Feeds:
פוסטים
תגובות

Posts Tagged ‘חינוך’

במאמרו של עמנואל סיון בהארץ מהיום, על הקהילה המוסלמית בצרפת, הוא מספר בין השאר על דרשה שנושא מטיף בענייני חינוך. "קצפו של המטיף יוצא על המושג 'זכויות הילד', הקונה לו שביתה 'בקרב אחינו', כנראה בהשפעת החברה הסובבת. ומה על זכויות ההורים? אלה אינן מעונות באמנה של האו"ם! וכך אנו מגיעים, שומו שמים, לבנים המחציפים פנים כלפי אבותיהם, לבנות הדורשות מאמותיהן לקצר חצאית או לאחר בנשף, שלא לדבר על סירוב ללבוש רעלה לבית הספר".

הטענה הזאת מוכרת לי ממקום אחר. בפגישותי עם מורים ומנהלים במסגרת השתלמויות שאני מעבירה על זכויות תלמידים, בהרצאותי לפניהם על זכויות אדם וזכויות ילדים, אני שומעת גרסה שלה: "ומה אתנו, לנו אין זכויות?"; "ומה עם חובות התלמידים?". ההתרסה הזאת מבטאת חרדה אמיתית, שיש להפיג, וקושי של ממש שצריך להתמודד אתו. אכן, מורים רבים ניצבים מול קשיים עצומים הנובעים מהתפוררות הסמכות בבית-הספר, מהאלימות הגוברת, מכניסת השיח המשפטי לבין כתליו (בדמות קבלת מכתבים מעורכי-דין ואיומים בתביעות), מתנאים בלתי-אפשריים כמעט להוראה ולמידה ומשחיקה מתגברת כתוצאה מכל אלו. אך מה לכל אלו ולזכויות התלמיד? האמנם ההתוודעות למושג הזה היא שמגבירה את התובענות ("זכותי!") והאלימות מצד הילדים או שמא החיים בחברה הסובבת אותם מלמדים אותם זאת, מה שהם רואים על הכביש, בטלוויזיה, בבית הנבחרים ובעיקר בביתם הם?

לא סתם אני מתחילה תמיד את הרצאותי בהשתלמויות הללו בהצגת הנושא הכללי של זכויות אדם וייחודן. זכויות התלמיד אינן מושג שצונח אלינו משמים, או בדמותם של פנקסי הזכויות שמחלק משרד החינוך לחדרי-המורים. זכויות התלמידים נובעות מזכויותיהם כילדים, ואֵלו – חלק בלתי-נפרד מזכויות האדם. לילדים יש זכויות משום שהם בני-אדם. חשוב להבין מנין מגיע הרעיון הזה, מהו ההֵקשר ההיסטורי שבו צמח וכיצד התפתח, אֵלו זכויות מוּכּרות ואֵלו בעיות מתעוררות בנוגע אליהן. כך לְמֵדים המורים כי ללא שום ספק גם להם יש זכויות. כבני-אדם. כמורים, יש להם בעיקר סמכות. ואת הסמכות הזאת עליהם להפעיל מתוך שיקול דעת וכיבוד זכויותיהם של הכפופים להם, כפי שחייב בכך כל בעל סמכות. את זה מבינים אולי טוב יותר אחרי שלומדים מדוע החובה העיקרית לכבד ולהבטיח זכויות אדם מוטלת על רשויות המדינה, למרות שעל כל אדם ואדם מוטלת החובה לכבד את זכויותיו של הזולת.

בוודאי שלכולנו יש חובות, אֵפוא, שכן אם לכל אחד ואחת מאתנו יש זכויות, וכל זכות יוצרת חובה נגדית להגן עליה, לכל אחד ואחת גם חובה לכבד את זכויות האחר. נוצרת רשת של זכויות וחובות, אך זוהי תפיסה שונה מאד של הַקֵשֵר בין זכות לחובה מאשר זו הרווחת והמוטעית, הסבורה כי זכויות תלויות בקיום חובות. את זכויות התלמידים או הילדים לא ניתן להתנות בקיום חובות משום שכל זכויות האדם אינן מותנות בקיום חובות, גם אם לכל חברה הרשות להטיל חובות על חבריה. העובדה שככלל קטינים נמצאים מתחת לגיל החבוּת המשפטית איננה אומרת שאין להם חובות. ראשית, יש להם חובות הנובעות מהַסְדָרים והמדיניות של המוסד שבו הם לומדים. שנית, מתפקידם של המורים לחנך אותם לכבד את זכויותיהם של אחרים ובכך להתרגל למילוי חובתם כבוגרים. בידי המורים – כמו בידי ההורים – נתונה אֵפוא זכות גדולה (והפעם במובן העממי של המִלה…) לחנך את הילדים לזכויות אדם, ליצור בבית-הספר תרבות של זכויות, תרבות השונה מאד מתרבות של "מגיע לי". זו איננה משימה קלה כפי שחינוך בכלל איננו דבר פשוט. אבל זה כבר נוגע לאחריות שיש למי שהביאו ילדים לעולם, ולמי שבחרו בחינוכם כמקצוע, בצד הזכות הגדולה שהוענקה להם.

עוד בנושא:
זכויות של ילדים

Read Full Post »

« Newer Posts