Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘העין השביעית’

מה שמפליא במיוחד בעמדתו של אלון בן-דוד ביחס לפרסומים ב"הארץ" על חקירת ההדלפות מלשכת אשכנזי היא הביקורת שהוא מותח על עיתון בשל… פרסום מידע.

אלון בן-דוד נדהם מכך שעיתון "הארץ" מצא לנכון לפרסם כי מתנהלת חקירה בחשד להדלפות של מידע ביטחוני רגיש מלשכת הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. הוא מפרש את הפרסום כהתקוממות כנגד מסירת מידע מסווג לעיתונאים ולדידו מדובר בערעור האפשרות לקיים עיתונות חופשית, לא פחות.

להמשך התגובה שלי בעין השביעית

Read Full Post »

עוד פלגיאט של ירח טל. אבל מה שמדהים הוא שהתאריך המתנוסס בראש הביקורת “שלו” – המועתקת הפעם מהאינדיפנדנט הבריטי – הוא ה-9.11.
החשיפה של הפלגיאט הקודם
התפרסמה אצלי בבלוג ב-23.10. למחרת, ה-24.10, התפרסם תחקיר הפולואו-אפ של העין השביעית, שהראה שמדובר בשיטה ולא ב”טעות” חד פעמית כפי שניסה טל לתרץ אותה. הוא אף הודה, בסופו של דבר, בכך שנהג להעתיק טקסטים. כלומר, האיש פשוט ממשיך בשלו… ולאיש – באוניברסיטת בר-אילן, באתר הארץ – לא אכפת.

איך עליתי על זה הפעם? קיבלתי פינגבאק לרשימה שכתבתי על הספר ‘בארץ המובטחת’, מאתר ההוצאה. ניגשתי לראות ומצאתי שמדובר ברשימת קישורים שהם נותנים לביקורות שהתפרסמו על הספר (הנפלא). ביניהן של אחד, ירח טל. נו, משם כבר הדרך היתה קצרה.  הייתי בטוחה שמדובר באחד הפלגיאטים הישנים שלא הורדו מהערוץ, כפי שעלה מכתבת מעקב שנייה של העין השביעית בנושא. אבל לא, מדובר במוצר טרי. מה-9.11, כאמור. לא ייאמן.

אני מודה ומתוודה שריחמתי על טל לאחר שנחשף בקלונו. קיוויתי שפרנסתו לא תיפגע ושרק יועבר לתפקיד אחר. ודאי שלא שיערתי כי ימשיך במנהגו. כעת מתברר שבמקום להתבייש בפינה, טל ממשיך לייצר פלגיאטים מהמקפצה. והכול בכובע אקדמי – הוא אוחז בתואר דוקטור – בערוץ של אוניברסיטה בישראל. מהארץ, אני מודה, כבר אין לי ציפיות. מה גם שהעורך שלו (“דבר האלוף” קראו לטור שלו לפני שהבינו שם במאוחר מה את הפדיחה), עסוק בלהתכתש מעל דפי העיתון (או האתר) עם סטטוסים בפייסבוק. ועם זאת צריך להיות מובן שכלי תקשורת רציני לא יכול שלא להתנער מכך. ואילו אוניברסיטה שממשיכה לתת במה לפלגיאריזם סדרתי – צריכה להידרש לבדק בית רציני.  בלוגו של בר-אילן המתנוסס בראש הערוץ (לצד זה של הארץ), מופיעה הסיסמה “מסורת של מצוינות”. אין ספק, זאת מתחילה להיות מסורת.

עדכון, 19.11: על פי העדכון של העין השביעית, הארץ הסיר את הלוגו שלו מערוץ המדע. (נשאר רק הכיתוב “פרויקטים שיווקיים”…). יפה! עכשיו נשאר לחכות לאוניברסיטת בר-אילן. פלגיאט הוא עבירה אתית-אקדמית חמורה, גם משמעתית.

