Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘המנון’

היו שנים שבהן נמנעתי מלשיר את הבית הראשון של ‘התקוה’, מתוך הזדהות עם הערבים בישראל שלא יכולים לשיר אותו. נכון שגם הבית השני מדבר על “ארץ ציון וירושלים”; אבל עם “להיות עם חופשי בארצנו” כל אחד יכול להזדהות, mutatis mutandis. (אולי כדאי שהתוקפים את ג’ובראן יחשבו שוב…).

אני לא מצפה מהערבים בישראל להיהפך לציונים. ולכן אי אפשר ולא ראוי לדרוש מהם להזדהות עם מה שיכול להיות ההמנון של התנועה הציונית, אבל כהמנון של מדינתם – מדיר אותם. אני כן מצפה מהם, כמו מכל אדם, לכבד את ההמנון כשהוא מושר. לא לצאת בהפגנתיות, לעמוד. השופט ג’ובראן כיבד את השמעת ההמנון. אבל לחייב אדם לשיר אותו? מישהו כאן, סליחה, התחרפן.

הדרישה מאדם לשיר את ההמנון שקולה בעיני לתקנונים או קודים שמחייבים לאהוב. אי אפשר להורות על רגשות. האמת היא שאפילו קשה לי לנסח הסברים למה הדרישה ממישהו לשיר את ההמנון היא כל כך מופרכת. זה מסוג הדברים שהכרזת העצמאות האמריקאית מכנה “ברורים מאליהם” (self evident).

אינני בטוחה שאני שותפה לדרישה לשנות את ההמנון הישראלי. אפילו בדרום אפריקה לא שינו את ההמנון הישן אלא הוסיפו בית. המנון הוא סמל. סמלים מטבעם לא יכולים לכלול את כל המיעוטים ובמדינת הלאום של העם היהודי הם יהיו, מן הסתם, יהודים. מצד שני, יש להשתדל לא להדיר את המיעוטים וודאי לא לדחוק אותם לפינה. אישית, נפשי שלי הומיה מאוד עדיין. מתוך תשוקה ומחויבות שהמדינה שהוקמה כאן תממש את חזון הנביאים; שתזכור ש”גרים הייתם בארץ מצרים”; שתקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות.
מי שמביישים את כל אלה, ואותי כאזרחית – הם מי שתוקפים את השופט סלים ג’ובראן, לא הוא.

לשירת התקווה

Read Full Post »

הקדמה

פשפשתי בזכרוני בניסיון לדלות ממנו בדל זיכרון מטקסי הסיום שלי באוניברסיטה (ת"א) ולא הצלחתי להיזכר בכך שנוגן בהם ההמנון. ייאמר מיד כי אין חובה להשמיע את ההמנון בטקס סיום פקולטתי, שאיננו טקס ממלכתי כלל. אם היה מנהג כזה והוא הופסק – דרושה לכך הנמקה חזקה יותר. כדרכה של אי-סימטריה בין כניסה (או קבלה במקרים אחרים) לבין יציאה (או סילוק באותם מקרים). אחד ממאפייניהם הגרעיניים של טקסים הוא שיש בהם רכיבים חוזרים.
הארוע בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה* יצא מכלל פרופורציה תודות לשיח המתלהם והאלים ש'אם תרצו' בירך אותנו בו בתקופה האחרונה. תגובתו של נשיא אוניברסיטת חיפה כי האוניברסיטה היא מוסד ציוני – תמוהה ואפילו מופרכת בעיני. אוניברסיטה איננה ולא צריכה להיות מוסד שיש לו אידיאולוגיה. היא ודאי מוסד ישראלי; ועל ההגדרה החוקתית של ישראל לבטח אין צורך לספר לחברי הסגל של הפקולטה למשפטים. להיותה אוניברסיטה ישראלית יש השלכות מסוימות, כולל בתחום ההמנון באותם טקסים שבהם כן יש מקום להשמעתו (טקס יום הזיכרון, נניח). למשל, גם אם ההמנון איננו מוצא חן בעיני חלק מחברי הסגל והסטודנטים שלה, הרי זה ההמנון של מדינת ישראל והוא שיושמע. כמובן שאיש איננו חייב לשיר אותו כשהוא מנוגן. אם רוצים לשנות אותו (ועל כך מיד, בעיקר הפוסט) – המקום לעשות זאת הוא הכנסת, לא האוניברסיטה. זאת אמנם יכולה להיות מקום טוב להתחיל את הדיון הציבורי על כך.
מִלה אחרונה על מעמד האוניברסיטה: אוניברסיטה היא מוסד ציבורי (לא פרטי), המקבלת חלק גדול מתקציביה מהמדינה, אבל היא איננה מוסד של המדינה. (מעמדה המשפטי הוא של מלכ"ר, אני חושבת). מרצים באוניברסיטה אינם "עובדי ציבור" כמו שטעו לחשוב טוקבקיסטים לא מעטים ואינם כפופים לתקשי"ר.

בפוסט הזה אני רוצה להתרכז בנושא אחר העולה מן הפרשה.** והוא האם יש לשנות את הסמלים הרשמיים של ישראל מאחר שבהיותם סמלים יהודיים הם מדירים בתוכנם מיעוט גדול של האזרחים.

המשך…

Read Full Post »