רשות השידור היא גוף הממלא תפקיד ציבורי. על-פי חוק. אגרת הטלוויזיה והרדיו נגבית מכל מי שמחזיק מכשיר כזה בביתו, מתוקף חוק רשות השידור. לשידור ציבורי יש חשיבות, שכן בהיותו משוחרר (לכאורה) ממולך הרייטינג, הוא יכול להתרכז בנושאים מעוטי רייטינג ועדיין בעלי חשיבות ציבורית. כאלה ששום ערוץ מסחרי המרדד את התרבות הטלוויזיונית לשעשועונים ותכניות ריאליטי לא יספור אותם. החוק שמכוחו פועלת רשות השידור אף מטיל עליה תפקידים ציבוריים לרוב.
איך יתכן, אפוא, שבמשך חודש ימים מופקע ערוץ הטלוויזיה הציבורי לטובת שידורים מסוג אחד בלבד, המשודרים משעות הצהריים ועד הלילה? לטובתם משועבד אף עיתוין של החדשות, שבכל הקשר ישראלי אחר הוא קדוש כמעט. אפשר לומר, בכל הזהירות המתבקשת, שכמו כל נושא, גם זה לא מעניין את כולם. אבל שום נושא אחר לא יפקיע בצורה כזאת את לוח השידורים למשך חודש ימים. אפילו אחרי סיום המשחקים, בשעת לילה, משודרת איזו תכנית מצ’וקמקת באולפן שמריצה דאחקות דחוקות על המשחקים.
נדמה שיחד עם שטח השידור הופקע כאן גם כל שיקול דעת בשאלה מהו ציבורי ומה צריך לשדר ערוץ ציבורי, ובעיקר באילו פרופורציות. אפילו לא מתקיים על כך דיון. ולא כי רעש הוובוזולות מחריש אותו.
קרוא וכתוב 