Read Full Post »

לפני שש שנים כתבתי על כך שהארץ חגג בעמודו הראשון על טעות שעשה הניו-יורק טיימס. טעות שהטיימס תיקן בכתבת תיקון שפירסם בעמודו הראשון, ובהערת עורך (תת-מדור נפרד המוקדש לתיקונים מיוחדים הדורשים את התייחסות העורך) מיוחדת:

המשך…

Read Full Post »

יובל בן-עמי כתב טור ביקורתי ב’עין השביעית’ על מצבו של העיתונאי הפרי-לאנסר. טור שגם הציף את האבסורדים בהתנהלות כלפיו ככזה מצד גוף התקשורת שלו הוא כותב ביקורות תרבות: אתר הנמצא בבעלות של עיתון יומי. בן-עמי לא הזכיר את שמו. הוא אף הדגיש ש”הסיפור אינו דווקא סיפורו של אותו גוף תקשורת מסויים. אני סמוך ובטוח שדברים כאלה קורים בגופי תקשורת ישראלים רבים בימינו ובעיקר באתרי האינטרנט”. אני, למשל, לא ידעתי באיזה אתר מדובר וגם לא טרחתי לברר. כי ראיתי את הטור בדיוק כמו שהוא. “מאבקו של עיתונאי פרי-לאנס בדעיכתה של העיתונות”, כלשון כותרת המשנה שלו. או תמונת מצב של מערכת הקאסטות שנוצרה בתקשורת, כפי שבן עמי כינה אותה. אבל שם ידעו מי הם בדיוק. התוצאה: הוא פוטר מ’עכבר העיר און-ליין’ שבו כתב על ענייני תרבות. אם אפשר לכתוב “פוטר” על עיתונאי פרי-לאנס; או שפשוט שמטו אותו כאילו היה מגבון לח שכבר איננו לח, כפי שהוא מתאר את המצב לענת באלינט שכתבה היום טור מצוין בעקבות זה ב’עין השביעית’. אני מקווה שאותה לא יפטרו מהאוניברסיטה או מאיפה שלא יהיה.

המשך…

Read Full Post »

“במדור הדעות של ‘ידיעות אחרונות’ מציע ירון לונדון כי מדינת ישראל תהפוך את החייל השבוי גלעד שליט ‘מבן-ערובה לערב’, על-ידי כך שתוציא להורג את ראשי חמאס, אחד-אחד, עד שישוחרר.”

לרעיון הלא-ייאמן הזה התוודעתי היום באמצעות סקירת העיתונות של העין השביעית, טור יומי שימושי ומומלץ.
ועכשיו, שואלת את עצמה הקוראת (והכותבת), איך מגיבים למין הצעה שכזאת, המגיעה מפי הרואה עצמו אינטלקטואל, איש ספר ודעת?

אפשר, כמובן, להסביר שהמשפט ההומניטרי הבינלאומי אינו פועל על-פי עיקרון ההדדיות. העובדה שהצד השני מפר את הדינים אינה מהווה הרשאה גם לך לעשות זאת. כך, החזקת בני ערובה היא עבירה חמורה על המשפט הבינלאומי. אחת מהיחידות האסורות באופן מוחלט; קרי, בכל הנסיבות. אף שככלל מדינות הן צד לגוף משפט זה, גם על גופים שאינם מדינתיים (כמו החמאס) חל סעיף 3 המשותף לאמנות ז’נווה. סעיף זה מונה בין הפעולות האסורות נטילת בני ערובה. (אעיר כי מדובר בפעולות אסורות כלפי אנשים שאינם נוטלים חלק בפעולות איבה, וזה כולל את הנמנים עם כוחות צבא שהניחו את נשקם ומי שנמצא מחוץ למעגל הלחימה בגלל מחלה, פציעה, מעצר או סיבה אחרת).
זה המקום גם להעיר שגלעד שליט איננו שבוי מלחמה, שכן מעמד משפטי זה ניתן רק למי שנשבה על ידי כוחות אויב בסכסוך בינלאומי. זה עדיין לא מתיר להחזיק אותו ללא ביקורים של הצלב האדום. החזקת אדם במנותק מן העולם (incommunicado) אף היא מהווה עבירה.

איכשהו, נראה לי שזאת לא הנקודה העיקרית. עצם ההידרשות להסברים משפטיים דווקניים נוכח הצעה כזאת מעידה על משהו בעייתי. כי צריך להירעש ממנה קודם כל במישור המוסרי והאנושי. ולשאול את ירון לונדון האם החמאס נהפך לקנה המידה שלו, שאת דרכו הוא מבקש לחקות?

