בדרך מקרה התגלגלה לידי פנינה. סביר להניח שלו הייתי נוקטת בלשון הקלישאה העיתונאית הזאת, היא היתה נפסלת על ידי הפנינה עצמה: סגנון חדשות. חוברת צנומה בכריכה חומה, בהוצאת “חדשות”, שהוציא בזמנו העורך דאז (1992) יואל אסתרון. עניינה: “אתיקה, ניגוד אינטרסים, תפקוד הכתב/ת, שיקול דעת, טעויות ותיקונן, מקורות מידע, הגינות, חדשות ודעות, טעם, שפת ‘חדשות’”. מדריך שנערך על פי תומס ליפמן, The Washington Post Desk-Book of Style.
כדי לעשות צדק עם היהלום הזה, וכדי להרבות התענגות, היה צריך להביא אותו כולו ככתבו וכלשונו. מה שכמובן בלתי אפשרי. הנה כמה דוגמאות שנראות לי חביבות במיוחד לאור מצבה של העיתונות היום. עם שורת מחץ.
קרוא וכתוב 