יוגה | קרוא וכתוב

Posts Tagged ‘יוגה’

תרבות של הסחת דעת

Posted in מדיה, שונות, tagged אינטרנט, אנדרו סאליבן, דממה מקודשת, הסחת דעת, יוגה, מדיטציה, סמארטפונים, שבת on 25 בספטמבר 2016| Leave a Comment »

אנדרו סאליבן כתב מאמר ארוך בכותרת 'הייתי פעם יצור אנושי'. הוא עוסק בחוליי המחוברות התמידית, הגורמת לנו להיות מופצצים תדיר בקקפוניה של מידע, והופכת אותנו למכורים להתעדכנות המתמדת. מתנהלים תחת רעש מתמיד. זה כמובן לא חדש, ולא מעט נכתב על היבטים שונים של החולי הזה ומה שהוא גורם לחיינו. החל מתנוחת הגוף, עבור במה שזה עושה למוח שלנו ממש, וכלה בהפרעות שהסחת הדעת המתמדת גורמת לכישורינו, לחיי החברה שלנו, לחיי המשפחה שלנו, וגם ליכולת הרוחנית שלנו. אבל המאמר של סאליבן מרכז וממרכז, שזור בסיפורו האישי, וגם מציע כמה תובנות.

המשך…

Read Full Post »

אהימסה שמאהימסה

Posted in חוק ואתיקה, tagged אהימסה, אי פגיעה, יאמות, יוגה, יוגה סוטרה, מרחב בטוח, ראשית כל אל תזיק on 25 במאי 2016| 1 Comment »

כשמתגלה פער בין ערכים מוצהרים למציאות, זה תמיד מתסכל. בשל היומרות המתבררות כחסרות כיסוי. וציפיות מוצדקות, שנוצרו על בסיס אותן יומרות מוצהרות, מתנפצות על קרקע המציאות. כשמדובר בערכים משמעותיים במיוחד, כמו אנושיות, הכלה וחמלה, שמתברר שמי שרוממותם בגרונו לא נוהג על פיהם – האכזבה עמוקה במיוחד. כשכל זה קורה בהקשר שאמור להיות הקשר של ריפוי – הפגיעה עלולה להיות אנושה. ולהצריך טיפול נוסף ולא פשוט, שיהיה עליו לשקם את האמון שאבד עוד לפני שיתן מענה לצרכים הריפויים.

המשך…

Read Full Post »

יוגה ושבת: התנתקות וחיבור

Posted in שונות, tagged אימון, התנתקות, חיבור, יוגה, על המזרון, שבת on 11 בדצמבר 2015| 1 Comment »

לאחרונה אני מהרהרת בקשר העמוק שאני מוצאת בין יוגה לשבת.

זמן מזרון, אימון היוגה, הוא מפלט. מקום להתנתקות מן המירוץ (“להספיק, להספיק!”), מן ההמולה, מן ההתניות. (אי של שקט בתוך האי-שקט, כפי שיש האוהבים לקרוא לה, במסגרת הקלישאות שבהן מקדמים מורי יוגה מסוימים את מרכולתם. שהסטודיו שלהם תמיד “קסום”).
גם השבת היא אי כזה בתוך השבוע. מובדל. ומאפשר להתנתק מכל המשעבד אותנו. עצירה, פסק זמן.

רגע, אבל יוגה משמעה איחוד; חיבור; רתמה. אז איך זה שאנחנו מדברים כאן על התנתקות? כי זה הסוד: כדי להתחבר צריך להתנתק ממה שמפריע לעשות זאת. מהמירוץ, מההמולה, מההתניות. כדי שאפשר יהיה למצוא חיבור פנימה. ואז גם החוצה.

והשבת? אותו דבר ממש. התנתקות לצורך חיבור. חיבור לא לרעש החיצוני, לזמזום המתמיד, אלא למה שחשוב באמת. להיות ולא לעשות. טעינת מצברים פנימית שמאפשרת לנו אחר כך לחזור לזרם של השבוע, בכוחות מחודשים.

כפי שאימון היוגה הוא זמן שבו אנו מתנתקים לכאורה על-מנת להתאחד באמת, מתרחקים על-מנת להתכנס, כך גם השבת. אימון היוגה הוא פסק הזמן היומי; המאפשר לנו לעצור ולהרפות, ואז להיכנס או לחזור אל היום אחרי ששבנו ומצאנו את המרכז הפנימי שלנו והתייצבנו בו. והשבת היא פסק הזמן השבועי שבו עוצרים (לא אחר-כך, לא תכף: עכשיו!), מרפים, מתנתקים מההמולה; רק כדי להתחבר שוב לשקט הפנימי, ומתוכו לפעול.

