קרוא וכתוב

כבר חשבתי שכתבתי כל מה שאפשר על שביתת הרופאים. לא אחזור על כל הטיעונים הקודמים:
ושמרתם עד מאוד חיי אדם
מהם טיפולים מצילי חיים
חזקים על חלשים
רופאים על הרכבת

למן ההתחלה חשבתי שדרישותיהם מוצדקות אך השביתה באופן שנוהלה אינה מוסרית ולא יכולה להיות קבילה. ודאי ככל שהחריפה וננקטו בה אמצעים יותר ויותר אלימים, שהפגינו כי הרופאים שוכחים שהם בחרו במקצוע עם מחויבות אנושית, מקצועית ואתית בצידו.

המשך…

Read Full Post »

ממש במקרה יצא לי לשמוע חלק ממסיבת העיתונאים של אולמרט ברדיו, בדרכים. רק קצת לפני כן, כשפתחתי את אותו רדיו, נודע לי על הרחש-בחש שאחז את המערכת מוקדם יותר, חרושת השמועות והירידה בבורסה; כך שלא הספקתי אפילו להיכנס למתח. יוסי גורביץ כתב בבלוג החברים של ג'ורג' (מומלץ מומלץ) שלא קל לו, אבל הוא חייב מִלה טובה לאולמרט על החשיפה המלאה ואי-ההסתרה של מצבו הרפואי. בסוף תגובתי כתבתי שבמחשבה שנייה אכתוב על זה פוסט. ובכן:

לאולמרט לא היתה הרבה ברירה. זה לא העידן של הסרטן של גולדה או אשכול ואפילו הדיכאון של בגין. הסיפור של שרון הוא כמובן עניין אחר, ורלוונטי ישירות לענייננו ביותר ממובן אחד, כפי שנראה מיד. היום לא ניתן להסתיר את עצם קיומו של מצב רפואי (להבדיל מגילוי אמיתי של חומרתו). בעידן התקשורת החזותית הפולשת לכל פינה והאינטרנט שמסדרת לכל בעלת גישה תחנת שידור – זה פשוט בלתי אפשרי. קשה לנו היום להעלות על הדעת איך רוב אזרחי ארה"ב כלל לא ידעו בזמנו שנשיאם רוזוולט יושב על כסא גלגלים. אולמרט ידע היטב שבכל מקרה מצבו היה מתגלה. ושאם זה ייצא לא ישירות ממנו כמו שעשה אלא דרך שמועות ו”גילויים” עיתונאיות – מצבו יהיה הרבה יותר גרוע. לא רפואית, כמובן, אלא ציבורית. הוא גם לא יוכל לשלוט במידע שייצא, וגם יצטייר כמי שמבקש להונות את הציבור כחלק מניסיונו להוסיף ולהיאחז בתפקידו. לכן לא הייתי מתפעלת יתר על המידה מכנותו וחושפנותו. כן הייתי נותנת לו ציון טוב בהבנת הכוחות הפועלים בזירה, בעיקר התקשורתית, אבל הוא ממש לא זקוק לציון כזה ממני.

אלא שמנין לנו לדעת שאולמרט אכן חשף "הכול"? ההנחה הזאת יכולה להיות תוצאה של מניפולציה מכוונת. אולי זה בדיוק מה שאולמרט רוצה שנחשוב. אולמרט, או יועציו, יודעים היטב שכאשר מציגים חשיפה כביכול, יניחו השומעים והצופים כי הם אכן מקבלים חשיפה. דווקא "חשיפה" מאפשרת להסתיר את מה שרוצים להסתיר באופן מתוחכם, ובטוח, הרבה יותר מאשר ניסיון הסתרה. זה נימוק נוסף לטובת הצעד שעשה אולמרט מבחינת האינטרסים הצרים שלו, אבל במקרה הזה אנו זקוקים דווקא לביקורת, לא לתשבחות. ובכן, לכאורה אכן חשיפה מרשימה. אבל כבר בשמיעה ראשונית ניתן להעריך כי מדובר בהמעטה מאד אופיינית. שגרסה שמדובר רק ב"סימנים ראשונים לגידול" (סימנים או גידול?), “גידול מיקרוסוקופי”, “אהיה כשיר למלא את תפקידי באופן מלא” וכן הלאה. אולי הכול נכון, אבל – וזאת השאלה שעלינו לשאול כצופים ומאזינים לא תמימים – איך אפשר לדעת?

