קרוא וכתוב

לפני שש שנים כתבתי על כך שהארץ חגג בעמודו הראשון על טעות שעשה הניו-יורק טיימס. טעות שהטיימס תיקן בכתבת תיקון שפירסם בעמודו הראשון, ובהערת עורך (תת-מדור נפרד המוקדש לתיקונים מיוחדים הדורשים את התייחסות העורך) מיוחדת:

המשך…

Read Full Post »

הנה מקריות. בדיוק כשהתכוונתי לשאול אותו בעניין (נשאלתי), העלה איתמר שאלתיאל פוסט על “תרבות” התשלומים של מגזין אחר של מיברג. אחרי הציטוט של מיברג על העיתונות הנפלאה שהוא עומד לספק לקוראיו, במיטב הסופלרטיבים המיברגים האופייניים לו כשמדובר בו עצמו (“עיתונות אמיצה, מקצועית, מעמיקה, חכמה”), מספר איתמר שעד כה קיבל תשלום על ארבעה מתוך עשרה טורים שכתב לאחר. חודש אחד התבקש (בתשובה לשאלתו, לא שפנו אליו חלילה, פשוט לא שילמו) לדחות את קבלת התשלום והסכים. בחודש השני לא קיבל תשלום כלל. שלושה אי-מיילים שלח למיברג בנושא במשך שבועיים, שלושתם נותרו ללא מענה. גם מעצבת האתר, פזית בנימין, טרם קיבלה את התשלום. “לדבריה, כשהתעקשה על התשלום הוא השתלח בה במיילים וניתק לה בפנים”, כותב שאלתיאל.

המשך…

Read Full Post »

בלוג מודפס?

יש אדוה קלה ומוצדקת בבלוגוספירה, בעקבות דבריו של נחום ברנע במדורו אתמול. מצטטת ולווט:

“בלוג הוא הגיג שמאן-דהו משרבט על גבי מקלדת ומשגר לבלוגוספירה. אין צורך בעריכה, אין צורך בתמצות, אין צורך בשאלות קיטבג ובבדיקת עובדות. כותבים מהר, מהבטן, בדרך כלל על פי סדר כרונולוגי: קמתי, התרחצתי, התלבשתי, שתיתי קפה עם מוישה, נכנסתי למכונית, שמעתי ברדיו ראיון עם חיים, אמרתי לעצמי, איזה אידיוט, סגרתי, חניתי, קפצתי לברית של הבן של יענקל, היו יופי של מעמולים, מחר ארשום לכם את המתכון, פגשתי שם את דובי מהמכולת, אמר לי, אריאנה, הגיע הזמן לצאת מהשטחים.
ההבדל התהומי בין בלוגר לרכילאי הוא שרכילאי מספר על סלבריטאים, בעוד שבלוגר מספר בעיקר על סלבריטאי אחד: הוא עצמו. הבלוג הוא עלוקה עצמית”

כמו שולווט כותבת, ברנע חוטא, פחות או יותר, במה שהוא מאשים. ברנע כותב כאן בלי לבדוק עובדות, מהר ומהבטן. ככל הנראה גם לא עורכים אותו. אולי הוא כותב בכלל בלוג מודפס? במקום להתפלמס אִתו על כך שיש בלוגרים אחרים, שלא כולם כותבים "קמתי התרחצתי התלבשתי" וגו', הנה אנקדוטה אחת על נחום ברנע, הקשורה לסוגייה שהבעירה את חמתו: אי-תיקון טעות (לדעתו) ע"י בלוגרית.

אני אוהבת לקרוא את ברנע, בדרך-כלל. והתרשמתי שהוא גם מתקן טעויות שלו. לכן טרחתי בזמנו להסב את תשומת לִבו לטעות כזאת שנפלה בטורו. מדובר היה בטעות עובדתית גסה בנושא שאני מצויה בו. שאלתי את א', עיתונאי מכר, גם הוא בליגה בכירה, אם יש לו כתובת האי-מייל של ברנע. לא. לא זכור לי אם לברנע אין כזאת או שאין לא' אותה. אבל את מס' הפקס בביתו היה לו. אז שלחתי פקס. לזכותו של ברנע ייאמר כי הוא חזר אלי אחרי כמה ימים. שוחחתי אִתו, העמדתי אותו על טעותו ואפילו שלחתי לו משהו שכתבתי בנושא (בבלוג שלי, רחמנא ליצלן!), שמסביר אותו היטב. עם מראי מקום.

