Feeds:
רשומות
תגובות

Posts Tagged ‘ייצוג נשים’

בין ורטר ללוי: על הייצוג התקשורתי של יצוג הנשים בפוליטיקה

יוסי ורטר מעיתון הארץ קיבל אתמול את אות מיס פיגי של הבלוג (זאת הפעם השנייה, אגב), על הפסקה שחתמה את מאמר ה"פרשנות" שלו ביום שישי, שכבר הספיקה לעשות די הרבה רעש (הנה שתי תגובות מוצלחות כאן (FB) וכאן):

מרב מיכאלי וסתיו שפיר הן הילדות השובבות של הרשימה. שפיר היא ג'ינג'ית וזה אומר הכול. למיכאלי יש ברקורד אפיזודות מביכות ביותר: אכילה בידיים, ישיבה על שולחנו של ראש ממשלה, וחשיפת חזייה בטלוויזיה. מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה: מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19.

המשך…

Read Full Post »

בשם הביטחון (של כיסא ראש הממשלה)

עד עתה איש לא קיבל על עצמו אחריות להתנקשות במורנייה. כך שלא נדע אם ישראל עומדת מאחוריה. כלומר, עד הפעם הבאה שהמשנה לראש הממשלה ירצה לחלץ את הבוס שלו מוועדת חקירה, ויצהיר שמסקנות הוועדה בדוח החלקי יושמו בהצלחה. עובדה: בפעולה בסוריה (שעד אז דובר עליה רק מפי "מקורות זרים") נערך תהליך מוצלח של קבלת החלטות. את שם הביטחון נושאים רק כשמדובר ברמיסת זכויות הפרט, מן הסתם. כשמדובר בחשיפת סוד צבאי כדי להציל את עורו של ראש הממשלה לקראת פרסום דוח וינוגרד הסופי – זה מותר ועוד איך. אבל לְמה אפשר לצפות ממי שבילה את ישיבת הממשלה שבה הוחלט על היציאה למלחמה בהכנסה לזיכרון הטלפון שלו את מספרה של קצינה צעירה שכמה רגעים קודם לכן דחף את לשונו לפיה. ולְמה אפשר לצפות מהבוס שלו, אהוד ("שלא על דעתי") אולמרט, שבסך-הכול רוצה להמשיך ללכת לעבודה בבוקר.

הבו לנו מלחמה

אני שומעת אתמול ברדיו את הפרשן מסביר למגיש את התרחיש שעל-פיו ש"ס תפרוש מהקואליציה. יש תאריך משוער. טוב, אלא אם כן יעשו מבצע בעזה, ואז כולם יתאחדו ואי אפשר יהיה לפרוש. אולי אפילו הליכוד ייכנס לקואליציה. גם למבצע יש תאריך משוער. (עד כאן הפרשן). כן, אין כמו  מלחמה נחמדה כדי לאחד את השורות. ועשרות ומאות ההרוגים והפצועים שלנו ושלהם? וגלעד שליט שנמק שם? עזבו, כסף קטן. יש סדרי עדיפויות של ממש. ומה זה המחיר הזה לעומת הצורך הקריטי, הלאומי. מה זאת אומרת איזה? לשמור על הכיסא, כמובן.

נמאסססס (על האתיקה של החסימה)

לאחרונה קיבלתי הזמנות לכמה כנסים. שניים מהם של המרכז לאתיקה בירושלים. 'על ערכי צה"ל במלחמת לבנון השנייה בעקבות ועדת וינוגרד', ועל 'אחריותם האישית והציבורית של מנהיגים'. בראשון השתתפו חמישה גברים: ארבעה דוברים ויו"ר. בשני – שישה גברים: חמישה דוברים ויו"ר.
אז  אולי צריך לקיים כנס על האתיקה של הדרת נשים במרכז לאתיקה.  (גילוי נאות: עבדתי פעם במרכז הזה, אבל אז לא התקיימו בו כנסים כאלה).
והיום התקיים במכון ון-ליר קיים כנס על  'מחסומים, חוסמים ונחסמים'. מבין 12 המשתתפים – אשה אחת, כיו"ר מושב (עלה התאנה המוכר). מעניין, זכור לי שדווקא בנושא זה פועל ארגון, המורכב מנשים בלבד. אף אחת מהן לא הופיעה בכנס. או כל אשה אחרת, שאולי יש לה מה לומר בנושא. אז שוב הצעה לכנס אלטרנטיווי: איך חוסמים נשים בכנסים.

