Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘הפלות’

החוק באירלנד אוסר לבצע הפלה ונדרש משאל עם כדי לשנות זאת. תוצאת המשאל של 1983 היתה תיקון לחוקה המכיר בזכותו לחיים של ילד שלא נולד שיש לכבד את זכויותיו בחוקי המדינה. אלפי נשים איריות (הנתונים מדברים על מעל ל-5,000) נוסעות מדי שנה לבריטניה כדי לבצע הפלה. האם האיסור מהווה פגיעה בזכויות אדם על-פי האמנה האירופית? שלוש נשים איריות הביאו את עניינן בפני בית המשפט האירופי לזכויות אדם שפסק היום (16.12.10) במקרה. בית המשפט לא קבע כי עצם האיסור על הפלות מנוגד לאמנה האירופית. אלא, שבמקרה אחד מתוך השלושה היעדר מסגרת שבה ניתן לממש זכות להפלה מהווה הפרה של סעיף 8 לאמנה, המגן על הזכות לפרטיות וחיי משפחה. 

במקרה הראשון מדובר היה באשה אלכוהוליסטית בשיקום שארבעת ילדיה נלקחו לאומנה והיא חששה שילד נוסף יסכן את סיכוייה לקבלם חזרה. במקרה השני מדובר היה באשה לא נשואה שלא רצagainst abortionתה להיהפך לאם חד הורית. בשני המקרים קבע בית המשפט כי אירלנד לא הפרה את האמנה. במקרה השלישי מדובר היה באשה שעברה טיפול נגד סרטן נדיר. היא חששה שההריון יהווה זרז להישנות המחלה בזמן ההפוגה וכן כי בדיקות שעברה ישפיעו על התפתחות העובר. במקרה זה קבע בית המשפט כי הופרה זכותה לפרטיות המוגנת בסעיף 8 לאמנה.

ב-1992 פסק בית המשפט העליון באירלנד במקרה של נערה שהיתה קורבן אונס, כי יש קטגוריה של מקרים שבהם קיימת זכות להפסיק הריון: כאשר יש חשש ממשי ואמיתי לחיי האשה ההרה. כפי שמציינת פיונה דה לנדרס בגרדיאן היום, לא רק שאירלנד היא בין קומץ המדינות האירופיות שבהן הפלה מוגבלת במידה כזאת, אלא שהממשלה לא הציעה חקיקה או הציגה הנחיות שיאפשרו לקבוע מתי מדובר במקרה כזה. החלטת בית המשפט בשטרסבורג מהיום תחייב את ממשלת אירלנד לעשות משהו כדי לאפשר לנשים שחייהן בסכנה לעבור הפלה. מה בדיוק עדיין לא ברור.

A, B & C v. Ireland

Read Full Post »

את הפעילות הפוליטית שלי התחלתי בתנועה הפמיניסטית. כן, היתה פעם תנועה כזאת בישראל (טוב, בתל-אביב), די פעילה אפילו. אחד משיאי פעילותה בתקופה שבה הצטרפתי היה בנושא הפלות. ה-31 במרץ 1979 נקבע כיום מאבק בינלאומי למען הזכות להפלה חופשית, אמצעי מניעה ונגד עיקור כפוי. בישראל הוא קיבל משמעות מיוחדת נוכח הסכנה שאיימה (והתגשמה) על הסעיף הסוציאלי בחוק ההפלות. היתה זאת הבטחת בגין למפלגות הדתיות, כשעלתה לשלטון ממשלת הליכוד, לבטל את סעיף 5 בחוק ההפלות, שהיה ידוע כ"סעיף הסוציאלי" והקנה לנשים אפשרות מוגבלת לבצע הפלה תוך התחשבות במצבן הכלכלי, החברתי והנפשי.

