קרוא וכתוב

החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לא לפתוח בחקירה על תלונה נגד שופט מכהן בגין הכאה לכאורה של ילדיו – או לפחות השהיית ההחלטה במשך שלוש שנים – הניבה קריאות לוינשטיין להתפטר. דומה שהיה כאן איזה קש ששבר את גב הגמל. כמה נרפות אפשר לסבול מצד הגורם שהוא גם ממונה על אכיפת החוק במדינה. על פרשת השופט אעיר בסוף שתי הערות, אבל האמת היא שוינשטיין צריך ללכת הביתה מסיבה אחרת לגמרי.

המשך…

Read Full Post »

כדרכן של פשרות, הסדר הטיעון שנחתם בין הפרקליטות לאורי בלאו לא ירצה אף אחד מהצדדים. לא את המתנגדים להעמדתו לדין – מחמת התקדים המסוכן שנוצר כאן לדעתם מהעמדה לדין של עיתונאי על שביצע את עבודתו – שכן הסדר הטיעון משמעו למעשה הרשעה, על-פי כתב האישום המתוקן שיוגש. (וכדברי בא כוחו, בלאו לא כפר בעובדות שבכתב האישום). ולא את הסוברים, מן הצד השני, שהיה צריך למצות עם בלאו את הדין, שכן ארבעה חודשים עבודות שירות הם סנקציה קלה מאוד.

המשך…

Read Full Post »

שבועות הוא חג החסד. חג החמלה וקבלת הנוכרי(ה). וגם הגאולה. הפרטית, ואולי יותר מכך.  זהו חגה של הגיורת הראשונה, הדבקה בחמותה לא לעוזבה. “כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי”. חג הקוצרים המצוּוים “וְלֹא תַכְלִימוּהָ… וְלֹא תִגְעֲרוּ-בָהּ”. והתזכורת שדוד המלך (שמביתו יבוא המשיח, כזכור) הוא צאצאה של נוכריה. נישואי תערובת, קוראים לזה היום. יש הרבה מה לומר על מגילת רות מנקודת מבט פמיניסטית. כיצד אשה יכולה לעשות את דרכה בעולם פטריארכלי ומה מגדיר אותה בו, על דיני הקניין והנחלה הנוקשים שלו. אבל לא הפעם.

המשך…

Read Full Post »

עצומת עיתונאים קוראת ליועץ המשפטי לממשלה לא להעמיד לדין את אורי בלאו. זאת בעקבות הידיעה כי נקבע לו תאריך לשימוע שבעקבותיו יוחלט האם להעמידו לדין בגין החזקת ידיעות סודיות ללא הסמכה (ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה). מדובר בעבירה על-פי סעיף 113(ג) לחוק העונשין: “מי שהשיג, אסף, הכין, רשם או החזיק ידיעה סודית כשאינו מוסמך לכך, דינו – מאסר שבע שנים; התכוון בכך לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר חמש-עשרה שנים.”

המשך…

Read Full Post »

העניין הזה כבר נדחק הרבה לאחור, לאור ההתפתחויות הדרמטיות בפרשה. אבל כהרגלי אני אוהבת להאיר לעיתים בפנס דווקא פינות פחות מדוברות, במיוחד כשהן מזמנות אפשרות לומר משהו מעבר לעניין הקונקרטי שבהקשרו הן עולות.

תחילה היה לנו מה שנקרא ‘מסמך גלנט’, לאחר מכן קרקעות גלנט, ובתחילת השבוע צצה לה מודעת גלנט. מדובר במודעה בת עמוד שלם שהופיעה בעיתונות; כותרתה “הפוטש בקריה הצליח (כמעט)” וחתומים עליה “אזרחים שאינם מכירים את גלנט אישית ומודאגים מה’פוטש’ בקריה”. במודעה הופיעו בין היתר האשמות חמורות כלפי “חבורת” גבי אשכנזי, אבי בניהו, הרפז ועיתונאי החצר שלהם, וכן אמירות קשות על מבקר המדינה.

בעקבות המודעה, כך דווח, פנה הפצ”ר למשנה לפרקליט המדינה בבקשה לבדוק פתיחה בחקירה פלילית בגין הוצאת לשון הרע לכאורה והעלבת עובד ציבור.

