Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘יגאל עמיר’

אי אפשר להגיד על ההחלטה להוציא סוף סוף את יגאל עמיר מהבידוד שבו היה מצוי שנים ארוכות בכלא שהיא בעִתה, כי היא הרבה יותר מדי מאוחרת. אבל זאת החלטה שיש לסמוך עליה את שתי הידיים ולברך עליה. כליאה בבידוד היא פגיעה בזכויות אדם ומהווה צורה אכזרית במיוחד של ענישה. היא גורמת הן להפרעות גופניות הן להפרעות נפשיות שעלולות להיות ארוכות טווח. יש לזכור שאין להעניש אסירים מעבר לעונש שהושת עליהם בעצם שלילת החירות שבמאסר. וזה חל גם על רוצחי ראש ממשלה.

לא כך חושבת מפלגת מרצ, המפלגה הנאורה שבאג’נדה שלה זכויות האדם מופיעות די גבוה. לפחות ביומרה. מרצ – המפלגה שהביאה לכם את החוק הפרסונלי של שלילת אפשרות החנינה מיגאל עמיר – מכה שנית. המזכ”ל שלה, דרור מורג, שכשחגי עמיר השתחרר מהכלא אחרי קרוב ל-17 שנים הצהיר “בכל רגע בחיים נזכיר לו מה עשה”, פלט היום את האמירה הבאה, שהתפרסמה רשמית בדף הפייסבוק של המפלגה:

מדובר בהחלטה שגויה ומקוממת שנועדה להעביר מסר סלחני כלפי רוצח ראש הממשלה, שמעולם לא הביע חרטה על מעשיו. עמיר הוא רוצח נתעב ומסוכן שלא ראוי להקלה בעונש והוא עשוי לנצל את מפגשיו עם האסירים האחרים כדי להמשיך ולהפיץ את משנתו הרצחנית.

תודה, מרצ, שאתם מאשרים שוב שזכויות אדם בעיני יותר מדי אנשים וארגונים, ודאי מפלגות – הן עניין פוליטי במובן הרע של המִלה. כזה שהיחס אליו הוא אינסטרומנטלי, על פי עמדותי. כשהן נשללות מהמקורבים לי בדעותיהם – אצעק חמס. כשהן נשללות מאויבי הפוליטיים – אצדיק את הפגיעה ואקרא להמשיך את שלילתן. אנחנו בהחלט יודעים ממי עלינו להתיירא, כפי שכבר כתבתי בעבר.

ותודה אמיתית, ללא ציניות, לרופאים לזכויות אדם, שמן הצד השני ממשיכים לעמוד על העקרונות האוניוורסליים של זכויות אדם, וקראו כבר בעבר להוציא את עמיר מבידוד ולהפסיק את הפרקטיקה הפוגענית הזאת. 

עוד בנושא:
לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים

 

Read Full Post »

מקרה האחים עמיר הוא סוג של מבחן רורשאך לאנשי שמאל וזכויות אדם. למרבית הצער, חלק לא קטן מהם נכשלים בו. (אי אפשר “להיכשל” במבחן רורשאך, כמובן, אבל זה רק משל).

יגאל עמיר זכה לחוק פרסונלי המונע ממנו כל חנינה אפשרית, פרי יוזמתו של ח”כ מהשמאל (נניח). חגי עמיר, ששוחרר לאחר קרוב ל-17 שנות מאסר על סיוע לרצח, שאותן ריצה באופן מלא – לקבלת פנים שקראה לרדוף אותו עד יום אחרון, פחות או יותר.

איפה השוויון בפני החוק? להיכן נעלם הרעיון שהעיקרון של גמול ועונש ממוצה כאשר אדם ריצה את עונשו? ולמה זה לא מפתיע אותי?
כי זאת ממש לא הפעם הראשונה שבה מתחוור שלא מדובר בשאלה מהו העיקרון, אלא בשאלה במי מדובר. בזכויותיו של איזה צד, או באינטרסים של מי מבקשים לקדם.

