Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘זכויות נשים’

במסגרת כתבה על מבחן התוצאה, כתב יעקב בורק: “רוב הגילויים החשובים בהיסטוריה הרפואית התגלו במקרה – קרני הרנטגן, פניצילין, חיידק השחפת, אינסולין, ואליום והוויאגרה”. התייחסותי הלגלגנית-מה הניבה קישור ששלחו לי לרשימה המקובלת, שבענייני רפואה נמנים שם אספירין, הגלולה, אינסולין, ויאגרה, פניצילין, אנטי-היסטמינים וחיסון לאבעבועות.

נעיר מתודית שיש הבדל בין רשימה של דברים חשובים שהתגלו במקרה, לבין הטענה שרוב הגילויים החשובים התגלו במקרה והם… ואז הוויכוח הוא: מה חשוב? אבל לא פחות: מי קובע? מה חשוב, זאת אומרת. ולא סתם השאלה מנוסחת בלשון זכר.

המשך…

Read Full Post »

מה קורה כשעיתונאית מבקשת לעשות תחקיר על מחאת קיץ 2011, ורוצה לעסוק בין השאר בהטרדות המיניות במאהלים, שכבר פורסם עליהן בזמנו, והיו פעילות שהתלוננו על השתקתן? זאת כמובן מיד “הכפשה”. את חלק מהתגובות, וגם זה לא לראשונה, אפשר לראות כאן (מדובר בדיון גלוי לכול. ותודה לקוראת ערנית על ההפניה).

לגלות חשדנות כלפי עיתונאים – זה תמיד מומלץ. כל מי שחווה על בשרו לא צריך הסברים. רק מה, כשהתקשורת אוהדת את המחאה היא אחלה. כשהיא מנסה לעשות את העבודה שלה (מה לעשות), ולהיות ביקורתית גם כלפי המחאה – היא אויבת העם. זה שעושה וודסטוק כשמזג האוויר חוזר להיות נוח.  או אז מסתבר ש”אנחנו מאהל קטן ומוקף אויבים”, כהגדרתו הקולעת של שלום בוגוסלבסקי. כמו הכעס מימין על המדווחים על עוולות הנעשות כאן כי זה פוגע בשמה הטוב של ישראל… כי מדובר, הפלא ופלא, בשיעתוק של הטיעונים הממסדיים. שנשמעים לפתע מגרונם של מי שבימים כתיקונם יוצאים נגדם.

המשך…

Read Full Post »

בד בבד עלו, שוב ושוב, הקריאות ברמקול לסילוק כל הנשים מבית הקברות. בתחילה היה זה הכרוז שפקד: ‘כל הנשים החוצה בבקשה. כל הנשים, בלי יוצא מן הכלל. זאת ההוראה של האמא, שלא תהיה פה התערבבות’. לקראת סיום הטקס, הוחרפה הנימה. בן המשפחה, קצין צה”ל בדרגת סגן, בעל חזות חילונית, נטל את המיקרופון לידיו ופקד: ‘נשים, בבקשה לא להיות פה. זה לא מקום של נשים. גיא ביקש זאת אישית. נשים החוצה, צריך לכבד את המקום’. הסגן הצעיר סיפר שבהלוויה של דוד המשפחה, אחיה של אביבית, שנפטר לפני כחודש, אמר לו גיא: ‘כמה זה נפלא שאין נשים בבית הקברות’. עכשיו תבע הסגן בשמו של גיא המת את הוצאתן של כל הנשים מהלווייתו שלו, כמשאלתו האחרונה. מעט הנשים שעוד נותרו בבית העלמין עזבו אותו נכלמות.

תודה לולווט על ההפניה לפסקה הזאת, הלקוחה מתיאורו של גדעון לוי את הלוויה של האב וחמשת ילדיו שנספו באסון השריפה הנורא.

