כשאני נתקלת מדי פעם במאמרים בנושא חוק השבות, אזרחות או פליטים, או שמסבים אליהם את תשומת לבי – אני מסתקרנת לרוב לראות מה נכתב. את הדוקטורט שלי כתבתי על מדיניות הגירה בתורת הצדק הליברלית. הפרק האחרון שלו בחן את חוק השבות. ספרי ‘חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן’, ראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב ב-2003. הספר השתמש בחלקים מהדוקטורט (תוך שהוא משמיט את הפרקים הפילוסופיים הכבדים יותר), והפך את סדר הדברים – פתח בחוק השבות – כדי לעשותו נגיש יותר לקהל הרחב. לאחר מכן פירסמתי כמה מאמרים בנושאים אלה ולימדתי שבע שנים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה את הנושאים של הגירה ואזרחות ושל זכויות של זרים. הנושא, בקיצור, קרוב ללבי ואני מתמצאת בו.
Posts Tagged ‘יוסי גורביץ’
קראו לפני שאתם כותבים
Posted in חוק ואתיקה, מדיה, tagged אזרחות, חוק השבות, יוסי גורביץ, מרטין ויין, פליטים on 28 בפברואר 2014| 5 Comments »
כשל הביקורת: על הזכות לבקר מימוש זכויות
Posted in זכויות אדם, tagged אפקט מצנן, ביקורת, חופש ביטוי, יוסי גורביץ, נעם שליט on 10 בינואר 2012| 7 Comments »
אחד הבלבולים הנפוצים, שאני נתקלת בו יותר מדי לאחרונה, מזהה בטעות ביקורת על פעולה כלשהי עם ניסיון להגביל אותה או לאסור עליה. יש הבדל מכריע בין ביקורת על ביטוי או על מעשה, לבין ניסיון לאיים עליו או לפגוע בו באמצעות סנקציות. הנה שלוש דוגמאות והבהרות למה שאני מכנה ‘כשל הביקורת’.
מתנחלים כיעד לגיטימי: שפל מוסרי וכשל משפטי
Posted in זכויות אדם, tagged אזרחים, התנחלויות, טרור, יוסי גורביץ, לוחמים, מוסר, משפט הומניטרי בינלאומי, מתנחלים on 18 ביולי 2011| 54 Comments »
בשרשור התגובות לפוסט האחרון שלו, כתב הבוקר יוסי גורביץ:
אם השאלה שלך היא האם מבחינתי מתנחלים הם מטרה לגיטימית לפעולות צבאיות פלסטיניות, התשובה היא חיובית.
הוא מוסיף ומסביר: "אי אפשר בו זמנית להיות חבר במיליציה, לטעון שאתה חלק הכרחי מבטחון ישראל, להיות הציר שסביבו נע הכיבוש, ואז, כשהנכבש מגיב, לילל שאתה אזרח".
הדגש על ה"פלסטיניות" הוא כנראה כדי שלא נטעה ונחשוב שהוא מצדיק פעולות צבאיות ישראליות כלפי המתנחלים. אבל לפלסטינים מותר.
שלי, לא שלי
Posted in זכויות אדם, tagged אוניוורסליזם, גינוי, דימי ריידר, ויליאם גודווין, יוסי גורביץ, רצח באיתמר on 13 במרץ 2011| 48 Comments »
What magic is there in the pronoun “my”, that should justify us in overturning the decision of impartial truth?
אמרה זאת של ויליאם גודווין שימשה כמוטו לספרי על זכויות הגירה וגבולותיהן. את הספר הקדשתי לזכרו של אבא שלי [שבחודש הבא ימלאו 20 שנים למותו], שהיה, כפי שכתבתי, “הראשון ללמד אותי שמה ששלי איננו בהכרח חשוב יותר”.
ישנם ללא ספק הקשרים שבהם לא רק נכון אלא חובה להפעיל את אמות המידה האוניוורסליות, החלות על כל אדם באשר הוא אדם. בנסיבות של צדק אין מקום לשיקולים אישיים ולמשוא פנים. עם זאת, אין לכחד שישנם גם הקשרים אנושיים אחרים, שבהם אנו מעדיפים בני-אדם מסוימים. למשל, בקשרי חברות או משפחה. הבעיה איננה בעצם ההעדפה, אלא בשאלה האם היא מופעלת בהקשר הנכון. אם אעדיף את בת משפחתי במכרז או לא אפסול את עצמי כשופטת מלשבת בדין בתביעתה – ודאי שאנהג במשוא פנים ואמעל בתפקידי. אך אם אשב ליד מיטתו של חברי בבית-חולים, אדם זר לא יוכל לטעון כלפי שאני מפלה אותו לרעה בכך שאינני סועדת גם אותו. יש הטוענים שהחובות המיוחדות רק מתוספות על אלו הכלליות, לא באות במקומן. אבל אי-אפשר לטעון שהן לעולם אינן מתנגשות. הפרסקריפציה ”עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין”, מדגימה המלצה אחת כיצד יש להיחלץ מההתנגשות. המלצה אחרת ניתנת בדמותה של אלת הצדק, שעיניה מכוסות כדי להמחיש את עוורונו של הצדק.
ד"ר נעמה כרמי
-
הצטרפו ל 648 מנויים נוספים
וְזֹאת הַתְּרוּמָה
-
הבלוג בפייסבוק
-
הטוויטר שלי
מפתח
ארכיון
-
רשימות אחרונות
סימניה
קרוא
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה.
וכתוב
לחצו על התמונה לפרטים ורכישה
יש לי יום יום תג
ICC אהוד אולמרט אהוד ברק או"ם אונס אזרחות אינטרנט אמנת הפליטים אקדמיה ארגוני זכויות אדם אתיקה מקצועית אתיקה עיתונאית אתיקה רפואית בג"צ בחירות ביה"מ העליון ביקורות ספרים ביקורת בלוג בנימין נתניהו ג'נוסייד גדעון לוי גזענות דארפור דמוקרטיה דת הארץ הומוסקסואלים הטרדה מינית התנחלויות זכויות אדם זכויות ילדים זכויות נשים חולים חופש הביטוי חוק השבות חוק ומשפט חיים רמון חינוך חמלה חקירות טרור יועמ"ש ילדים יצחק לאור ישראל כאב כיבוש כנס מבקשי מקלט מהגרי עבודה מוות מוסר מחאה חברתית מחלה משה קצב משפט בינלאומי משפטיזציה נשים נתניהו סרטן עבירות מין עינויים עמוס שוקן פוליטיקה פייסבוק פמיניזם פרטיות צה"ל רופאים רפואה שואה שטחים שמאל תקשורת
יזכור
-
©
קרוא וכתוב 