פרסום לשון הרע מהווה עוולה אזרחית שהנפגע ממנו יכול להגיש בגינו תביעת נזיקין. אך הוא גם עבירה פלילית שעונשה מאסר שנה אחת. הגשת כתב אישום פלילי בגינה היא סמכות שממעטים מאוד לעשות בה שימוש. ולפחות על-פי הנוהג שהשתרש, היא מותנית באישורו של היועמ”ש. ערוץ נוסף שפותח חוק איסור לשון הרע, כמספר חוקים נוספים, הוא הגשת קובלנה פלילית פרטית. כפי שפורסם לפני מעט למעלה משבוע, משרד המשפטים מבקש לבטל את כל ההליך של קובלנה פלילית פרטית ונימוקיו משכנעים למדי בעיני. יש לזכור כי ברמת העיקרון, קובלנה פלילית פרטית מהווה חריג לכלל שעל-פיו בתביעה פלילית התובעת היא המדינה. כלל שטעמו מעוגן היטב בתפיסה של האמנה החברתית וההגנה על זכויות האזרחים. 

הדרך להגשת תביעה אזרחית פתוחה בפני כל מי שהוזכר במודעה באופן שהוציא נגדו לשון הרע כפי שזה מוגדר בחוק. יתכן, אכן, שהוא יתקשה לאתר את מוציאי הדיבה, ששמם אינו חתום על המודעה וכל שידוע הוא שהמודעה הועברה לפרסום על-ידי משרד מקאן אריסון. זה העביר לידיעות אחרונות כתב שיפוי במקרה שהעיתון – שסירב בתחילה לפרסם את המודעה – ייתבע בגינה.

לעומת זאת, עדיף שהיועמ”ש לא יעשה שימוש בסמכותו להגיש כתב-אישום בגין לשון הרע. בסמכות זאת נעשה שימוש במשורה רבה. אם לא המקרה היחיד, כי אז לבטח הידוע ביותר, ארע כאשר חיים כהן הגיש תביעה כנגד אחד, מלכיאל גרינוולד, בגין הוצאת לשון הרע. בדיעבד כהן הצטער על כך צער רב: תביעת הדיבה הזאת התפתחה למה שידוע כיום כמשפט קסטנר. 

באשר להעלבת עובד ציבור: לטעמי זוהי עבירה שיש למחוק מספר החוקים הישראלי, לפחות בנוסחה הנוכחי. מדובר בפגיעה בחופש הביטוי ובהפחתת הפיקוח על הרשויות. איסור פלילי עליה אינו תורם לאמון הציבור בנושא המשרה. להסבר ראו מאמרו של ראם שגב.

Read Full Post »

סיפור על טיוטת כתב-אישום שהיתה או לא, ועל עו"ד שמנסה לפתע לאחוז את החבל משני קצותיו.

אמנם ימי הפסח חלפו, אך אני מרשה לעצמי לשאול ארבע קושיות בעקבות הפרשה הנוכחית (נו איזו, באמת). וגם, אני מודה, כי בתקופה האחרונה נדמה לי שאולי אנחנו בעיצומה של יציאת מצרים הפוכה, מחירות לעבדות. מחירות של נשים על גופן לעבדות מינית לבעלי שררה ולאדישות משפטית. יתכן שבדיעבד נכון יותר היה להכתים את הנשיא (לשעבר) כאן ועכשיו (ציפור אחת ביד) מאשר למשוך משפט על שלוש שנים, שבסופן ייתכן זיכוי. זה תמיד אחד השיקולים בעסקת טיעון. אבל לא רק שכאן יש אינטרסים ציבוריים כבדי-משקל, שנעדרים מהסדרי טיעון אחרים. נדמה לי שבעקבות הפרשה האחרונה עלולה החברה הישראלית לסגת לאחור שנות דור בכל הקשור למודעות לעבירות מין, למחויבות למאבק בהן ולתמיכה בקורבנותיהן. בכל הקשור לזכויות נשים בכלל. תיתכן, אגב, גם תוצאה הפוכה לגמרי. זאת תמיד תנועה דיאלקטית אפשרית, והיא בהחלט בוטאה אתמול על-ידי הרבים מאד שהגיעו לכיכר. ועכשיו לקושיות.