לירון לונדון, זה ניחוש, אולי כבר בכלל לא אכפת לא ממוסר ולא מהומניות כשמדובר בחמאס. התיזו את ראשם! הוא צועק, ממש כמו מלכת הלבבות באליס בארץ הפלאות. דא עקא, שהוא לא יכול לומר “במלחמה כמו במלחמה” (הוא בטח היה משתמש בביטוי הצרפתי. זה היה ערב יותר לאזניו, יותר קוסמופוליטי כזה). כי במלחמה יש דיני מלחמה. המצוטטים לעיל. אבל לטובת הירון לונדונים ככלל, אלה ששוקלים כל דבר בשיקולי תועלת, כדאי להזכיר מה עלה בגורלם של משטרים קולוניאליים שנקטו בשיטה הזאת, של הוצאות להורג שיטתיות כאמצעי לחץ. ירון לונדון איש ספר הוא, אז מומלץ לו לפתוח אחד. אולי הוא ימצא כזה אפילו בצרפתית.

במובן מסוים ירון לונדון הוא רק סמן. העובדה שההצעה הזאת באה ממי שרואה עצמו אינטלקטואל היא עוד אינדיקציה להתדרדרות שאנו חוזים בה בזמן האחרון. ממש כמעט בכל מקום שנביט בו. ומכיוון שירון לונדון איש ספר הוא, לא נותר אלא להמליץ לו על ספרו המשובח של מרק לילה, הנפש הנמהרת. אולי הוא ילמד דבר או שניים על אחריות אינטלקטואלית.

Read Full Post »

הארץ ממשיך לשתוק. העיר לא.

אז מה היה לנו? –

  1. כשפוליטיקאי דוגמת אולמרט או קצב מכנסים “מסיבת עיתונאים”, נושאים נאום ארוך המועבר פעמים רבות בשידור ישיר ואז אומרים: “בלי שאלות” – התקשורת מתרעמת. ובצדק. השתמשו בה כשופר ולא נתנו לה לעשות את מלאכתה. שהיא בין השאר לשאול שאלות קשות.
  2. העיר מעמיד בימה חופשית ליצחק לאור לפרסם בו טקסט ארוך מאוד מפרי עטו שבו הוא מביא את גרסתו. לא כתבה עיתונאית, לא ראיון שבו שואלים גם שאלות.
  3. העיר והארץ שייכים לאותו מו”ל. שמו עמוס שוקן. מערכת העיר יושבת היום בבניין עיתון הארץ, רח’ שוקן 21 בתל-אביב.
  4. יצחק לאור עובד שנים רבות בהארץ. בעבר בדסק והיום ככותב במדור הספרות ופובליציסט לעת מצוא.
  5. על-פי עדויות שהובאו בתכנית המקור, מערכת הארץ עצמה היתה זירה להתנהגות לא נאותה של לאור.
  6. עורך העיר, אלון עידן, כתב בהארץ ביקורת טלוויזיה על תכנית המקור, שהובילה את האפולוגיטיקה הצדקנית של הארץ על לאור.

המשך…

Read Full Post »

את הכותרת לעיל לא אני ניסחתי. עשה זאת עוזי בנזימן, עיתונאי שאני מעריכה, בטור העורך שלו בעין השביעית. טור שהתייחס להתפשטות הנוהג הנפסד של הסתמכות על מקורות עלומי-שם וקורא ל"חשיבה מחודשת על הנזקים שגורמת עיתונות הספין האנונימית". וכך כותב בנזימן:

"ההסתתרות מאחורי אנשי־צללים, המביאים לכאורה את דבריהן של דמויות חיות וקיימות שיש לציבור עניין וזכות לשמוע מה בפיהן, היא פירצה לבריחה מאחריות. בצורה זו מופרחות גרסאות שאין להן כתובת ושלא ניתן, לכן, לבוא חשבון עם מי שמסר אותן. האנונימיות יוצרת שכפ"ץ להפקרות עיתונאית מהסוג הנחות ביותר."

לבנזימן היושר הנחוץ להודות שגם העין השביעית לוקה בכך, ועוד באותו גיליון עצמו. זה כמובן מחליש את המסר, שהרי העין השביעית מבקשת להיות מצפן אתי לעיתונות. ועדיין, כדאי לעורכיו של בנזימן בהארץ לקרוא קרוא היטב את דבריו בטור זה, לנוכח הכתבה המגמתית והחד-צדדית שפירסמו השבוע במוסף שלהם, שבו הגיע הקמפיין השלילי שלהם נגד פרופ' רות גביזון לשיאים של צהיבות ועליבות. רמיזות אישיות מכוערות, השמצות ארסיות – את כולן מביא העיתון בלי שנדע מי עומד מאחוריהן ומהם האינטרסים שלו, ומבלי שניתן יהיה להתגונן בפני מפיציהן עלומי השם והפנים. מי שמשיבים לשאלה "האם פרופ' רות גביזון מתאימה לבית המשפט העליון או לא?" – כלשונה היומרנית של ההפניה לכתבה מתוכן העניינים – הם מי שאין להם אפילו האומץ לעמוד מאחורי טענותיהם. לא מחמיא, ולאו דווקא לנשוא הכתבה.
מה אכפת לעיתון? בשבוע הבא כבר יהיה קמפיין חדש בנושא אחר.