אתמול פורסמו הנתונים על ההפלות בארץ והתפלגותן. ב-2008 בוצעו בישראל 19,954 הפלות שאושרו בוועדות להפסקת הריון. הנתון שמשך את תשומת לבי והזכיר לי את סעיף 5 והמאבק נגד ביטולו, היה ש-54% מההפלות אושרו בשל "יחסים אסורים לפי החוק או ההלכה". (השאר: 19% עקב נזק אפשרי לעובר, 17% עקב חשש לנזק גופני או נפשי לאם, ו-10% עקב גיל חריג של האשה). מהם יחסים אסורים לפי החוק או ההלכה? הריון כתוצאה מאונס או גילוי עריות הם אפשרות. אבל המצויים בתחום יודעים כי "יחסים אסורים לפי ההלכה" בהקשר של פנייה לוועדות להפסקת הריון, הם בעיקר שם קוד לכך שהאשה מספרת בוועדה, כדי שההפלה תאושר לה, שההריון איננו מבעלה. התוצאה היא שהילוד יהיה ממזר. וכדי למנוע זאת מותר – מה זה מותר, צריך! – לעשות גם הפלה. וכך נשים שלא רוצות בילד מסיבות שונות, היכולות להיות קשיים כלכליים, חברתיים או משפחתיים – שלפני 30 שנים כוסו על-ידי הסעיף הסוציאלי – צריכות לשקר למדינה כדי שזאת תאשר להם לחזור להיות השולטות בגופן ולמנוע מילדים לא רצויים להיוולד.

הברושור מ-1979 (התאמינו שמצאתי אותו?), מספר כי נשים שנדחו על-ידי הוועדה "נאלצו להצטרף למספר המדהים של 50,000 הפלות בשנה [אז!] המבוצעות בצורה לא חוקית ואשר מחירן נע בין 7,000 ל-10,000 ל"י, מחיר הגבוה בהרבה ממשכורת ממוצעת במשק". ממשיך הברושור ומצהיר על מטרות המאבק: " * אין אנו מקבלות את סדר העדיפויות של הממשלה: הקצבת 300 מיליון ל"י לעיבוי ההתנחלויות לעומת קיצוץ של מיליוני לירות מתקציבי הסעד, הבריאות והחינוך. * אין אנו מוכנות להפוך למכונות לייצור חיילים. * אין אנו מוכנות לשלם בגופנו את מחירה של שום אידיאולוגיה דתית ולאומית".

אחד מהלהיטים בין נשות התנועה אז היה שיר מתורגם של ברכט, שאף הולחן על-ידי אחת מהחבֵרות ככל הזכור לי. כה פופולרי היה, עד כי אני זוכרת על-פה את מילותיו (על לחנו) עד היום. נסתפק כאן בפזמון החוזר: "את תהיי לנו אֵם / את תגיעי רחוק / את תלדי לנו בשר תותחים. / כך ציווה לך הטבע / וזה גם החוק / שאי בטנך בגאון וחייכי".
ומי שמסרבת – שתשקר בוועדה להפסקת הריון (ותחזיק אצבעות שאם אחר-כך תיקלע למאבק גירושין מכוער, לא תנושל מכל נכסיה, אם לא מילדיה, כי יש הוכחה שנאפה).

עוד בנושא:
Roe v. Wade והזכות לפרטיות

Read Full Post »

סמואל אליטו הבן (NYT)

