Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘חוק יסוד הכנסת’

ישראל, אנו קוראים, דורשת הבהרות ממצרים, על התבטאות של שר החוץ שלה שהגדיר את ישראל מדינת אויב. בין ישראל למצרים, כידוע, נחתם הסכם שלום.
לו הייתי מצרים, הייתי אף אני דורשת הבהרות. מישראל. על כך שמצרים נמנית עד היום – 31 שנים אחרי חתימת הסכם השלום עִמה – בין המדינות המנויות בחוק למניעת הסתננות (1954). על חוק זה נסמכים, בדרך-כלל, כדי לקבוע האם מדינה היא מדינת אויב.

ככל הידוע לי, אין הגדרה  ברורה בחקיקה הישראלית מדינת אויב מי היא. “אויב” כהגדרתו בסעיף 91 לחוק העונשין הוא "מי שהוא צד לוחם או מקיים מצב מלחמה נגד ישראל או מכריז על עצמו כאחד מאלה, בין שהוכרזה מלחמה ובין שלא הוכרזה, בין שיש פעולות איבה צבאיות ובין שאינן וכן ארגון מחבלים”. חוק מרכזי המזכיר את המונח ‘מדינת אויב’  הוא חוק יסוד: הכנסת, שבסעיף 7א(א1) קובע, בין היתר, כי מי ששהה במדינת אויב שלא כדין במשך שבע שנים שקדמו להגשת רשימת המועמדים, יראו בו כמי שיש במעשיו משום תמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל, כל עוד לא הוכיח אחרת. ועל כן אינו יכול לשמש כמועמד לכנסת על-פי סעיף 7א’(א)(3) לאותו חוק.  אך אין בו הגדרה מהי מדינת אויב. כאמור, החוק למניעת הסתננות מהווה כלי מרכזי, אף כי לא בלעדי, לצורך כך.

לזכותה של ישראל יש לומר כי היא עומדת לתקן מצב זה, שבו מצרים מוגדרת לפחות דה-פקטו כמדינת אויב. בהצעת החוק למניעת הסתננות (2008) מצרים וירדן שוב אינן מופיעות ב’תוספת’: מדינות שהסתננות מהן מחמירה את הענישה עליה. הצעת החוק, שכבר עברה קריאה ראשונה,הבעייתית מאד מבחינות אחרות, שלא אדון בהן כאן. בעיקר מבחינת דיני פליטים. המדינות המנויות בתוספת של הצעת החוק הן איראן, אפגניסטן, לבנון, לוב, סודאן, סוריה, עיראק, פקיסטן, תימן ושטח רצועת עזה. המדינות המוזכרות בחוק ההסתננות הקיים הן לבנון, מצרים, סוריה, סעודיה, עבר הירדן, עירק ותימן.

לא באתי לסנגר על שר החוץ המצרי, חלילה. אבל שמא צריכה ישראל לקשוט עצמה תחילה?

Read Full Post »

שתי רשימות ערביות, בל"ד ותע"ל-רע"מ, נפסלו מלרוץ לבחירות על-ידי ועדת הבחירות המרכזית. השופט אליעזר ריבלין, יו"ר הוועדה והיחיד שאיננו פוליטיקאי מבין חבריה, נמנע מלהשתתף בהצבעה. על כך כתבתי כאן. העניין יגיע לבית המשפט העליון. (כערעור בחירות, ולא בשבתו כבג"צ כפי שיש הטועים לחשוב).

פסילת רשימה או מועמד לבחירות היא אמצעי מאד דרסטי בדמוקרטיה. זוהי פגיעה אנושה בזכות להשתתפות פוליטית, אולי ליבת הדמוקרטיה. היא פוגעת לא רק במי שלא יכול לפרוש את סדר-היום שלו בפני הבוחרים ולקבל את אמונם כדי להשפיע (הזכות להיבחר), אלא גם בבוחרים שלא יכולים לתמוך באותו רעיון ומצע (הזכות לבחור). ישנן מדינות שאין בהן כל אפשרות משפטית לפסול מהותית רשימה או אדם, והן מותירות את הברירה בידי הבוחרים. על כך בהמשך. אבל השאלה הראשונית שיש לשאול, בהינתן שמדובר בזכות כה בסיסית ששוללים אותה, היא האם שלילה כזאת יכולה להיות מוצדקת? ואם כן, באילו נסיבות? המשך…

Read Full Post »