שלא כמנהגי, צפיתי אתמול בראיון שנתן היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לערוץ 2. שלא כמנהגי, ראשית משום שאינני נוהגת לראות את ערוץ 2 ושנית משום שבדרך-כלל אני מעדיפה לעשות דברים אחרים בשבת. הפעם החלטתי לראות את הדברים מכלי ראשון ולא לקבל סיכומים אחר-כך בתקשורת. וכך חזיתי במשך שעה ארוכה ביועץ המשפטי לממשלה מתפתל מול מראייניו ומתקשה לתת תשובות משכנעות לשאלות העיקריות שנשאל, תוך ששפת הגוף שלו זועקת לפתח מילוט. האמת, כמעט ריחמתי עליו.

1. היתה טיוטת כתב-אישום או לא היתה? מזוז התעקש שלא היתה טיוטת כתב-אישום, אין יציר משפטי בשם הזה. הוא עשה הקבלה בין השימוע לבין מכתבי אזהרה שנשלחים מוועדת חקירה למי שעלולים להיפגע מממצאיה, שרק אחר-כך מוצא הדוח הסופי והקובע שלה. אז מה כן היה? סתם קיבלנו רושם שמזוז עומד להגיש כתב-אישום על אונס נגד "האזרח מספר אחת"? כמובן שלא. אבל הוא לא הצליח להסביר, בוודאי שלא באופן משכנע, מה כן היה.
2. אם לא היה מתבצע שימוע – האם היה מוגש כתב-אישום על העבירות החמורות שהופיעו בטיוטה שלא היתה (כביכול), או לא? דנה וייס התעקשה לשאול, בצדק. (נניח שעורכי-דינו של קצב לא היו מנצלים את זכותו לשימוע, כן?). אבל מזוז אמר במהלך הראיון פעם אחת שכן ופעם אחת שלא, או לא בטוח.
3. היה ועסקת הטיעון לא תצא לפועל (לא כי ביהמ"ש לא יאשר אותה אלא כי אחד הצדדים, הפרקליטות נניח, תיסוג בה שכן הודאתו של קצב לא תהיה שלמה וכנה) – איזה כתב-אישום יוגש? הפרקליטות רמזה כי זה המקורי (שלא היה…), שכולל את עבירות האינוס. זה שלדברי היועמ"ש (ואני מאמינה לו לחלוטין, סברתי מראש שזה עלול להיות בעייתי להאשים בתיק הזה בעבירת אינוס) אין סיכוי להרשעה בהן. אז ממה נפשך: אם אין סיכוי, אז למה להגיש? ואם לא היתה טיוטת כתב-אישום, איזה כתב-אישום אתה עומד להגיש לחילופין, למקרה שעסקת הטיעון תקרוס? והנה אנו שוב חוזרים לתעלומת הטיוטה שהיתה או לא היתה. לא רק עו"ד פלדמן התייחס היום לכתב-האישום שאת טיוטתו קיבל ב-23 בינואר. פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אלי אברבנל, פרקליט בעל ניסיון רב בתיקים פליליים (שלא כמו מזוז ושנדר), שמלכתחילה התנגד להכנסת עבירות האינוס לכתב האישום (שלא היה, כאמור), הגן היום על החלטתו של מזוז ועל יושרתו. בסדר גמור. אבל הוא גם אמר שיתכן שהאינטרס הציבורי במקרה הזה יגבר על זכותו של הנאשם והפרקליטות תיאלץ לתת פרסום לכתב-האישום המקורי, למרות שלא בו מואשם קצב. אז לאיזה כתב-אישום יתנו פרסום, זה שלא היה?
4. במהלך הראיון אמר מזוז לא רק כי הנשיא שיקר בגרסה שמסר (מה שברור מכתב האישום שבו הוא מוכן להודות, אבל יש חשיבות רבה בכך שהיועמ"ש אמר זאת), אלא גם כי מחומר הראיות עולה שהוא התנהג כעבריין מין סדרתי. כאן למעשה עולות שתי שאלות, אבל נכניס את שתיכן לקושייה הרביעית, כדי לשמור על המסורת. ראשית, מזוז אמנם התעקש שבכתב האישום שבו יודה קצב יופיע יותר ממקרה אחד, אבל בכל זאת נדמה שקביעה חמורה כזאת צריך לקבוע בית-משפט, לא מי שלצד היותו ראש התביעה הכללית מייצג גם את שלטון החוק. שנית, כיצד משחרר היועמ"ש לחופשי עבריין מין סדרתי? גם אם הוא לא מהווה סכנה לציבור, שהרי עבריינות המין שלו קשורה לשררה שעכשיו נלקחה ממנו, האם סביר שמי שמורשע בעבירות שהעונש המרבי עליהן הוא 7 שנות מאסר ייצא במאסר על תנאי? אה, כן, בהזדמנות זאת שמענו שמאסר על תנאי חמור יותר מעבודות שירות.