בימים האחרונים מלאים כל כלי התקשורת כאן בשימוע שנערך בסנאט למועמדו של בוש לבית המשפט העליון, סמואל אַליטוֹ הבן. עמודים על עמודים בניו-יורק טיימס, תלי תִלים של מילים, כולל תקצירים (ארוכים) מדבריו של אליטו ומהתשאול שבוצע לו, מאמרי מערכת המתדיינים על מידת ההוגנות שבשימוע, פרופיל של אשתו (הם לא חיו יחד לפני הנישואים, לפי הדיווח החשוב), ושידור ישיר של השימוע בטלוויזיה.  גם מאוניברסיטת פרינסטון לא נחסכה המבוכה, עם הדיווח על אגודת הבוגרים של האוניברסיטה, שאליה הצטרף אליטו, שנאבקה נגד העדפה מתקנת בקבלה לאוניברסיטה. על-פי אחד הדיווחים, הם התנגדו לקבל לאוניברסיטה כל מי שלא היה גבר לבן והטרוסקסואל. על-פי רוב גם  כדאי היה להיות נוצרי.  עדנה היתה לכל הפרופסורים למשפט חוקתי, שמביעים את עמדתם באינספור טורים וראיונות. גם מן הסנטורים המתשאלים לא נחסכה עטם המושחזת של דיווחי העיתונות. בין השאר ספר הניו-יורק טיימס את מספר המילים(!) שכל-אחד מהם הפיק בשלושים הדקות שעמדו לרשותו; מה שהביא למסקנה שהם דיברו הרבה יותר מן השופט שאמור לפרוש לפניהם את תפיסת עולמו השיפוטית. הכותרת הלעגנית היתה "אבל מספיק אתך, אדוני השופט, בואו נשמע מה לי יש לומר".
אליטו נשאל על הנושאים המשפטיים העיקריים שמטרידים את המערכת הפוליטית בארה"ב. הנה שלושה מהם.

האם יפיל אליטו את Roe v. Wade?

עניין מרכזי שממנו חוששים הדמוקרטים הוא היפוך של הלכת Roe v. Wade, שקבעה ב-1973 כי הזכות החוקתית לפרטיות כוללת את זכותה של אשה להפלה. ב-1985 חיווה אליטו דעתו כי החוקה אינה כוללת זכות זו. כעת מתחמק אליטו בכל דרך אפשרית מהבעת עמדה ברורה בשאלת המעמד המשפטי של ההלכה הזאת (שאושרה שוב לפני שנים אחדות), בנימוק שיתכן מאד שהסוגייה תובא לפניו כשיכהן כשופט. הוא גם הקפיד שלא להוציא מפיו את הקביעה כי Roe v. Wade הוא בבחינת כלל משפטי שאין עליו עוררין; מה שקודמו לשימוע, ג'ון רוברטס – שאושר לכהונת נשיא בית המשפט העליון – לא היסס לעשות. זוהי אחת הסיבות לכך שאליטו נחשב לאגוז קשה יותר מרוברטס, וגם מעט יותר שמרן ממנו. סיבה פשוטה נוספת לכך היא כי לאליטו רקורד ארוך הרבה יותר כשופט ולכן גם החלטות רבות שמאפשרות לבחון את עמדותיו השיפוטיות. גורם נוסף המקשה על אליטו לעומת קודמו הוא שבעוד שרוברטס החליף את נשיא בית המשפט המנוח, השופט השמרן ויליאם רנקוויסט, מיועד אליטו להחליף את סנדרה דיי אוקונור שפרשה מכס השיפוט. למרות שאוקונור היתה מינוי רפובליקני במקור, היא "שייטה" אל עבר המרכז במהלך הקדנציה שלה, ופעמים לא מעטות היוותה את לשון המאזניים בבית המשפט.

מפעלי הפלדה של טרומן והסמכות הנשיאותית

סוגייה נוספת המעסיקה כאן רבות את הדיווחים נוגעת לפרשה ידועה פחות בהיסטוריה החוקתית של ארה"ב, אך רלבנטית מאד גם היום לשאלת סמכויות הנשיא ועד כמה ירסן אותן בית המשפט. מדובר בפסיקה של בית המשפט ב-1952 כי לנשיא טרומן לא היתה סמכות על-פי החוקה לתפוס ולהפעיל את מפעלי הפלדה במדינה מחשש שמא שביתה מתוכננת תפגע במאמץ המלחמתי בקוריאה. מה חושב אליטו על חוות-דעתו של השופט דאז ג'קסון, שהצטרף לדעה זו? מדובר בחוות-דעת ששרטטה שלוש דרגות בניסיון לבחון שאלות של התנגשות בין הסמכות הנשיאותית לזו של הקונגרס. אקטואלי במיוחד לשלטונו של בוש ובאופן ספציפי יותר לסערה שפרצה כאן רק לאחרונה עם הגילוי כי הסוכנות לביטחון לאומי (NSA, שהבדיחה הנפוצה היא שראשי התיבות שלה הם בכלל No Such Agency) צותתה לשיחות של אזרחים אמריקנים בהוראת הנשיא, ללא צו.

