Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘זרים’

פֹּה לַצָּרוֹת יֵש אָב וְאֵם וְיֶלֶד –
וְהַמִּיתוֹת גַּם הֵן קְבוּעוֹת, כְּמוֹ מִסִּים. 
                                               (יהודה עמיחי)

תינוק חמישי מת תוך חודשיים ב”גן ילדים” של מבקשי מקלט בדרום תל אביב. על פי הדיווח, שכב התינוק בן ארבעת החודשים על בטנו שעות ארוכות בלי שמישהו ניגש אליו. “גני ילדים” אלה, הראויים יותר לשם מחסנים לפי תיאורם, הם המקום שבו, בהיעדר מסגרת אחרת, משאירים מבקשי המקלט ומהגרי העבודה את ילדיהם במשך שעות ארוכות ואף ימים, כשהם יוצאים להביא את לחמם בעבודות מפרכות. מדובר במסגרות המתנהלות ללא פיקוח, כשתינוקות, פעוטים וילדים קטנים שוהים שם בתנאים קשים ולא מתאימים, ובהיעדר כוח אדם גם ללא השגחה. חמישה תינוקות מתים מהזנחה תוך חודשיים. אצלנו. בחצר האחורית שלנו. חמישה! הבטן מתהפכת והלב בוכה, מסרב להאמין.

המשך…

Read Full Post »

למעט מספר מצומצם (אף כי חשוב) של זכויות המוקנות לאזרחים בלבד, על מדינות לכבד ולהבטיח את זכויות האדם של הנמצאים בשטחן. יש סיבות מעניינות לכך שמשטר זכויות האדם שהתפתח לאחר מלחמת העולם השנייה הלך לכיוון זה של תחולה טריטוריאלית, שאינו מתנה זכויות אדם באזרחות. אף כי הוא מקנה מעמד חשוב למדינה כאורגן היעיל ביותר להגן עליהן (כן, יותר משיפוט בינלאומי). הן כגוף שמשימוש יתר בכוחו נשקפת הסכנה הגדולה לזכויות אדם, הן כגוף שכוחו מאפשר לו להגן עליהן, גם באופן פוזיטיווי. למרות זאת, על אף שהיות אנושי הוא למעשה התנאי לזכויות, הרי הזכות לאזרחות נחשבת ל”זכות לזכויות”. שכן בפועל, ובכל המדינות, היא מקנה ערבויות חזקות בהרבה לבעליה, להנאה מלאה מזכויות אדם. אבל להוציא אותן זכויות מעטות המוקנות רק לאזרחים, מנוסחים דיני זכויות האדם הבינלאומיים בלשון של “כל אדם”. לשון אוניוורסלית שאימץ גם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הישראלי, לבד מסעיף 6ב המקנה זכות כניסה לארץ לאזרחים ישראלים.

המשך…

Read Full Post »

שני מקרים של אונס ותקיפה מינית שביצעו על פי החשד אריתראים באזור דרום תל-אביב פורסמו לאחרונה. על-פי הדיווחים בתקשורת, בתחילת השבוע נעצרו ארבעה בחשד לאונס בת 19. היום פורסם כי נעצרו שלושה בחשד לאונס של קטינה בת 15 בערב יום העצמאות. המקרה האחרון מזכיר את המקרה הקודם של אונס בחניון גן העיר, שהחשוד בביצועו הוא פלסטיני, בכך שעל פי החשד בשני המקרים אילצו התוקפים את חברהּ של הנערה לצפות כיצד הם אונסים אותה.

פרט זה הוא האחראי, כנראה, לתגובה המזועזעת במיוחד מצד מגיבים רבים. שהרי לאונס של נשים אנחנו כבר רגילים. אבל השפלת הגברים שאיתם – את זה אנחנו עוד לא מכירים. וגם לא נתרגל. זה כבר מערער את החוקיות. זה כבר עובר את הגבול.

אפס סובלנות לעבירות מין, זה העיקרון המנחה. והוא תקף ללא קשר לזהות התוקפים. במידה ויורשעו, יש למצות איתם את כל חומרת הדין. אף אחד לא צריך לקבל הנחות כי הוא מסכן. ושום גמגום לא צריך להישמע מצד מי שמגן על זכויותיהם – ההגנה על זכויותיהם נעשית בצדק. ואם וכאשר אנשים מסוימים מתוכם מבצעים פשעים חמורים, יש להוקיעם.

כאשר התוקפים הם זרים, או “אחרים”, התגובה הציבורית, ככלל, לא מסתפקת בזעזוע מעצם המקרה. היא קוראת להפקת לקחים. להסקת מסקנות. כך, שר הפנים אלי ישי קרא בעקבות המקרה הראשון שבו היו מעורבים לכאורה אריתראים, לכלוא את כל מבקשי המקלט. האשמות קולקטיביות הן פסולות, כנראה, רק כשהן מופנות לחרדים, אליבא דהשר הנכבד. שאין זו הפעם הראשונה שהוא מסית נגד זרים, במיטב המסורת הגזענית. פעם היהודים היו הזרים וחטפו בדיוק את אותה סאת גזענות, כזכור. אבל את “כי גרים הייתם בארץ מצרים” ישי לא הפנים, מסתמן. למוקד סיוע לעובדים זרים הגיעו שיחות איום בנוסח “זה מוקד סיוע למסתננים בני זונות נאצים שאונסים יהודיות?” ו”אני רוצה את הכתובת שלכם כדי שאני אוכל לשרוף אתכם, לעשות לבנות שלכם מה שעושים לבנות שלנו, יא בת זונה”.

כי כשמדובר בזרים, לא רק שזאת הזדמנות פז לקרוא לגרש אותם. אלא שהם אלה שתמיד באים ל… את הבנות “שלנו”. של האומה. של השבט. זה שהדרת כבודו (honor) תלויה בבתוליהן ובצניעותן המינית. הנשמרת לבעליה. ואת זה השבט לא יסבול. ועם זה האומה לא תסכין.

וכך גופן של נשים מופקר פעמיים. פעם אחת לתקיפות מיניות ופעם שנייה מגויס כמטבע לשמירת הכבוד הלאומי.

Read Full Post »