כשאהוד ברק כראש ממשלת מעבר ניהל מו”מ מדיני – זה היה תקין בעיניהם, כי זה נעשה “מהצד הנכון”.
כשמתנחל משוחרר למעצר בית – הזעקה גדולה. מדוע הוא לא נשאר במעצר? כמו שכתבתי פעם, “
החלופה של מעצר בית תמיד צריכה להיות מועדפת כשהיא אפשרית. סייגים לה הם סכנה לציבור, חשש מבריחת החשוד או משיבוש הליכי משפט, או הליכי חקירה שניתן לקיים רק במעצר. אלו הן עילות המעצר כפי שנקבעו בחוק המעצרים. אני שותפה מלאה לביקורת על האיפה ואיפה שנוקטים כלפי מתנחלים בתחום אכיפת החוק, אבל יישור הקו צריך להיות עם הנורמה הראויה של זכויות האדם, לא עם הנורמה הפסולה.”  ובישראל מרבים מדי במעצר, לעיתים עד תום ההליכים, גם כשאין זה נחוץ.
כ
שמדובר בהפרת זכויות ההליך ההוגן, יש מי שתמיד מזכירים, בצדק, כשמדובר בעצירים ערבים איש לא מתרגש אם מפירים את זכותם להיפגש עם עורך-דינם או זכויות אחרות. אבל חשובה ככל שתהיה ההצבעה על האפליה, התיקון חייב להיות להתיישר לדרך הנכונה: של הגנה על זכויות הכול, לא של רמיסת זכויות הכול באופן שווה.

בלהט התשוקה לאסור על נישואיו של יגאל עמיר, בזמנו, נקראה לדגל “הדמוקרטיה המתגוננת”, לא פחות. כי כשמדובר בעמיר, המוחזק בבידוד שנים רבות, יש הסבורים שצריך ומותר להפעיל נשק לא קונבנציונלי. ולעזאזל זכויות אדם.

נו טוב, אנחנו יודעים ממי עלינו להתיירא.

עוד בנושא:
הדמוקרטיה המתגוננת נגד הנישואים

Read Full Post »

מכתבי המתפרסם היום בהארץ מחמיץ כמה נקודות של המקור, מפאת קיצורים.
להלן הנוסח המלא:

הזכות להינשא אינה מסכנת את הדמוקרטיה

בתגובה על "רצח בצל הנישואים" מאת אמנון ברזילי (הארץ 29.6.04)

יגאל עמיר רצח ראש ממשלה אך זה איננו משנה את העובדה כי הוא נשפט והורשע  על רצח. החומרה המיוחדת של הניסיון להשפיע על התהליך הדמוקרטי באמצעים אלימים ובלתי-קבילים מקבלת את ביטויה בתחום הציבורי, בקביעת יום זיכרון ממלכתי, לא בסוג העונש הפלילי המושת על הרוצח. כאסיר הוא ככל האסירים ועליו לקבל את כל הזכויות שמגיעות להם. על-כן השאלה אם הוא זכאי להינשא איננה שונה מהשאלה האם רוצחים אחרים זכאים להינשא. הכנסת כבר פעלה באופן פסול כאשר חוקקה חוק מיוחד עבור עמיר (האוסר על חנינתו), תוך הפרת העיקרון שעל חוקים להיות כלליים ואוניברסליים ולא לגופו של אדם.

אמנון ברזילי סבור שליגאל עמיר אסור להינשא ולהביא ילדים לעולם. נישואיו אלה יהיו נישואים אידיאולוגיים ולא נישואים מתוך אהבה. האם הוא מבקש להוסיף לסמכויותיו של רשם הנישואים את הסמכות לבדוק האם הנישואים נערכים מתוך אהבה? האם תוקם "משטרת אהבה" וממתי מפקחת המדינה על מניעי הנישואים?

טיעונו של ברזילי כי באיסור על נישואי עמיר מופעל העיקרון של "דמוקרטיה מתגוננת" איננו רק מופרך אלא מסוכן. מקורו של הרעיון "דמוקרטיה מתגוננת" בהלכת ירדור, שבה פסל בית-המשפט העליון את רשימת אל-ארד מלהתמודד לכנסת. ברזילי מציג עיוות מרחיק לכת של הרעיון של "דמוקרטיה מתגוננת", המדגים את הסכנות הצפויות בניצולו לרעה כדי לשלול זכויות. עם הסכנות הצפויות לדמוקרטיה מהמבקשים להחריבה בכוח צריך להתמודד. יש לצורך כך כלים במשפט הפלילי ולפעמים צריך להגביל חירויות לשם כך. הזכות להינשא ודאי איננה אחת מהן.

ולבסוף, ברזילי תוקף את אותם חלקים בשמאל שמתוך "איוולת וחולשת דעת" תומכים בזכותו זו של עמיר. העצוב הוא שהיו אנשי "שמאל" שקראו לשלול אותה. לרבים, הן בשמאל הן בימין, זכויות אדם אינן אלא כלי בשירות משנתם הפוליטית.

Read Full Post »