אדם אחד – קול אחד?

ומהי דעתו של אליטו על העיקרון של "אדם אחד – קול אחד"? לכאורה, עיקרון ברזל שמתמיה בכלל שמעמידים בסימן שאלה. אבל שיטת הבחירות האמריקנית היא של "המנצח לוקח הכל". אם באזור בחירה מסוים זכתה המפלגה האחת ב-60% מהקולות, הנציג שלה נכנס לבית הנבחרים ו-40% שהצביעו למפלגה היריבה יורדים לטמיון ולא מקבלים שום ייצוג. (זוהי שיטת בחירות פחות יציגה אך יותר משילה). ה-catch הוא בתיחום אזורי הבחירה, שנעשה על-פי הנוחות הפוליטית של השליטים, בין השאר כדי לבזבז כמה שיותר קולות ליריביהם. אז למרות שכבר אחרי מלחמת האזרחים האמריקנית התקבל התיקון ה-15 לחוקה, שהבטיח את זכות ההצבעה ללא אפליה, בפועל במשך שנים רבות מנעו (בין היתר) משחורים השפעה פוליטית על-ידי הטריק הזה; אפילו אחרי חקיקת חוק זכויות ההצבעה (1965). אליטו נשאל לגבי החלטת בית המשפט מ-1962, שקבעה סמכות להעביר ביקורת שיפוטית על חקיקה המתחמת אזורי הבחירה, ועל פסיקה שניתנה שנתיים מאוחר יותר, שקבעה כי שקילת קולות על-פי מקום המגורים של הבוחרים היא מפלה ולא-חוקתית. השאלה נוגעת למחלוקת המשפטית בארה"ב בשאלת "זכויותיהן של המדינות" לקבוע את מדיניותן. כסטודנט בפרינסטון, צידד אליטו בעמדתן של המדינות. בשימוע הצהיר אליטו כי הוא מקבל את פסיקת בית המשפט העליון בנושא.

ולבסוף, הייתכן כי אליטו תיאם עמדות עם נשיא בית המשפט העליון בישראל, אהרן ברק? החשד מתבסס על הצהרתו של אליטו כי אל לו לשופט להביא לבית המשפט את האג'נדה שלו…

Read Full Post »

ב-22 בינואר לפני 32 שנים ניתן פסק-הדין המפורסם של בית המשפט העליון האמריקאי, Roe v. Wade, שהתיר הפלות (ע"פ שיטת השלישים) וביסס את הזכות להפלה על זכותה של אשה לפרטיות. בפסק-דינו זה קבע בית המשפט כי חוק המטיל אחריות פלילית על אשה הרה המבצעת הפלה פוגע בזכותה של האשה לפרטיות שהינה זכות "רחבה במידה מספקת כדי לכלול בחובה את החלטתה של אשה אם להפסיק את הריונה אם לאו".

הזכות הזאת נמצאת תחת מתקפה בשנים האחרונות, נוכח ה-backlash הכללי, התבססות האג'נדה הנאו-שמרנית בארה"ב והמינויים הצפויים של הנשיא בוש לבית המשפט העליון. שרון לרנר מהווילג' ווֹיס מזכירה לנו איך זה היה לפני שהפלה היתה חוקית. בבלוג המומלץ Left2Right פורסמו לאחרונה ארבע רשימות בנושא, המאתגרות את השיח על הפלות דווקא מנקודת מבט ליברלית. באחת מהן מציעה לין סונדרס לתומכי ההפלה לוותר על השימוש במושג "בחירה" (סיסמת תומכי ההפלה בארה"ב היא pro-choice, בעוד שסיסמת המתנגדים היא pro-life), ולעבור לשיח של זכויות מתנגשות: זכותה של האשה על גופה מול זכות העובר לחיים. כותרתה של רשימה אחרת, בת שלושה חלקים, היא "להרפות מרו" (חלק 1, חלק 2, חלק 3), וגם היא מציעה גישה שונה ומאתגרת לנושא.