בסיפור הזה יש גם קושיה חמישית. הפעם היא איננה מופנית ליועמ"ש מזוז אלא לעו"ד פלדמן, סניגורו של קצב. אני סבורה שאביגדור פלדמן הוא איש מוכשר ביותר, הן כמשפטן והן ככותב. אבל כבר מזמן אינני נמנית עם אלו שסבורים שהוא לוחם גדול לזכויות אדם. בין השאר כי גם זכויות נשים הן זכויות אדם (באנגלית זה נשמע יותר טוב, כמובן), וכמה מהתבטאויותיו בפרשה הנוכחית (כמו גם בחירותיו בפרשיות קודמות) הציבו אותו בצד השני של המתרס. יש כאלה שגילו את פרצופו הזה של פלדמן רק כעת, והם, בצדק, מאוכזבים מאד. לאכזבה הזאת ניתן ביטוי בימים האחרונים, בבימות שונות; חלקן הן קבוצות התייחסות שחשובות למגן העשוקים. היום ניסה פלדמן להציל את שאריות כבודו האבוד, בראיון מתון יחסית שנתן להארץ. רק אבוי, כל-כך התחשק לו לחזור לפרסונה של עורך-הדין המסור לקידומו של הצדק (עלק), שהוא עשה זאת הפעם תוך הפרה גסה של האתיקה המקצועית המחייבת אותו כלפי לקוחו, דווקא.

"אם הנשיא משה קצב לא יודה בפני בית המשפט באופן שאיננו משתמע לשתי פנים שהוא ביצע את העבירות שבכתב האישום, בית המשפט לא יוכל לקבל את ההודאה. ואז, כל הדרכים פתוחות בפני התביעה, לרבות הגשת כתב אישום אחר מזה שאמור להיות מוגש מחר"

כך  מצוטט פלדמן, שלפתע בחר באינטרס הציבורי, לא בזה של הלקוח שלו. או שאולי בחר ללחוץ על מרשו בדרך זו כדי להציל את עסקת הטיעון. כך או כך, עו"ד שיש לו מסר ללקוחו בכל הקשור לניהול משפטו, צריך למסור לו אותו פנים מול פנים, לא בפומבי מעל דפי העיתון. אפילו אם הוא מנסה בכך (לשווא) לטהר את דימויו הציבורי שלו עצמו. קוראים לזה ניגוד אינטרסים.

Read Full Post »

בתל אביב, כך אומרים, חוגגים בלילה לבן. מי ששנתה צריכה לנדוד היא מערכת המשפט. ומכיוון שזה לא קורה למערכות, הרי שנתם של בכיריה ושל מי שהיא עדיין חשובה להם. היועץ המשפטי לממשלה חייב לציבור הסבר על הפליק-פלאק לאחור שלו נתן פומבי היום, ולהתנהלותו בשנה האחרונה לאור הזיגזג הזה. ההסבר הזה צריך לבוא גם מבחינת מי שהשתכנעו שאמינותן של חלק מהתלונות נמוכה מכדי להשיג הרשעה בתיק; ודאי מבחינת מי שעדיין סבורים (למרות הודאתו) כי תפרו לנשיא תיק; וגם מבחינת אלה שרואים בהחלטתו של מזוז סטירת לחי לעיקרון של שוויון בפני החוק והקרבת גופן וכבודן של נשים למולך.