Read Full Post »

המזרון התומך

Posted in שונות, tagged הדסטארט, יוגה, מרחב בטוח, נפגעות תקיפה מינית, ריפוי, תמיכה on 13 בנובמבר 2015| Leave a Comment »

בשתי הרשימות הקודמות עסקתי בקשיים העומדים בפני האימון. אשר צומחים מהקושי הבסיסי להכניס מחויבות לאימון יומיומי שאנו מבקשים להתמסר לו ולהקדיש לו זמן, מקום ואנרגיה. הקשיים אכן עולים תדיר, אבל אל לדיבור עליהם להסתיר את העיקר: שהוא יופייה של הדרך הנגלית לנו מרגע שהתחלנו להתאמן. המתיקות המופלאה שחשים אחרי אימון היא תחושה שקשה להתחרות בה. זהו wellbeing גופני ונפשי שיש בו שילוב של רוגע, שקט פנימי, איזון, מרכז שנמצא ואפשרות לפעול ממנו מתוך עוצמה שקטה. אם יש אושר, כי אז מן הסתם זוהי ההרגשה.

המשך…

Read Full Post »

לעלות על המזרן

Posted in שונות, tagged אורית סן גופטה, אימון, יוגה, מדיטציה, מזרן, נוכחות on 5 בנובמבר 2015| 3 Comments »

ברשימה הקודמת, לפרוש את המזרן, כתבתי על הקושי להתחיל באימון. להביא את עצמנו להתאמן. בקשיים בדרך לשם ובסיבות (ולעיתים התירוצים) שאנחנו מספקות לעצמנו לצורך כך. “כל כך נכון! לגבי כל דבר בחיים” – אמרו לי. כמובן, מפני שהיוגה היא הרי החיים… הרשימה הזאת תעסוק בקושי מתוחכם יותר המונע מאתנו להתאמן. קושי למתקדמים, אם תרצו.

המשך…

Read Full Post »

לפרוש את המזרן

Posted in שונות, tagged אימון, אסאנה, יוגה, מזרן, תודעה on 30 באוקטובר 2015| 3 Comments »

אמרה שגורה היא בפי מתרגלי יוגה ותיקים, שהאסאנה (תנוחה) הקשה ביותר היא לפרוש את המזרן. רוצה לומר, להקים את עצמי ולהתחיל באימון. המזרן עומד לו מגולגל בפינה, ממתין לי. ואני – דוחה. חם, קר, אין מספיק זמן, אני רעבה, אכלתי עכשיו…

המשך…

Read Full Post »

התקרבות צלולה

Posted in ספרים, tagged אורית סן גופטה, בהירות, ביקורות ספרים, התקרבות, ויג'נאנה, יוגה, לב האימון, תודעה on 9 בספטמבר 2015| 2 Comments »

לב האימון: מחשבות על יוגה מאת אורית סן גופטה. ספרי ויג'נאנה 2012, 106 עמ'.

לו נזקקתי למלה אחת בכדי לתאר בה את הספר המופלא הזה, היתה זאת המלה צלול. זהו ספר צלול.
ספרים לא מעט קראתי על אימון התודעה על צורותיו השונות, שיוגה היא אחת מהן. גם הספרים שאהבתי ביותר, מלאי החמלה, דוגמת ספריו של ג'ק קורנפילד, חצצו ביני לבין האימון עצמו. יצרו שכבה. שכבה שעולה צורך למוסס אותה ולא ברור תמיד איך; שכבה שתמיד ובהכרח יוצרת תסכול. כי יש בה מרחק ממה שאמור לקרב.
ספרה של אורית סן גופטה הוא שקוף לאימון. ללא כל שכבה החוצצת בין המילים שעל הדף לבין התרגול היומיומי בבית. זהו הישג נדיר בפני עצמו, משום שטבען של מילים הוא שהן חוצצות. מתווכות. המלה הרי היא ייצוג של המציאות. ואילו כאן מצליחות המילים להביא את האימון עצמו, ברכות, וללא תיווך, אל תוך חיינו. כמו כף יד שמונחת בתוך ידה של המתאמנת, מובילה אותה בין התנוחות, הישיבה, הנשימות וההרהורים על אודות כל אלה. וכשצריך לדבר, מדברת בגובה העינים. זהו ספר מקרב.