לאחרונה נתן בית המשפט האירופי לזכויות אדם פסק-דין המתייחס לתביעות להשבת רכוש של פליטים קפריסאים-יוונים לגבי רכוש הנמצא בצפון קפריסין, הנחשבת בעיני הקהילה הבינלאומית כבושה בידי תורכיה.
אני מביאה כאן קטעים מעניינים במיוחד מפסק הדין, את רובם כלשונם (במרכאות. שלוש נקודות בסוגריים מציינות הפניות לפסקי-דין אחרים. התרגום שלי). ישפטו הקוראים את ההשלכות והרלוונטיות גם למקומות אחרים. קפריסין, הנחשבת כבושה בידי תורכיה. מי שיקראו יוכלו לשפוט בעצמם את הרלוונטיות גם למקומות אחרים. המשך…
Posts Tagged ‘זכות השיבה’
"חלפו שלושים וחמש שנים"…
Posted in זכויות אדם, tagged בית המשפט האירופי לזכויות אדם, זכות השיבה, קפריסין, תורכיה on 10 במרץ 2010|
שתי מדינות לעם אחד
Posted in זכויות אדם, tagged זכות השיבה, ישראל, כנס, מדינה דו לאומית, פלסטין on 20 ביוני 2009|
מחר אני נוסעת לכנס באוניברסיטת יורק שבטורונטו, בנושא של המודלים האפשריים לפתרון הסכסוך, שתי מדינות או מדינה אחת? התבקשתי, מאד מאוחר, לדבר בכנס על הנושא של הפליטים הפלסטינים.
התלבטתי קשות אם להיענות לבקשה, והאמת שאינני יודעת אם טוב עשיתי שהחלטתי בחיוב. מדובר בכנס בעייתי מאד. בתחילת דרכו הנושא שלו הוגדר כמדינה אחת כדרך לפתרון הסכסוך, ורק לאחר מכן בעקבות input של ישראלים מרכזיים שאליהם פנו להשתתף בוועדת ההיגוי, כבחינת מודלים אפשריים. אני מעריכה שהפנייה המאוחרת אלי באה כדי לנסות לאזן את התכנית: התבקשתי במפורש להציג את הגישה הישראלית לתביעת השיבה, על סמך דברים שכתבתי. למרות מאמציהם של מארגני הכנס, עדיין התרשמתי שהתכנית איננה מאוזנת וגם היתה לי התכתבות אתם בנושא.
מנסיוני, כנסים כאלה, גם כשהם מאורגנים בתום לב ועם כל הרצון הטוב, "נחטפים" לעיתים קרובות על-ידי חלק מהמשתתפים או אפילו הקהל. הפזורה הפלסטינית, ממש כמו היהודית, מתאפיינת בכך שהיא עוד יותר קיצונית מהקולקטיב החי בישראל. הדבר נכון במיוחד לגבי תביעת השיבה, שהוא הנושא של הפאנל שלי, הטעון במיוחד. חששתי, אפוא, שהכנס יהיה מעין "דרבן" אקדמי. המשך…
רק הפליטים יכולים. להנציח את הסכסוך
Posted in זכויות אדם, tagged החלטה 194, זוהיר אנדראוס, זכות השיבה, פליטים פלסטינים on 12 בספטמבר 2003|
מוסף הארץ לא רצה להמשיך לפרסם תגובה לרשימתו של זוהיר אנדראוס "רק הפליטים יכולים" (1.8.03) בתגובה לכתבה על תכנית איילון-נוסייבה ("עמי וסרי מחפשים פרטנר", 11.7.03). טוב, נו, זו לא באדולינה והשאלות הרות-הגורל שהאושיה התרבותית הזאת העלתה, שבגינן היא זכתה שם לסדרת תגובות בהמשכים. כאן מדובר רק בשאלה השולית האם – ואיך – נחיה כאן, או בעצם ילדינו ונכדינו, בעוד כמה עשרות שנים. האם תתקיים כאן מדינה ליהודים? אתם יודעים מה, האם יהיה כאן קיום קולקטיווי בטוח ליהודים?
זאת איננה תגובה דבוּרה על אופניה ולא מאמר אקדמי או אפילו פובליציסטי. זאת התייחסות קצרה לכמה מן השאלות שמעלה אנדראוס. קצרה גם בגלל המדיום וגם כי אני דנה בכך בשיטתיות ובפירוט באחד מפרקי ספרי שעומד לצאת בקרוב. הנימה הקלילה, פה ושם, היא רק כי נראה לי שבלעדיה לא ניתן לשרוד כאן בקיץ (הפוסט הזה נכתב באוגוסט), עם זכות השיבה או בלעדיה. המשך…