את המכתב ששלחתי למוסף אביא כאן אם ולאחר שיפורסם.

הקמפיין המלוכלך

עוד לא שקע האבק מהלכלוך של כתבת המוסף, שלוּותה בשובל מכוער במיוחד של תגובות נמוכות וצהובות באינטרנט, המצביעות על "שיקול דעתה" של המערכת המפרסמת אותן (כך מצהירה מערכת הארץ על מנגנון התגובות שלה) – גם ה"כבוד" שבפרסומן כולו שלה – והיום יש לנו כבר כותרת חדשה. בעמוד הראשון של הארץ(!), כיאה לסדר העדיפויות שלו בימים אלו. הפעם כולם מדברים בשמם, יש לציין. אין לי מושג לגבי אמיתותן של הרמיזות המושמעות, אך יש לי עמדה מאד ברורה לגבי צנעת הפרט של אנשים הבוחרים שלא לפרסם את נטיותיהם המיניות. בכלל, נטיות מיניות אינן פרוגרמה בעיני; הן נהפכות (בצדק) לסוגייה רק בחברה המדכאת אותן. אבל הצד השני של המטבע הוא שאי-אפשר בשם מאבק בדיכוי הזה להכריח אנשים אחרים לצאת מהארון. בעיני גם מותר להומוסקסואל לא לתמוך בנישואים חד-מיניים, או להחזיק בעמדה המשפטית כי בכך שמדינה איננה מתירה אותם היא איננה מפירה את חובתה המשפטית על-פי אמנות בינלאומיות הקובעות את הזכות להינשא כפי שזו מנוסחת בהן ("הזכות לשאת בן זוג ולכונן משפחה תהיה מוכרת לגבר ואשה שבגיל הנישואין"). אם כי דעתי האישית היא שראוי לה למדינה להתיר זאת. מוסד הנישואים אמנם איננו בדיוק המוסד המתקדם בעולם, אך כל עוד המדינה מסדירה אותו, זכאים להיכנס אליו גם אנשים הרואים עצמם מתקדמים.

אבל הוויכוח העקרוני והחשוב הזה, אסור שיסתיר מעינינו את הקמפיין המלוכלך שמנהל הארץ נגד פרופ' רות גביזון, שירד לשפל חסר תקדים. בשם ה"הגנה" על "הציבור הנאור" מפני מינויה נפרצו כל הכללים, הופרו כל העקרונות והכל מותר. ועכשיו בואו נשאל כיצד זה לא פירסם הארץ שמועות אישיות מכוערות – שיש בשפע – על שופטים אחרים בבית המשפט העליון, ערב מינוים? מדוע נשלפת הארטילריה החלודה הזאת רק כשמדובר בפרופ' גביזון, למי האינטרס בכך ומי איננו בוחל בשום אמצעי בדרכו להשגת המטרה? לסחרחרה הזאת נסחפים אנשים המצהירים פה ושם על תמיכתם בזכויות אזרחיות. אבל כשמדובר במטרה שהם סימנו הכל מותר: להוציא לשון הרע, להלך רכיל, לשפוך את דמו של אדם ולרמוס את כבודו. או לשתוק לנוכח התופעות האלו בעודם מדברים גבוהה גבוהה על זכויות הפרט, כשבשנים עברו נהנו מתרומתה הלא-מעורערת של פרופ' גביזון לביצורן.
בין אם פרופ' גביזון תיבחר לבית המשפט העליון בין אם לאו (ובשאלה הזאת יכריע כנראה אהרן ברק, לא כתבלבים למיניהם, עורכיהם ומקורותיהם האנונימיים), מסע ההשמצות שמנוהל נגדה מעורר קבס ומעיד בעיקר על המנהלים אותו; שאין להם אלוהים, לא סייג ולא רסן.

Read Full Post »