – מוטב”, כלשון דוסטוייבסקי.

בוודאי שיופייה של המחאה הנוכחית הוא בין השאר בחוסר העיצוב שלה. יש מי שרוצים לתת לזה להמשיך להתגלגל. יכולות להיות דעות לכאן ולכאן באשר לצורך להציב דרישות קונקרטיות או להתרכז בתחום של השינוי התודעתי, שהוא-הוא השינוי הגדול המתחולל לנגד עינינו. אבל מה שאסור שיקרה הוא שיגידו לקבוצות מסוימות: אתן חכו. יומכן יגיע. ההיסטוריה מלמדת כי הוא אף פעם לא מגיע. תמיד יש תביעות "יותר חשובות". אדרבה, זה הזמן למנף את המומנטום. קבוצות ועמותות רלוונטיות צריכות להביא לחזית קודם כל את המידע איך השיטה הנוכחית עובדת לרעתן באופן מיוחד (למשל: זקנים, ערבים, נשים, בעלי מוגבלויות). ולדחוף לשינוי.

בסופו של דבר לא כל הדרישות יתקבלו, זה ידוע וברור לכל מי שעיניה בראשה. יהיה צורך לתעדף גם בין הדרישות השונות. מה שצריך לשים עליו את מלוא המשקל זה את שינוי השיטה. וכן, גם את מה שכותבת היום מירב ארלוזורוב על אחריות תקציבית צריך לקחת במלוא הרצינות, למרות שהכותרת שניתנה לטור שלה תקומם הרבה מהמוחים. מדינה שתתרסק לא תוכל לתת כלום ולא להבטיח אף זכות. ישראל פחות מכול. ארלוזורוב מזכירה שמהשפל של שנות ה-30 בעקבות התרסקות כזאת של מדינות כמו גרמניה או איטליה, נחלץ העולם באמצעות מלחמת עולם שנייה. תזכורת גם למרבים לצטט בימים אלה משִׁיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר ("פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם") של אמיר גלבוע; בהנחה שאנחנו מבקשים שגם אחת משורות ההמשך תתגשם: "וְנִכְלָמוֹת מִשְׁתַּחֲווֹת הַמִּלְחָמוֹת אַפַּיִם".

עוד בנושא: נשים בסוף

Read Full Post »

הקדמה

פשפשתי בזכרוני בניסיון לדלות ממנו בדל זיכרון מטקסי הסיום שלי באוניברסיטה (ת"א) ולא הצלחתי להיזכר בכך שנוגן בהם ההמנון. ייאמר מיד כי אין חובה להשמיע את ההמנון בטקס סיום פקולטתי, שאיננו טקס ממלכתי כלל. אם היה מנהג כזה והוא הופסק – דרושה לכך הנמקה חזקה יותר. כדרכה של אי-סימטריה בין כניסה (או קבלה במקרים אחרים) לבין יציאה (או סילוק באותם מקרים). אחד ממאפייניהם הגרעיניים של טקסים הוא שיש בהם רכיבים חוזרים.
הארוע בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה* יצא מכלל פרופורציה תודות לשיח המתלהם והאלים ש'אם תרצו' בירך אותנו בו בתקופה האחרונה. תגובתו של נשיא אוניברסיטת חיפה כי האוניברסיטה היא מוסד ציוני – תמוהה ואפילו מופרכת בעיני. אוניברסיטה איננה ולא צריכה להיות מוסד שיש לו אידיאולוגיה. היא ודאי מוסד ישראלי; ועל ההגדרה החוקתית של ישראל לבטח אין צורך לספר לחברי הסגל של הפקולטה למשפטים. להיותה אוניברסיטה ישראלית יש השלכות מסוימות, כולל בתחום ההמנון באותם טקסים שבהם כן יש מקום להשמעתו (טקס יום הזיכרון, נניח). למשל, גם אם ההמנון איננו מוצא חן בעיני חלק מחברי הסגל והסטודנטים שלה, הרי זה ההמנון של מדינת ישראל והוא שיושמע. כמובן שאיש איננו חייב לשיר אותו כשהוא מנוגן. אם רוצים לשנות אותו (ועל כך מיד, בעיקר הפוסט) – המקום לעשות זאת הוא הכנסת, לא האוניברסיטה. זאת אמנם יכולה להיות מקום טוב להתחיל את הדיון הציבורי על כך.
מִלה אחרונה על מעמד האוניברסיטה: אוניברסיטה היא מוסד ציבורי (לא פרטי), המקבלת חלק גדול מתקציביה מהמדינה, אבל היא איננה מוסד של המדינה. (מעמדה המשפטי הוא של מלכ"ר, אני חושבת). מרצים באוניברסיטה אינם "עובדי ציבור" כמו שטעו לחשוב טוקבקיסטים לא מעטים ואינם כפופים לתקשי"ר.

בפוסט הזה אני רוצה להתרכז בנושא אחר העולה מן הפרשה.** והוא האם יש לשנות את הסמלים הרשמיים של ישראל מאחר שבהיותם סמלים יהודיים הם מדירים בתוכנם מיעוט גדול של האזרחים.

המשך…

Read Full Post »

אפתח בשורה התחתונה (תיכף יבואו דוגמאות): לא נכון בעיני להדיר מכנסים אנשים המייצגים דעות אחרות, שונות מאוד ואולי אף מקוממות את המארגנים. זה לא נכון בעיני עקרונית, כי אם יש סוגייה שיש לגביה עמדות שונות אין שום טעם להביא לדיון רק את דובריה של עמדה אחת. עם מי הם אמורים לדבר, עם עצמם? הם כבר משוכנעים, לא? וזה לא נכון בעיני טקטית: כמארגנת כנס הייתי רוצה שהוא יהיה מעניין ומאתגר ככל האפשר. הוא לא יהיה כזה אם הוא יהיה עשוי ממקשה אחת, מונוליטי בעמדות שהוא מציג. 
ויש, כמובן, שאלה של הצגה הוגנת כלפי הקהל, של מגוון עמדות בנושא.

המשך…

Read Full Post »