הסרט ‘חנה ארנדט’ מתרכז בפרק אחד בחייה של הפילוסופית והתאורטיקנית היהודיה-גרמניה, הקשור למשפט אייכמן שאותו סיקרה עבור הניו-יורקר ב-1961 וכשנתיים מאוחר יותר היה לספר ‘אייכמן בירושלים’. על הספר כתבתי בזמנו בהקשר אחר.
Posts Tagged ‘חנה ארנדט’
הרהורים בעקבות ‘חנה ארנדט’
Posted in פלסף, שונות, tagged אייכמן בירושלים, ג'ורג' שטיינר, חנה ארנדט, מרטין היידגר, נאציזם on 20 בינואר 2014| 7 Comments »
מקום בעולם
Posted in זכויות אדם, tagged אזרחות, חנה ארנדט, יסודות הטוטליטריות, מייקל איגנטייף, משפט בינלאומי של זכויות אדם, סוריה, צבא on 8 בדצמבר 2013| 4 Comments »
בהרצאה מעניינת מאוד שנשא מייקל איגנטייף באוניברסיטת ליידן שבהולנד, ‘אומץ אזרחי והדמיון המוסרי’ (PDF), הוא חוזר במקום מסוים על רעיון שכתב אודותיו כבר במאמר קודם, בהתבסס על אבחנתה של חנה ארנדט. כאן הוא אומר:
כאשר האזרחות שוב לא הוכחה כחזקה דיה כדי להגן על היהודים, האם האנושיות הפשוטה תפסה את מקומה? בכמה מקרים, רחמים, חמלה ואמפתיה הובילו לפעולות הצלה. לרוע המזל היה זה החריג, לא הכלל. כאשר היהודים הופשטו מאזרחות, גורשו מקהילות, כאשר נכפה עליהם לשאת את הטלאי הצהוב, כאשר יכולים היו לפנות רק לחמלה מאחיהם בני האדם, היה זה מאוחר מדי. יהודים ברחבי אירופה גילו את האמת המרה שבמילותיה של חנה ארנדט, שנכתבו ב-1948: “נראה כי אדם שאינו אלא אדם איבד את עצם האיכויות שאיפשרו לאנשים אחרים להתייחס אליו כאל אחיהם”.
לונדון 2012, עולם הפוך
Posted in שונות, tagged אולימפיאדת לונדון, ג'יבריל ראג'וב, הוועד האולימפי, חנה ארנדט, טבח מינכן, ספורט on 27 ביולי 2012| 9 Comments »
המאבק לקיים דקת דומיה לזכר נרצחי אולימפיאדת מינכן בטקס הפתיחה של אולימפיאדת לונדון – המתקיימת בדיוק 40 שנים לאחר הטבח – נכשל.
יש המגינים על הסירוב להיענות לדרישה מטעמים מקצועיים-ענייניים: טקס הפתיחה אמור לשדר חגיגיות ואינו המקום לתזכורות עגומות. מה לנו שנערבב שמחה ביגון. כאילו אין בכל רגע ורגע בחיינו עירוב כזה. זרימה תמידית ומשתנית. כאילו ניתן, וראוי, להפריד שמחה מצער, אושר מכאב. כאילו בטקסים שאנו עורכים אין עירוב כזה. לא צריך לתרגל מדיטציה בודהיסטית כדי להבין זאת. יהודים יודעים זאת היטב כשבטקס הכלולות הם שוברים כוס, או כשבבית חדש הם מותירים פינה אחת לא מטויחת, לזכר חורבן הבית.
לְמַאֵן לומר לנגף טוב
Posted in זכויות אדם, tagged ICC, אמנת רומא, חנה ארנדט, משפט אייכמן, שיפוט בינלאומי on 15 ביולי 2003| 4 Comments »
משפט אייכמן עמד בעיצומו בשנה שבה נולדתי. ספרו של חיים גורי מול תא הזכוכית, במהדורתו המקורית, עדיין מונח על מדף הספרים שלי, ירושה משפחתית. גורי סיקר את המשפט ל"למרחב", העיתון עליו גדלתי בבית של אחדות העבודה. 37 שנים לקח למו"ל עברי להרהיב עוז ולהוציא תרגום לספרה של חנה ארנדט, שסיקרה את המשפט באותם ימים עבור הניו-יורקר. אייכמן בירושלים איננו ספרה החשוב ביותר, אם כי הראשון שמתורגם לעברית, אבל לבטח הוא זה שהוציא לה את השם הרע ביותר בין היהודים. לחלוטין שלא בצדק, גם אם הצדק שמחפשים בו הוא צדק ליהודים, לא צדק אוניוורסלי. המשך…
ד"ר נעמה כרמי
-
הצטרפו ל 652 מנויים נוספים
וְזֹאת הַתְּרוּמָה
-
הבלוג בפייסבוק
-
הטוויטר שלי
מפתח
סימניה
ארכיון
-
רשימות אחרונות
קרוא
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
יש לי יום יום תג
ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
יזכור
-
©
קרוא וכתוב 