Read Full Post »

בושה / אסמכתא / בדיקה / צדקה / וברכה

בושה

ילד בן 11, אזרח ישראלי, עומד להיות מגורש מהארץ יחד עם אמו שכן לאם אין מעמד בארץ ולא מתכוונים להסדיר לה אותו. ככלל, אזרחים אסור למעשה לגרש, שכן מוקנית להם זכות כניסה קבועה לארץ (סעיף 6ב' לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). לכן דוברת מינהל האוכלוסין לא מתכחשת לזכותו של הילד לשוב ולהיכנס לישראל כרצונו. רק שברור שאם האם מגורשת – הוא לא יישאר כאן לבד. על ערלוּת הלב הזאת כתבתי לגבי פרשה אחרת, שבה גירשו "רק" את האב והפרידו אותו מבתו הקטנה שנשארה בישראל עם אמה (הזוג נפרד).
שוב ושוב נתקלים בעוולות שמייצרת מדיניות ההגירה הישראלית, המתירה מאד לגבי הגירת יהודים (ובני משפחתם) אך חוסמת באופן דרקוני הגירה והתאזרחות של כמעט כל אחד אחר. את המדיניות הזאת הגיע הזמן לשנות. אבל במקרה הזה, אם הדיווח מדויק, הרי שדומה כי מנעו מן האם אזרחות גם בניגוד לחוק הקיים, בעייתי ככל שיהיה. האֵם לא קיבלה בזמנו מעמד של עולה (המקנה אזרחות על-פי חוק האזרחות) למרות שבעלה היה זכאי חוק השבות, משום שעלתה שנה אחריו. לעומת זאת, סעיף 4א(ב) לחוק השבות קובע כי הזכויות שמקנה החוק לבני משפחה של יהודי העולים ארצה אינן תלויות בשאלה האם אותו יהודי עודו בחיים או לא, או אם עלה ארצה או לא. לכן – בניגוד לפרשות שניתנה – גם אם עלתה האם שנה מאוחר יותר אחרי בן-זוגה, היא עדיין היתה צריכה לקבל מעמד של עולה ומכוחו אזרחות ישראלית.

אסמכתא

נשיא המדינה משה קצב צוטט כמי שאמר "מדיניות החיסולים היא נורמה צודקת מבחינה מוסרית ומשפטית". אז עכשיו אני רגועה. אם סמכות כזאת, מוסרית ומשפטית, אומרת שהמדיניות מוצדקת – תם הוויכוח.

בדיקה

דיוויד רמניק, עורך הניו-יורקר המבקר בארץ, מתאר מנגנון מעורר קנאה של בדיקת עובדות במערכת שלו. אחרי כל ראיון מתקשרים אל המרואינת מהמערכת ומוודאים אִתה, בשפתה, כל עובדה שנרשמה מפיה בראיון. לעיתון שראיין את רמניק יש עוד הרבה מה ללמוד. אם לא בבדיקה מוקדמת, לפחות בתיקון בדיעבד. בשני העיתונים הזרים שקראתי השנה על בסיס יומיומי בחו"ל – הגרדיאן והניו-יורק טיימס – מקפידים לתקן כל פסיק, לא רק שגיאות מהותיות, במדור מיוחד. בגרדיאן זה בכלל אחד המדורים הטובים בעיתון… ב(ה)ארץ, כידוע, אין בכלל תיקונים. רק הבהרות. (אלא אם כן אתה משפטן שאיים בתביעה של סכומי עתק).

צדקה (תתחיל מבית)

המכון הישראלי לדמוקרטיה יזם כנס שבו ניתנה למועמדות בכירות לכנסת בימה להשמיע את קולן בנושאי ביטחון, כלכלה וחברה. קונטרה לכנס הרצליה המדיר נשים ומיעוטים. יוזמה ברוכה. כדאי רק להתחיל, אולי, בייצוג הולם לנשים בכנסים של המכון לדמוקרטיה עצמו. הוא לא מצטיין בכך, בלשון המעטה.

ברכה

השופטת האנגליה רוזלין היגינס נבחרה לנשיאת בית הדין הבינלאומי (ICJ). היגינס היא האשה היחידה שכיהנה אי-פעם בבית הדין, ובין המשפטניות הטובות והמוערכות ביותר, בכלל ושם בפרט. בזמנו כתבתי על חוות הדעת הנפרדת שלה בעניין החומתגדר.

ואם אתם מחפשים משהו על הקריקטורה הדנית – זה כאן.

Read Full Post »