ד"ר אורית קמיר כתבה היטב גם על הטעמים שבשלהם אפשר להגן על עסקת טיעון וגם על הטעמים שאינם עומדים לה. המערכה הציבורית אכן בפתח, והשאלה הגדולה היא לאן תיטה הרוח. האם להבנה כי אפילו אחרי עסקת הטיעון וכתב האישום המדולל מאד, משה ("הכול עלילה שפלה") קצב עצמו מודה כי ביצע עבירות מין, זאת אומרת נחלץ בעור שיניו מכתב אישום חמור בהרבה. או, לספין שמנסים (שוב) עורכי-דינו לייצר, שעל-פיו הוא הודה בעצם במה שלא ביצע רק כדי לשים קץ למסכת הסבל של משפחתו, או לחילופין בדברים שניתן לפרש כ"חיבוק אבהי" ובכל מקרה התנהגות ללא כל כוונה מינית. עו"ד פלדמן כבר נדד היום מערוץ לערוץ כדי לערער את  אמינותה של א' הראשונה (אין מה להתרגש מהאיום המרומז שלו בתביעת דיבה על א'. זה הדבר האחרון שמשפטן אחראי יציע לקצב. לעומת זאת זה ישחק לידיה של עו"ד בראשי שסביר להניח שזה בדיוק מה שהיא רוצה, כדי שכל המגילה בכל-זאת תיפרש בבית משפט. אפשרות אחרת היא תביעה אזרחית נגד קצב); ואילו עו"ד אמיר תקף את כלי התקשורת על שנתנו בימה ל"מסע הכפשות" (כנראה שרק למרשו מותר לתת בימה כדי להשתלח מעליה בכל רשויות המדינה). מבחינה תקשורתית וציבורית המהלך של א' ושל עו"ד בראשי לצאת במסיבת עיתונאים היה חכם מאד. הוא נועד לא לאפשר לקצב להתחמק מסיפור כל המסכת בפומבי. מבחינה משפטית, לעומת זאת, ניתן היה להבחין בכמה נקודות תורפה שמסייעות להבין מדוע חששו בפרקליטות שהמקרה הזה לא ייגמר בהרשעה (ובכך אינני אומרת דבר בשאלת אמינותה בעיני באופן אישי). המערכה הציבורית שנפתחה היום היא חשובה שכן יש לזכור כי בית המשפט איננו מחויב לקבל עסקאות טיעון. את כוחה של דעת הקהל ראינו כבר בפרשת רמון, שבה פסק-דין חריף נהפך לגזר-דין של קול ענות חלושה, בעקבות מסע תקשורתי משומן שגייס את הציבור נגד הכרעת הדין. לנוכח החלטתו (המופרכת, לדעתי) של אותו בית משפט כי מעשה מגונה יכול שלא יהיה עִמו קלון, החלטה שנועדה לסלול את דרכו של רמון חזרה לממשלה, יכול קצב לנסות ולהמעיט עוד יותר בחומרת המעשים שבהם הודה. אך אם הוא יקרוץ יותר מדי לציבור זה עלול לשחק לרעתו: משפטן בכיר אמר לי הערב כי אם יתרשם בית המשפט שקצב הודה משפטית אך מכחיש ציבורית, אפשר ויחליט להבהיר לו את חומרת המעשים שבהם הודה באמצעים העומדים לרשותו. כך או כך, הציבור צריך לומר את דברו.

מזוז, לעומת זאת, אוכל כעת את הדיסה שבישל לעצמו בכך שאין לצִדו פרקליט מדינה פליליסט. גם למזוז וגם לשנדר אין את הניסיון הנדרש בתחום הפלילים והם בחרו שלא לקבל את עמדתם של אותם פליליסטים בפרקליטות שכן היו מעורבים בתיק. התנהלותו של מזוז בתיק הזה מעלה סימני שאלה רבים. אם הזיג-זג בעמדתו נבע מהשימוע שניתן לקצב, הרי יש לדרוש כי שימוע כזה ינתן לכל אדם, לא רק לרמי-מעלה. גם אם יתאמץ מאד מזוז להסביר את כל ההיבטים המתמיהים האחרים, הרי יש לדרוש ממנו דין וחשבון כיצד היה העיקרון של שוויון בפני החוק לחוכא ואיטלולא. יתכן ופרשת קצב מסמנת את סופו הקרב ובא של מוסד השימוע. גם זה משהו.