האם הזכות המקבלת הגנה בביצוע הפלה היא לפרטיות או לחירות? נראה לי שיש להבחין כאן בין העיון בשאלה העקרונית באיזה אינטרס מדובר כאשר אני מבקשת הגנה על זכותי לעשות הפלה, לבין השאלה המשפטית לאיזו זכות הקבועה בחוק יכול בית המשפט לפנות ברצותו לספק הגנה זאת. בעשותו כן, אין לפניו סעיפים בחוק המגינים על חירות כללית או לחילופין על החירות הקונקרטית לבצע הפלה. לעומת זאת, יש באפשרותו להסתמך על הזכות לפרטיות וכך אכן הוא עושה. Roe w. Wade היא שיאה של ההגנה החוקתית על הזכות לפרטיות, שאיננה מופיעה בחוקה האמריקאית. רק ב-1965 הוכרה הזכות לפרטיות רשמית בפסיקת בית המשפט העליון, שדן בשאלת חוקתיתו של חוק במדינת קונטיקט בנוגע לתכנון ילודה (Griswold v. Connecticut). בפסיקתו קבע בית-המשפט כי אכיפת חוק שאסר מכירת אמצעי מניעה על יועץ לשימוש באמצעי מניעה לזוגות נשואים, פגע בזכותו לפרטיות. למרות המחלוקת לגבי קביעת בית המשפט כי זכות זו נמצאת ב"חוצות החוקה" (penumbra of the constitution), הרי מאז פרשת גריסוולד מקובל לחשוב כי החוקה האמריקאית אכן מגינה על הפרטיות מעבר להקשר של חיפוש מידע הנוגע לאדם בדרך המנוגדת לתיקון הרביעי לחוקה. על בסיס קיומה של זכות לפרטיות קבע בית המשפט העליון כי מדינה איננה מוסמכת לאסור החזקתו של חומר פורנוגרפי בביתו של אדם (Stanley v. Georgia), וכי חוק האוסר מכירת אמצעי מניעה לזוגות לא נשואים איננו חוקתי. השיא, כאמור, מגיע ב-22 בינואר 1973, ב-Roe v. Wade; שיא שכיום נמצא בסכנה.

מומלץ לקרוא גם את המאמר חירות, לוגיקה והפלה – שפורסם ב-Philosophy Now והפניתי אליו לפני שנה – המנתח את הטיעונים המוסריים בעד ונגד הפלה.

Read Full Post »

31 שנים ל-Roe v. Wade

בדיוק היום לפני 31 שנים נתן בית-המשפט העליון של ארה"ב את פסיקתו ההיסטורית בעניין ההפלות, במקרה של Roe v. Wade. בית-המשפט הבחין בין שלושה שלישים בהריון, התיר הפלות בשליש הראשון ואסר כל התערבות של מדינות באמצעות חוקים בשלב זה.

ההצדקה להפלות מתבססת בשיטת המשפט האמריקאית על הזכות לפרטיות, שנחשבת כיום לזכות חוקתית למרות שאיננה מופיעה בחוקה במפורש. הפסיקה המפורשת הראשונה של בית המשפט העליון האמריקאי שקבעה את הזכות לפרטיות היא מ-1965, במקרה שעסק בחוקתיות חוק של מדינת קונטיקט שאסר על מכירת אמצעי-מניעה. שיאה של הכרה זו היה ב-Roe v. Wade, שבו קבע בית-המשפט כי זכותה של אשה לפרטיות כוללת את החלטתה אם להפסיק את הריונה אם לאו.

הלינק הוא לכתבתו של הניו-יורק טיימס מאותו יום. מומלץ לקרוא את המאמר שמופיע בסימניה שלי בטור הימני (שם אני מרכזת מאמרים מעניינים שאני מוצאת ברשת), חירות, לוגיקה והפלה, אשר מנתח את הטיעונים המוסריים והמשפטיים בעד ונגד הפלות.

[כפתורים: מהקטלוג של NOW]

Read Full Post »