המשך…

Read Full Post »

אפילו אם תהליך הפונדקאות בארץ הוא ניצול מחפיר של נשים, אני טוען שיש לבטל את החוק או לפתוח את האפשרות לכולם. נהלו את המאבק על ‘פונדקאות – טוב או רע’ בנפרד מהמאבק על שוויון הזכויות של הקהילה הגאה”, פורס את תחינתו ניר דריימן. בהחלט: התנגדותי לחוק איננה קשורה לקהילה הגאה וזכויותיה. הבעתי אותה בהקשרים הטרוסקסואליים לגמרי (קישורים למטה).  אבל מי שפותח את דרישת השוויון שלו ב”אפילו אם תהליך הפונדקאות בארץ הוא ניצול מחפיר של נשים” תוך שהוא עומד על זכותו לממש ניצול זה כהומוסקסואל (שוויון!) – לא יקבל גם הנחות. אי-אפשר לדרוש זכויות כמיעוט מדוכא שמהותן לנצל באופן מחפיר (הוא אמר) קבוצה אחרת.

המשך…

Read Full Post »

היום עדכנתי את פינת אות מיס פיגי. תוך שאני מסמנת לי כבר זוכה לשבוע שלאחר מכן. כלומר, אם לא יצוץ משהו חדש. יש לי יום יום. אבל בינתיים התוודעתי לעוד מועמד שפשוט קשה לוותר עליו.

יש לי יום יום האשה. מכיוון שזה היום, הנה פינת אות מיספיגי מורחבת. לא משהו חריג במיוחד במציאות. רק תאריך שמצדיק הרחבה. הזוכה של היום, קדימון לזוכה של שבוע הבא (שהרי אולי יידחק על ידי מועמד חדש), וזוכה מיוחד.

המשך…

Read Full Post »

זה לא הזמן לביקורת. עכשיו צריך להתאחד מול הכוחות שמאיימים באמת על הדמוקרטיה. חשבון נפש? בחינה של עצמנו? תיקון אם צריך? כן, זה תמיד טוב. אחר כך. מין "אחר כך" שאף פעם לא מגיע, משום מה. כמו שלנשים אומרים תמיד "זה לא הזמן". חכו. אחרי ש…: אחרי שנגמור עם הכיבוש; אחרי שהמחאה ה"חשובה" תצליח. כשעסקתי במנטרה זה לא הזמן בהקשר של הביקורת הפמיניסטית על מחאת הקיץ, כתבתי: "ל'זה לא הזמן' יש תשובה אחת, חדה מתמיד הפעם: הזמן הוא עכשיו!". המחיר שמשלמות נשים על התפיסה הזאת אולי יותר ברור. אבל מה עם "זה לא הזמן" לבקר את השמאל המאוים, את בית המשפט, את ארגוני זכויות האדם הנדחקים לפינה? ובכן, אותו דבר. כי מנסיוני, "זה לא הזמן" אומר שאף פעם הזמן לא יגיע. ודווקא כדאי שכן.

המשך…

Read Full Post »

התדרדרות מדאיגה נרשמת לאחרונה במעמדן של נשים בזירה הציבורית. בצה”ל חיילים מסרבים לשמוע שירת נשים וחיילות המצוות לחגוג במתחם נפרד בשמחת תורה. הפרדה באוטובוסים בשכונות חרדיות בירושלים ובמדרכות במאה שערים (וגם בקופות חולים מסוימות בעיר הקודש, כמו מאוחדת ברוממה); סירוב לפרסם כרזות שבהן מופיעות נשים בעיר או חיתוך/ריטוש של ראשן מתוך הכרזה. על בית שמש כתבתי כאן. בקרוב אצלכם.

אתמול הגיע עוד שלב. בטקס ממלכתי של משרד הבריאות, שבו הוענקו פרסים על חיבורים בתחום הרפואה וההלכה, לא הוזמנו לבמה שתיים מזוכות הפרס – נשים בעוונותיהן – כדי לקבל את הפרס. הן גם הושבו בזמן הטקס ביציע נפרד. פעם ראש העיר החרדי של ירושלים לא לחץ את ידיהן של כלות פרס ישראל בטקס ממלכתי. היום כבר מושיבים אותן בעזרת נשים. ומחר? כיד הדמיון הרעה עליכם.

המשך…

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »