Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘יום כיפור’

השיא השנה היה בקבלת ברכות שנה טובה, מישראלים החיים בישראל, שנכתבו באנגלית ואיחלו Shana Tova. אולי הם מתאמנים לקראת ההגירה. אז שתהיה גם לכם SHANA TOVA. בראש השנה העברי אני מסתפקת בשנה טובה. שתהיה.

מגמה נוספת, לקראת הימים הנוראים ויום כיפור, היא הקריאה לאחרים לעשות חשבון נפש ולבקש סליחה. זה בסדר. וגם די נוח. אבל כדאי אולי לזכור שהרעיון של חשבון נפש הוא שכל אחד עושה את שלו. אז למרות שקל הרבה יותר להכות על חזה הזולת, לשון התפילה איננה בגוף שני “חטאת עווית פשעת”, אלא בגוף ראשון: “חטאתי עוויתי פשעתי”. ולא סתם. יש כאן איזה רעיון.

מי שנורא רוצה את גוף הרבים, למען יקל לו, ילך לתפילת אשמנו. אבל גם שם זה גוף ראשון רבים, לא גוף שני.

אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דפִי, הֶעֱוִינוּ, וְהִרְשַׁעְנוּ, זַדְנוּ, חָמַסְנוּ, טָפַלְנוּ שֶׁקֶר, יָעַצְנוּ רָע, כִּזַּבְנוּ, לַצְנוּ, מָרַדְנוּ, נִאַצְנוּ, סָרַרְנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, צָרַרְנוּ, קִשִּׁינוּ ערֶף, רָשַׁעְנוּ, שִׁחַתְנוּ, תִּעַבְנוּ, תָּעִינוּ, תִּעְתָּעְנוּ.

רעיון התיקון ביהדות הוא גדול מאוד. אבל התשובה היא פרטית ואדם נוטל קודם כל אחריות על מעשיו הוא.

הנני העניה ממעש.

 

 

 

Read Full Post »

אני אוחזת בידי את המחזור ליום כיפור שהיה של סבי. מהוה, כריכתו ודפיו מודבקים בסלוטייפ. בעמוד הראשון כתב אבי בכתב ידו הנאה: 'אלימלך אלסטר, נפטר יד’ שבט תרצט'. בתוכו מקופל דף מודפס ובו סדר הערב ביום כיפור תשנ"א 1990 בקיבוץ, כחצי שנה לפני מותו של אבי. האחרון שהשתתף בו, קורא מתוך המחזור הזה כבכל שנה את 'כִּי הִנֵּה כַּחוֹמֶר'. טקסט על אפסותו של האדם. אחד מני רבים של יום כיפור. אל מול גדולת האל, יודע תעלומות, המתבקש להעניק מחילה. בטקסט שבתוך המחזור סימֵן אבא באדום סימנים של הטעמות בקריאה.

לאדם חילוני אין משמעות ביום כיפור יותר משיש משמעות ביום תפילה אחר. יש המאמצים את מנהג הסליחות שבין אדם לחברו. פחות, אולי, את חשבון הנפש הפנימי. ככל מנהג, גם זה נהפך פעמים רבות למצוות אנשים מלומדה. אפשר גם שלא. אבל זה דורש מאמץ. התכווננות פנימה. התבוננות שלא פוסחת על שום דופי ולא עושה הנחות. לרוב האנשים, דתיים כחילוניים, זהו מאמץ קשה מאוד. "אדם בורח להמון הסוער מפני שאון דומייתו שלו", אמר רבינדראת טאגור. ואנחנו בורחים. בזה אנחנו טובים מאוד. מחרישים את הדומייה הפנימית בסאון. משיחות הסלון והתבדחויות ציניות ועד הריאליטי בטלוויזיה, תרבות שלמה של אסקפיזם בנינו לנו, כדי להימלט בעזרתה מההתבוננות פנימה. מה נמצא שם? שדים שחורים? פחד מוות? אולי את הגרוע מכך: רִיק?

המשך…

Read Full Post »

זו הפעם השנייה תוך מספר שנים שאני מקבלת פנייה: "תוכלי לכתוב לי/לגיסתי/ל… את התזה לתואר שני?". ומכיוון שמדובר באנשים שאני מכירה והם אותי (מסתבר שלא), אני שואלת: איך ייתכן שאנשים נורמטיווים וישרים בשאר תחומי החיים, חושבים שכאן מותר לרמות? המשך…

Read Full Post »