בד בבד עלו, שוב ושוב, הקריאות ברמקול לסילוק כל הנשים מבית הקברות. בתחילה היה זה הכרוז שפקד: ‘כל הנשים החוצה בבקשה. כל הנשים, בלי יוצא מן הכלל. זאת ההוראה של האמא, שלא תהיה פה התערבבות’. לקראת סיום הטקס, הוחרפה הנימה. בן המשפחה, קצין צה”ל בדרגת סגן, בעל חזות חילונית, נטל את המיקרופון לידיו ופקד: ‘נשים, בבקשה לא להיות פה. זה לא מקום של נשים. גיא ביקש זאת אישית. נשים החוצה, צריך לכבד את המקום’. הסגן הצעיר סיפר שבהלוויה של דוד המשפחה, אחיה של אביבית, שנפטר לפני כחודש, אמר לו גיא: ‘כמה זה נפלא שאין נשים בבית הקברות’. עכשיו תבע הסגן בשמו של גיא המת את הוצאתן של כל הנשים מהלווייתו שלו, כמשאלתו האחרונה. מעט הנשים שעוד נותרו בבית העלמין עזבו אותו נכלמות.
תודה לולווט על ההפניה לפסקה הזאת, הלקוחה מתיאורו של גדעון לוי את הלוויה של האב וחמשת ילדיו שנספו באסון השריפה הנורא.
קרוא וכתוב 