עכשיו, אתם שואלים, האם ברנע פירסם תיקון לטעותו באחד מטוריו לאחר מכן? נו, אם כך היה אתם מתארים לעצמכם שלא הייתי כותבת שורות אלה. ועל כך נאמר: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

Read Full Post »

כותרת נמהרת

כמה חבל שאי אפשר לתבוע את כלי התקשורת על עוגמת נפש בגין כותרת מטעה. לבי שזינק כשקראתי שמופז פורש מהפוליטיקה, מיהר לשוב למקומו כשבידיעה עצמה קראתי שהוא רק נוטל "פסק זמן". נו כן, מה חדש. הרי זה ממש טרנד אצלנו. המפסידים והנעלבים פורשים להם, בקול צלצול זה או אחר, בהודעה "דרמטית" למיקרופונים המתאימים; בטוחים שבכך הם מפגינים גדלות רוח שהרי הם מקבלים את ההפסד (ומשאירים לאחרים את המלאכה השחורה של איסוף השברים של מפלגתם במקרה של הפסד בבחירות כלליות), בעוד שאינם מתכוונים כלל לפרישה אמיתית מהפוליטיקה. הם עוד ישובו, סמכו עליהם. זה פסק זמן להתארגנות, ל"עשייה לביתם" (עד עכשיו הם עבדו בהתנדבות, כידוע), שתניב להם מצלצלים נאים לקראת הבחירות הבאות, בלי שיצטרכו לדווח עליהם. או מפלגה חדשה-ישנה שהם מעריכים כי דרכם לצמרת תהיה סלולה יותר בעזרתה. נתניהו, ברק, מופז. גם אולמרט ישוב, אני לא דואגת. כלומר אני כן.
וכך, הדבר הטוב היחיד שיכול היה לצאת מהבחירות המקדימות בקדימה – הסתלקותו של מופז מהזירה הציבורית – התפוגג באבחת כותרת מטעה. היום כבר כותבים שפסק הזמן של מופז יארך רק זמן קצר (עד "אחרי החגים"?). וכמו ששבועיים אחרי שהצהיר ש"בית לא עוזבים" ולכן יישאר בליכוד הוא עבר בלי הנד עפעף לקדימה, מופז עוד עלול לצוץ כשר הביטחון של ביבי. ה"גבר גבר", שקרקפות פלסטינים מעטרות את חגורו כאינדיאני, מי שמהווה את הסכנה הגדולה ביותר לביטחון ישראל במובן הרחב של המלה – יהיה אתנו עוד הרבה זמן. עד הסוף המר.    על מופז ביתר הרחבה

תהייה

האופנה האחרונה בבלוגוספירה היא לתמוך בח"כ דב חנין לראשות העיר תל-אביב יפו. קמפיינים קודמים כאלה – שבהם התגייסו בלוגרים והפכו את אתרם למטה בחירות מקוון לטובת מועמד או מפלגה זאת או אחרת – הסתיימו במבוכה קטנה, ככל שזכור לי. אני לא חובבת מקהלות מדברות וגם לא תל-אביבית. אבל אני כן תוהה מהם בדיוק כישורי הניהול של חנין שמכשירים אותו לתפקיד.

המממ

ועוד אופנה, הפעם בקרב עיתונאי הארץ: לתמוך בדרעי לראשות העיר ירושלים. נו טוב, זה נורא מתקדם.

מהדורה מקוונת (*)

וזה לא שייך לבחירות. קראתי אצל ולווט שהארץ עומד להוריד את מהדורת הדפוס שלו מהאינטרנט. מעניין, בדרך-כלל הארץ מחקה את הניו-יורק טיימס. אמנם לא בדברים החשובים, כמו בקרת עובדות טרם פרסום, מדיניות תיקונים קשוחה, נציב קבילות הציבור וכן הלאה. גם בכל הנוגע לתפיסת העיתונות בעידן האינטרנט סוטה הארץ מקו החיקוי שלו. לפני שנים אחדות החזיר הניו-יורק טיימס את כל המהדורה המודפסת שלו לקריאה חופשית באינטרנט. העיתון הסביר שההכנסות שמתקבלות מפרסום ברשת לא נופלות מההכנסות של דמי המנוי. אותי, בכל אופן, העובדה שאי-אפשר יהיה לראות את הארץ במהדורה מקוונת לא תשכנע לשוב ולהיות מנויה על העיתון המודפס.

(*) בינתיים תיקנה ולווט שבניגוד למה שכתבה מהדורת הדפוס תוסיף להיות און-ליין. לא ברור האם היתה זאת טעות שלה או שבהארץ חזרו בהם. [תוספת 28.9.08]

Read Full Post »