עיקרון נכון, דוגמאות שגויות

אם כבר הידרנו שינה מעיני מערכת המשפט הלילה, עוד קטנה אחת. עו"ד מוריאל מטלון פירסם השבוע מאמר בהארץ טוש ובו הציע אג'נדה לשופט בבית המשפט העליון. בין השאר, קרא מטלון לבית המשפט לא לפלוש לתחומן של הרשות המבצעת והמחוקקת כשמדובר בעניינים מדיניים. אכן, אג'נדה ראויה שאני מזדהה אתה. יש רק בעיה קטנה אחת, בדמות הדוגמאות שבחר עו"ד מטלון להביא לפלישה לא ראויה כזאת: ביטול "נוהל שכן" ושחרור "קלפי המיקוח" הלבנונים. שני מקרים שבהם התערבותו של בית המשפט לא רק ראויה אלא נדרשת, שכן מדובר בפגיעה בזכויות אדם. כדאי למצוא דוגמאות אחרות.

ומלבד זאת, יש לעצור את רצח העם בדארפור

Read Full Post »

השר גדעון עזרא הגיש אמש את ראשו של מזרחי לבאי ועידת הליכוד. אבל הסירחון של הפרשה הזאת מתחיל הרבה קודם, ודווקא אצל היועמ"ש הקודם, אליקים רובינשטיין. רובינשטיין החליט מחד גיסא שאין די ראיות כדי להעמיד את מזרחי לדין פלילי ואף לא לדין משמעתי, אך מאידך גיסא הורה לקיים הליך פיקודי-מינהלי במישור האישי, "עד כדי סיום התפקיד", בכפוף לשימוע.

הליך הוגן? הצחקתם אותו

יתכן שמזרחי לא נהג כשורה, אם כי הפיקוח על האזנות סתר והוצאת הנחיות בנדון הן מתפקידו של היועמ"ש, שמקבל דיווח על היקפן מן המשטרה, כך שגם הוא בעסק. מכל מקום, כאן עסקינן בהליך. וההליך שנקט רובינשטיין היה הפסול שבפסולים. לו היה מזרחי מועמד לדין, פלילי או משמעתי, היה באפשרותו להתגונן, להביא עדים, לחקור עדים חקירה נגדית וכן הלאה. בקצרה, היה עומד לו הליך הוגן. לעומת זאת, קביעה כי יש להדיחו באמצעות הליך פיקודי-מינהלי איננה מספקת לו אף לא אחת מן הערבויות של ההליך ההוגן. אם אין די ראיות להליך כזה, כיצד מורה היועמ"ש – העומד בראש המערכת של אכיפת החוק – להעביר אדם מתפקידו בלעדיו? יתרה מזאת, קשה לראות שהמלצה להעביר אדם מתפקידו ללא הליך כזה היא בגדר סמכותו של היועמ"ש.

לא סגי, אלא שאותה המלצה של היועמ"ש כבר בוצעה (בניגוד למה שכותב זאב סגל בהארץ היום, שזהו יישום מאוחר שלה): מזרחי נקרא לשימוע אצל המפכ"ל הקודם וזה החליט להעיר לו הערה פיקודית. הנושא כולו הגיע לבג"צ, שגם אם לא חלק על ביקורתו של היועמ"ש על התנהלותו של מזרחי, קבע שלא יתערב בשאלת המשך תפקידו. כעת, לאחר שמולאה המלצת היועמ"ש לקיום הליך פיקודי (אם כי לא אומצה המסקנה הסופית שחפץ בה) והנושא כבר נבחן בבג"צ, יש טעם לפגם (גדול) שמגייסים אותה שוב על-מנת להעביר את מזרחי מתפקידו. זאת כשממילא עמד לסיים את תפקידו בקרוב, וממש בשעה שמתקיימת "חגיגת הדמוקרטיה" בוועידת הליכוד.

המסר של הפרשה, גם ללא עיתויה, קשה. צחנתה עולה עכשיו ממש עד השמים. כעת התפנה המאחז האחרון מקרב ממלאי התפקידים הבכירים במערכת אכיפת החוק, שעמרי שרון ושות' יוכלו לשבץ אליו עוד מישהו נוח לשלטון.

Read Full Post »

אין בכוונתי להתייחס להחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה עצמה, בפרשת האי היווני. לצורך העניין אפשר להניח כי אכן ניתן להסיק מחומר הראיות בתיק מסקנות שונות ואף מנוגדות לגבי דיוּתן של הראיות לביסוס כתב אישום.

