Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘טראומה’

Manchesterהסרט 'מנצ'סטר ליד הים' שצפיתי בו לפני זמן מה, הוא אחד הסרטים הטובים ביותר בנושא של טראומה ופוסט-טראומה שראיתי. הגיבור חי חיים מנותקים רגשית, ודומה שהוא אטום לחלוטין לסובב אותו ולעצמו. אך בערבים שבהם הוא שותה בבר, הוא חווה התפרצויות אלימות של זעם, שנראות לא מובנות ובעיקר לא פרופורציונליות לטריגרים שלהם, טריגרים שלמעשה הוא עצמו לעיתים קרובות יוצר. שני הדפוסים האלה – ניתוק רגשי מעצמך ותחושותיך, והתפרצויות זעם לא מובנות או מוגזמות, שהן בעצם הדרך הנגישה היחידה להתחבר למה שאת מנותקת ממנו ולהשליך את הכאב הבלתי נסבל – מאפיינים התנהגות פוסט-טראומתית. ואכן, במהלך הסרט נחשפת הטראומה האיומה של הגיבור, ששולטת בחייו מאז. כפי שהוא אומר בשיאו של הסרט, שבו הוא פוגש באקראי את אשתו לשעבר (מישל ויליאמס) ברחוב: “אין שם [בתוכו] שום דבר". הוא מת מבפנים. 

המשך…

Read Full Post »

מדד חדש בא לעולם: ‘מדד בית הקלפים’. מעתה בכל פעם כשפוליטיקאי טוען שכל הטענות נגדו אינן אלא מזימה שרקמו יריביו כדי להפילו, שאלו: “כמה זה בסולם בית הקלפים?”. קנוניות ותככים קיימים, כידוע, בשפע בעולם הפוליטי. יש המעדיפים להסתכל רק עליהם. זה יותר מעניין (אותם בכל אופן), וגם פוטר אותם מהתייחסות רצינית לנושא של עבירות מין המיוחסות, על פי החשד, לפוליטיקאים הנהפכים לפתע לקורבנות לכאורה. או חמור יותר, מאפשר להם לבטל את אותם חשדות מראש.
אומר מיד: אין במה שנכתב כאן שום הבעת דעה בשאלה האם היה על היועמ”ש להורות על בדיקה (הליך שאינו פתוח בפני נחשד שהוא אזרח מן השורה, נזכיר), כשמדובר בתלונה על עבירה לכאורה שכבר חלה עליה התיישנות. ההחלטה היא לכל הפחות בעייתית ודורשת הצדקה. שוב, לא זה הדיון כאן. על שאלת ההתיישנות לגופה אומר משהו בחלקו השני של הפוסט.

המשך…

Read Full Post »

ממה מורכבת הילדות? נכון יותר, ממה מורכבים זכרונות הילדות? וליתר דיוק, מהו המקום הזה שבו מתחילים להתערבב האהבה והכוח עד לבלתי הכר?

זכרונותיה של איליין ריזלי, ציירת שחוזרת לעיר הולדתה טורונטו לכבוד תערוכה רטרוספקטיווית של ציוריה, הם פסיפס של ארועים, קרעי זכרונות, צבעים וקולות מילדות קשה שעברה בטורונטו, ממנה עמדו לה כוחות הנפש לנוס בבגרותה. עולמה של איליין הילדה הוא העולם האפל של חברות בין בנות, חברות שהאהבה והעריצות השתלטנית, הדורסת, הם שני צִדיה. עולם שלמבוגרים אין בו דריסת רגל, שהילדים נותרם בו לבדם ללמוד על מושגים של כאב ורוע. זהו העולם שעיצב את דמותה הבוגרת של איליין, ושבבורחה ממנו היא עדיין איננה מנותקת ממנו. עד כמה איננה מנותקת תלמד בביקורה זה בטורונטו. את קורדליה, שהיתה החברה הטובה וגם העריצה הסדיסטית, מוסיפה איליין לחפש בחוזרה לטורונטו, רואה בכל אשה ברחוב את פניה האפשריים.

עין החתול. תרגום בעייתי

מהי המשיכה הזאת למקור הכאב, כחיטוט בלתי-פוסק בשן נגועה? דומה כי אין זה הרצון להבין. הסיפור איננו מבנה סיפורי בנוי היטב המכניס סדר בארועי הטראומה, נותן להם התחלה, אמצע וסוף של נראטיב, שמסוגלים להעניק להם פשר. הארועים שהוא מספר לנו מפורקים חלוטין, מובאים מזווית הראייה של הילדה שחוותה אותם, לעיתים במשולב עם התובנה של המבוגרת המספרת אותם כיום, אך הם אינם מסודרים באופן שבונה מחדש את העולם שיצר אותם. העולם הזה נותר מפורק, מפורר וקרוע, ואת ארועיו עלינו לשחזר מתוך תודעתה של הילדה שמספרת אותם ללא "שם כללי" אלא כארועים פרטניים שמשמועתם מוענקת, אם בכלל, בדיעבד, על-ידי הקורא.

חזרה אל הטראומה ללא יכולת תובנה דנה את החוזר, החוזרת במקרה זה, להסתחררות בלתי-פוסקת בתוך פרטיה, לא להיחלצות ממנה. לאי-היכולת להיחלץ מטראומה פנים שונות. מחלקן סובל רק הסובייקט, מחלקן סובלים כל הסובבים אותו. בסרט 'סליפרס', למשל, נרקם הקשר בין נקמה אלימה ההורסת את חיי כל המעורבים, לבין אי-היכולת לספר את הסוד שבלבה של כל טראומה, ולהעניק לסוד לגיטימציה חברתית. "הזכירה והסיפור של ארועים מחרידים כהווייתם הם תנאי מוקדם הן להשבת הסדר החברתי על כנו הן לריפוי הנפגע היחיד… רק כאשר זוכה האמת להכרה, בסופו של דבר, יכולים הנפגעים להתחיל בתהליך ההחלמה", אומרת ג'ודית לואיס הרמן  בספרה המצוין טראומה והחלמה. זאת בניגוד לתגובה הרגילה, שהיא סילוק מן התודעה של מעשי זוועה, או מחריד יותר, הטלת האשמה על הקורבן.

החזרה חסרת-האונים אל הפצע היא ראיה לכך שהחלמה אין כאן. אבל בדרכה שולחת אטווד אלומת אור אל לב המאפלייה של הילדות, חושפת פיסה של ארץ לא-נודעת. בראיון להארץ עם צאת התרגום לספרה, סיפרה אטווד על התגובות שקיבלה על חשיפתה את פיסת העולם הזו של יחסים בין בנות, שעד כה היתה שרויה בעלטה גמורה מבחינת מה שמסופר בפומבי. האם מהערבוב הזה בין החברוּת לעריצות לומדת כל אשה כי אהבה היא כאב? אטווד איננה מספקת לנו את התשובה. רק את האור שבאמצעותו ניתן לחפש אותה. זהו האור הזורח מלב לבו של הלא-כלום, והוא לדבריה אינו מרובה, אך מספיק כדי לראות באמצעותו.

כל ביקורות הספרים

Read Full Post »