הבטחתי את שרון. יש לנו כבר ניסיון מאד גרוע עם המקרה שלו, שבו רופאיו שיתפו פעולה עִמו ועם יועציו כדי ליצור מצג-שווא של ארוע קל וחולף. כלומר, הם העדיפו את האינטרסים הפוליטיים שלו על פני האינטרסים הרפואיים שלו כפציינט. זה חמור מבחינת התנהלותם כרופאים, שאמורים לשים את האחרונים בראש מעייניהם, לא להיות שותפים לספינים פוליטיים של יועצי תקשורת. את המחיר הוא שילם אח”כ בגדול. לא פלא שהעיתונאים חשדנים עכשיו גם כלפי הסיפור של אולמרט, מעבר לחשדנות הרגילה שעליהם להפגין בכלל וכלפי פוליטיקאים בפרט.  גם אם יכול להיות, ויכול להיות, שכל מה שאולמרט ורופאיו אמרו היתה אמת לאמיתה. (שימו לב שאחד מהרופאים היה מעורב גם בסיפור שרון; הוא יכול להלין רק על עצמו אם עכשיו קצת פחות מאמינים לו). בסופו של דבר, יותר משהרופאים יודעים בעניינים האלה – הם לא יודעים. אבל דווקא זה מחייב קצת ענווה (בכלל, לא רק לגבי פציינטים שהם ראשי-ממשלה). לכן דווקא הביטחון העצמי והנחרצות  – מחייבים ספקנות מצדנו.

אחת מהשאלות שהופנו לרופאיו של ראש הממשלה היתה השאלה העקרונית האם לדעתם מחויב ראש ממשלה בדיווח שגרתי אודות מצב בריאותו לציבור. כיום אין חובה שבדין לעשות זאת (אולי זה מקור המִלה הטובה שקיבל). לא ברור מדוע הופנתה השאלה לרופאים. זאת איננה שאלה רפואית, זוהי שאלה של אתיקה ציבורית. מובן שעל רופאיו חל איסור לדווח לציבור, או למאן דהוא, על מצבו הרפואי ללא אישורו, כלומר ויתור על סודיות מצִדו. אלא שחובה זאת חלה כלפי כל פציינט, לא רק אם הוא מתגורר כרגע ברח' בלפור בירושלים. יותר מדי רופאים לא מקיימים את החובה הזאת. אין כמעט יום שאנחנו לא רואים בטלוויזיה רופאים המדווחים לצופים על מצבו של פצוע מתאונת דרכים, ארוע פלילי או פיגוע. משום מה אז הם שוכחים את חובתם לשמור על חיסיון רפואי. אבל השאלה כאן נוגעת לפציינט עצמו, ולהתנגשות בין שתי זכויות: זכותו לפרטיות וזכות הציבור לדעת את מצבו הבריאותי של מי שמקבל עבורו החלטות, גם הרות גורל. לא מדובר כאן ב'עניין לציבור', שיכול להתפרש ככל מה שמעניין את הציבור, אלא ב'עניין ציבורי' פר אקסלנס. לעומת מצבם של נפגעים בתאונות או פיגועים, שזכותם לפרטיות צריכה להישמר, האזרחים רשאים – וחייבים – לקבל מידע בדוק על מצבו הרפואי של ראש הממשלה. זאת כדי שהם יוכלו לשקול האם הוא פנוי לעסוק בעניינים שעבורם נבחר והאם שיקול דעתו לא עלול להיפגע, ולסכן אותם. האזרחים, בואו לא נשכח, הם הריבון. ראש הממשלה מכהן מתוקף הסמכות שהם נתנו לו. יתכן מאד שהגיע הזמן לעגן את חובת הדיווח הזאת בדין.
ואיחולי רפואה שלמה לאהוד אולמרט.

עוד בנושא:
ואם זה לא היה ראש הממשלה

ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור

Read Full Post »