לעומת זאת, בתדרוך המלווה לעיתונאים (על-פי הדיווח עליו) חרג היועץ מהתנהגות ראויה והפגין חוסר אחריות כלפי המערכת שהוא עומד בראשה. די היה בהחלטה עצמה שמתוכנה עלתה ביקורת חריפה על הפרקליטות והתנהלותה בתיק, בין אם הביקורת מוצדקת בין אם לאו.

בחרונו, ריסק היועץ המשפטי לממשלה את הפרקליטוּת, שמעבר לתפקידה העצמאי הוא עצמו עדיין זקוק לה ויהיה זקוק לה כמלווה את עבודתו ומייעצת לה, בעיקר בתחום המשפט הפלילי שהוא איננו מומחה לו. הוא גם קבר קבורת חמור את המלחמה בשחיתות השלטונית בישראל. מהיום כל ניסיון להשתמש בכלי המשפט נגד מה שלכאורה נופל בגדר שחיתות כזאת, יקוטלג מיד כעוד "סימון מטרה" מצד הפרקליטות. מזוז נתן כלי משחית בידי הפוליטיקאים; הם לא יהססו להשתמש בו.
יש דרכים למתוח ביקורת על הכפופים לך, אם אתה סבור כי נהגו שלא כהלכה. תדרוך לעיתונאים שמטיח בהם האשמות חסרות תקדים מבלי שיוכלו להגיב איננו אחת מהן.

יש מי שרואה בעיתוי של מזוז עשיית חסד עם עדנה ארבל, שמינויה לבית המשפט העליון נכנס לתוקף לפני פרסום החלטתו. אבל יכול להיות שהשיקולים שלו שונים. כל הסיכויים הם שבג"ץ לא יתערב בהחלטתו, ומסיבות טובות. אולי מזוז מנסה גם לחשק את בית המשפט מלמתוח ביקורת על שיקוליו: העובדה שמדובר בעמיתה לספסל השיפוט תגביל את מי שישב בדין בהתבטאויותיו, ביודעו כי אלו עשויות להתפרש כהגנה על קולגה ולא כענייניות.

מזוז "הצליח" להסיט את הדיון הענייני בפרשה אל דיון אישי במעורבוֹת בגיבוש המלצות הפרקליטות. בדרך הוא עלול להרוג את הפרקליטות עצמה ואת התפקיד החשוב ששמור לה במערכת המשפט בישראל. בין השאר צוטט מזוז כאומר "המשפט הפלילי הוא כמו גומי, תמתח אותו יותר מדי והוא יחזור ויכה בך בזמן הזיכוי". מזוז עלול לגלות כי גם overkill יכול לחזור ולהכות בך.

Read Full Post »

מקורבי נציב השב"ס מבטאים היום את כעסו על היועץ המשפטי שלו, שהסביר לו מדוע אי-אפשר למנוע מיגאל עמיר להינשא. הנציב גנות קיווה לקבל הסבר משפטי הפוך, איך למנוע ממנו זכות זו. "יועץ משפטי טוב הוא אחד שפותר בעיות, לא אחד שיוצר בעיות", צוּטטו בעיתון המקורבים.

היועמ"ש הבא(?) האתגר: ליצור "בעיות"

הרי לנו בקליפת אגוז התפיסה השלטת בישראל, של היועץ המשפטי כמשרת אדוניו, חיט התופר את החוק למידותיו של הקליינט שלו. נכון שמשפטנים מתמחים לעיתים במציאת ה"חורים" בחוק שיעבדו לטובת מַרְשם, אך לא פחות מכך הם נציגים של שלטון החוק, במיוחד כאשר הם מכהנים כיועצים משפטיים של רשות ציבורית ומייצגים גם את האינטרס הציבורי. חלק מרכזי בתפקידם הוא לדאוג לכך שהמעסיק שלהם לא יפעל שלא כחוק. וכאן יש לצלש את היועץ המשפטי של השב"ס חיים שמואלביץ, שעשה בדיוק את המוטל עליו.

אחת הטענות כלפי היועץ המשפטי לממשלה היוצא היתה שהוא מעל בתפקידו זה, להתריע על אי-חוקיותן של פעולות הממשלה. תפקידו של יועץ משפטי איננו להכשיר את השרץ אלא לדאוג לשלטון החוק ולאכוף אותו. וזה אומר הרבה פעמים ליצור בעיות.

זכויות היסוד של האדם שורדות בכלא (הארץ)

Read Full Post »